יסוד היראה, שער התאווה

ירא האל, ותעש את רצונו, / ורף מעשות את כל רצונך, ותמצא את רצונך בעשותך / רצון חפצו בנפשך או בהונך, ודע מה טוב לך תעוז ותגבר / לחפצו יעצים כוחך ואונך.

שמור לך, פן יפתוך בחלקם / שני רעים אשר ירעעו בך, ראות עין ותאות לב, שניהם / אשר יתנכלו בך העציבך, היבוא לחתוך גרזן וכשיל / בלי עץ בעצי יער ובסבך.

שמע אליי ולא תשמע לתאוות / לבבך פערה פיה לבלי חק, וכי תאבה להיימין או להשמאיל, / סטה מעל דרכיה ותרחק, לתפארת יהי לך בתחילה, / ואחר תהיה לבוז ולשחוק.

ראה כי תאוותך נוססה בך / כמו רקב ועש כוסם בגדים, וכי תחשוב להשיג בה אשר לא אל / כבר נמצא בידך מחמדים, הלא חכמת תבונתך ושכלך / אשר בך נמצאו ממך פרודים.

שמור מתאוה הלוחמה בך / במלחמה כבידה ועצומה, לחם עמה, ולא תחפוץ שלומה, / ונגדה החזק מגן וצנה, למען כי במלחמתה שלומך, / ומלחמה תהי לך עם שלומה.

אנוש יחרץ בהשג תאוותיו / מצוא חכמה ויאמר כי מצאה. ולא ישכיל וידע כי בחרץ / חמודותיו אשר מצא הניאה, כנער המבקש אש, ויחתה / בתוך מחתה אשר מים מלאה.

משול על תאוות לבך בטרם / אשר תמשול בך עד השברים, ואם לא תהיה מושל ברוחך, / ראה איך תהיה מושל בזרים, ולמה תעמוד נפשך כעור / בחירותה בבית מלך ושרים.

עזוב את תאותך בטרם / אשר היא תעזוב אותך ותרגע, ולא תחמד אשר אינו בחלקך, /ולא תקנה לך עמל ויגע, וקום קח לך צרי חכמה לרפאות/ אלי יצרך ואם נושן כנגע.

עלוז ושמח במה שיש בחלקך, / ונס ממך יגונים ואחנה, והתיאש במה שלא מצאתו / כגודל חלקך ומצא מנוחה, הלא תוסיף בעיצבון למהר / עזבתו כאשר תוסיף בשמחה.

ראה אם קדחה אש תאוותך / בחדרי לבך על כל גדותיו, ותבער בך כאש תבער ביער / ולהבה מלהטת שדותיו, ענן ייאוש אשר ייזיל טלליו / בתוך לבך יכבה להבותיו,

קחה מוסר, ושית את תאוותך / ביראת אלהים נעבדה, והישמר לך, אל נא תינתק / עבותות מוסרותיה ואגדה, ואיך תירא נזקיה לעולם / ורתוקות מטיל ברזל בידה.