יסוד היראה, שער הבשת והעזוז

ירא האל, והתבייש בעצמך / בטרם תחטא תיטב ותישר, וכי תעטה לבוש בשת ומסוה, / תהי ירא ועד עולם תאושר, והיא תהיה לכסות מהאנשים, / ובה נחשב אנוש צדיק וישר.

הטוב לך אם יביישוך אחרים / במעשיך, ותמצא בוז וחרפה, הלא טוב תעמיד עיני לבבך / עלי כל אורחותיך למצפה, ולמה תעצים עיין כעור, / ולא תבוש בערוותך חשופה.

התשית מצחך עוז כנחושה / ואם תהיה בעיני כל מגונה, ותוליך את קלונך במצחך / לשמצה בך באויב ומקנה, ולא תרגיש להתבייש למען / אשר נבל ועוז פניו ישונה.

ולא תבוש בלכתך את החכמים / היות שואל במה שלא ידעתו, וגם את צעירים לימים / הכי יורו לך דין על אמתו, ומה רב בשת אם ישאלוך / ותאמר לא שמעתיו, או שכחתתו.

ירא האל, ותבוש מלפניו, / ויראת לך מאף חרוניו, ואיכה תהיה בוש מאנוש, / פן במעשיך תהי נקל בעיניו, ולא תבוש לך מהאלהים, / אשר כל סתרך גלוי לפניו.