יסוד היראה, שער יצר הערווה

ירא האל יצרך לו לעבד, / ואל תט לבך מאורחותיו, ואם ישיאך רע יצרך בו / להדיחך בחלק רוב שפתיו, אטום אוזן, ולא תשמע בקולו, / ולא תדע בנוע מעגלותיו.

שתה מבורך מים ונוזלים, / ואל תתאו למימי המצולה, ואת אשת נעוריך שמח בה, / ואל תשגה בחן זרה וסכלה, ואל תתן לזרים חילך, / עצביך בבית נכרי בכסלה.

התתפתה ביופי בעלת חן / למען היא ביפעתה יפיפייה, ותצהל בעדה כסוס מזויין, / ותחשוב כי באהבתה תרופה תנה לבך להבין אחריתה, / ותמצא אחרית קלון וחרפה.

התביט אל יופי מראה ונייה / ורקמה שש וארגמן לבושה, ולא תביט עלי מעין מקורה / אשר נשחת ונמלט טיט ורפשה, כלי חרש מצופה פז בגנו, / ותוכו צחנת צואה באושה.

חשוף שת יצרך הרע ושוליו / בטרם תחשוף ערוותך בו, וסור אחר ראותך את קלונו, / ולמה זה לבושתך תאהבו, התבאיש שמנך רקח מרוקח / בטיפת ריר זבוב מות וזובו.

ראה זרה אמריה החליקה / במו פיה, וכי המה פתיחות, להדיח פתאים וחסר לב / אשר לא ידעו דרך נכוחות, ופתאום נלכדו רגלם ברשתם / ופחיהם ואין להם מנוחות.

ופתי יהלוך אל אחריה / כשה יובל אלי טבח ויובא, ואיש צדיק לפני אלהים / יהי נמלט, וחוטאים נלכדו בה, בזוגתך דבק לכן ותשמח / בדדיה, ותשגה אהבתה.

ראה מה טוב לחבק וחק לביא לנפשך מחבוק אשת כסילות וטוב תישק שפת נחש ועקרב, ולא תישק שפתיה בסיכלות, ותנעם כי תמלא תאוותך, ואם רב עמך קלון וזולות.

בהתחבר לך אשת נעורים / ראה ודבק באנשי האמונות, ואל ישיאך יופי סכלה, / ואל ידיחך ממון והונות, למען כי לפי שרש וגזע / פרי עץ יעשה ויבול דגנות.

אהוב רעייתך אהבת אמונים, / ואהבתה תהי אתך צפונה, ואם תדחה שמאל ימין תקרב / לבד ינוד לבך אנה ואנה, והתמר לה באימה הנקלה, / ואז תשלם בכל רגע ועונה.

שמח ועלז באיילת אהבים / אשר מהאלהים לך יעודה, והיא תשמח בך לעד, ותגל / בכל שמחה וכל חשק וחמדה, ודע כי לחבוק עיתים, ויש עת אשר טוב מלחבק הפרידה.