יסוד היראה, שער ההכרה

ירא האל, והכר את גמוליו / אשר גומל לבריותיו וטובו, ודע כי לא יהא צריך אליהם, / אבל צורכי יצוריו נמצאים בו, וכי תאמר עלי מה זה בראם, / להודיעם גבורת עוז רהבו.

פקח עיני לבך, להכיר / אשר תראה בעיני הגוייה וכמה באנוש עינים פקוחה / ויביטו, ולא יראו ראייה, ויש עין עצומה תחזה כל, / וגם מה יש במסתרים גלוייה.

אנוש משכיל להכיר את מקומו, / וכל מעשיו כפי יראה בעצמו, הכי ישקוט, וימצא אחרית טוב / בעולמו כדי לכתו לתומו, ואם יט אל ימינו או שמאלו, / כבר נמג ופג ריחו וטעמו.

ומה בצע בהכר האנוש, / אם לפיהו לא יישר את פעליו, הימלט אנוש בין סלעים / ומכשולים ואם הוא קל ברגליו, ואם אין בו להכיר טוב, ושומר / פתאים ישמרוהו על מסיליו.

אנוש רוצה להכריח טעיו / להכיר באשר אין בו מותר, פרעהו, ואל נא תעבור בו, / סטה מנהו ומעליו תנתר, כיוצא ממסילה הישרה / ותת דרך בחלמיש יחתר.

היה משכיל זמן הבא, להכיר / בשעבר ובין את אחריתו, ותשיג את אשר לא בא לידך / במה שבא לידך ועברתו, כאיש צד צפורים עפות בצפור / אשר צד מתמול שלשם ברשתו.

והכר בדברים עד אשר לא / עשיתם אם במעש או במבטא, ומה בצע בהכר אחרי כי / כבר נעה, ומה תועיל חרטה, התשוב עוד ותשור לחזור עין / אנוש אחר תנוקר בעלטה.

אשר יראה ויכיר באחרים / ואם נמצא פתיל שער בעינם, ולא יכיר בעצמו את אשר בו / עלי מה נפקחו עיניו ואינם, הלא טוב עוצמו עיניו ויקל / בעל זרים אשר נושא ללחנם.