יסוד ושרש העבודה קלט

לא יגשם התענוג ההוא שהם הנצוצות הקדושים בעת האכילה והשתיה כדת וכל אדם יעשה עצמו בזה ת"ח ולו יאכל ולו ישתה מאומד על הכוונה הנ"ל להוציא מהן נצוצות הקדושים ולהעלותם אל מקורם ושרשם. ואח"כ יברך ברכה הראויה לה לפרי העץ או לפרי האדמה או למיני מזוני ויחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה הבריאה וחכמתו הנפלאה בזה איך נתהוה פרי זו או תבואה זו במאמרו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וכזה יכוין ככל ברכת הנהנין אף בשתית המים אחר ברכת שהכל. גם בשעת אכילת הפרי הן פרי אילנות או אדמה או פת הבאה בכיסנין ונהנה מאו' ממיתוקה ומטעמה יחשוב בלבבו כנ"ל בפ"ב הלא זה יערב לחכי כנופת צופים אין זה כ"א הם הנצוצות הקדושים מעולמות העליונים ואם מניצוץ קטן שבמאכל או במשקה ההיא מורגש כ"כ תענוג איך התענוג ההוא גדול בעולמות העליונים הקדושים בעצמם שמהם לוקח הניצוץ קטן הקדוש הזה ומי יתן והיה לבבי שלם עם ה' לחזות בנועם התענוג ההוא. ויעלה על מחשבתו גבורות ה' וחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בבריאה זו הפרי אילן או אדמה בטעמה המתוקה. וביחוד בשעה שאדם רעב מאוד או צמא מאוד כאיל תערוג על אפיקי מים שאז בודאי נהנה מאוד מהמאכל או מהמשקה אף במשען לחם לבד ובמשען מים אזי יחשוב במחשבתו כוונה הנ"ל בשמחה עצומה ויכוין לתת בזה הכוונה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה. ודי בזה גם יזהר האדם בכוונות כל ברכה אחרונה של ברכת הנהנין וביחוד בברכה מעין שלש שהיא מדאורייתא כמו ברכת המזון. וכשיסיים בברכת בורא נפשות רבות ברוך חי העולמים יכוין במחשבתו בשמחה עצומה שאתה מחיה כל העולמות ובהעדר שפע קדשך אפי' רגע אחד יתבטלו והיו כלא היו. (ואבודרה"ם) כתב וז"ל בתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בה ברוך אתה ה' חי העולמים וכן חותם בה בסדר רבינו סעדיה וכן היה נוהג הרא"ש עכ"ל. וכן שמעתי מגדולי ארץ שחותמין ג"כ ברכה זו בשם. (הנה) שמוע שמעתי ותרגז בטני לקול הקריאה תצילנה אזני על קצת בנ"א שאינם נזהרים לברך ברכה אחרונה אחר שתיית מים או לאותה בושה כי הוא דינא דגמרא לפי פרש"י במסכת ברכות דף מ"ה ועיי"ש והוא חיובה בטור ובש"ע סי' ר"ד בלי שום חולק. (וראוי) לאדם לחנך בזה בניו הקטנים משיתחילו לדבר וחנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה כי בעו"ה ראיתי שערוריה אין איש שם על לב כמה וכמה בני בעלי תורה ולא ידעו כלל אף הנוסח של ברכת בורא נפשות ואצ"ל ברכה מעין שלש והנה דרדקי דבי רב רבים ישתו מים ושאר משקים כמה פעמים ביום ואין יודעים לברך וגורם העדר נחת רוח מיוצרו ובוראו ית"ש שהיה מן המוכן לבוא לית"ש בברכותיו של בנו הבל נקי שאין בו חטא ובודאי עתיד האב ליתן את הדין ע"ז כי כפי גודלו של שכר מביאיהן בחנוך עבודת בוראנו ית"ש כן גודל ענשו ר"ל למי שאינו משגיח ע"ז וז"ל הזה"ק פ' וישב דף קפ"ח ע"ב כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי כדכתיב אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אובים בשער לא יבשו בההוא עלמא בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלויה דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא כההוא דאוליף ליה לברי' דחילו דמארי' בארחוי דאורייתא עכ"ל בקיצור ודי בהערה זו. וראוי להעלות ג"כ על הכתב ללמד לאנוש כערכי בענין ההודאה מחשבת האדם בברכת הנהנין שאם אכל אדם כמה מאכלים ואח"כ שתה משקין ועל כולם הברכה אחת היא לך שבא באחרונה ברכת בורא נפשות רבות וכוונתו היה לפטור כל האכילות והשתיות באחרונה בברכה כאחת אז ראוי לכוין בתיבות על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי על כל מיני אכילה שאכל ועל כל מיני שתי' ששתה היינו שיפרט במחשבתו ההודאה בשמחה עצומה בזה הלשון אני נותן לך ית"ש הודאה על אכילה זו וזו שאכלתי ונהניתי ועל שתיה זו וזו ששתיתי שאתה הבורא ית"ש ברא אותם להחיות בהם נפש כל חי וגם אני החייתי את נפשי בהם לעבודתך