יסוד היראה, שער העצה והסוד

ירא האל, והתאמץ לעובדו / וייסד מועצותיך כבודו, ושית אנשי עצתך וסודך / ירא האל ואיש שכל לבדו, באמור סוד יי' ליריאיו, להודיעם עצת שכל וסודו.

קחה את רעך אל סוד עצתך, / ומאלף קחה אחד ובחור, וסורה מעצתך אל עצתו, / ואם שכלך כשכלו זך וצחור, הכי תראה בך את מלפנים / והוא יראה בך פנים ואחור:

בחר מהאנשים איש אמונים / אשר סוגר במנעולך לבבו, ומסגרת בריחך על שפתו / לבל תמוט ותנוע בעבו, הלא טרם אשר תאצור יבולך / תהי בונה וסד בסיד סביבו.

ראה טרם תגל סודך לגבר / אשר ישית לבבו לך כקבר, ואם אין יהי קברו לבבך / ולמה תאשים ריע וחבר, למי תזעף בשומך שמנך אל / צרור נקוב ואם כתות בשבר.

התחפץ את פעוליך לכונן / היות קץ מועצותיך תשועה, שמור מתאוותך, פן תביאה / בסודך ואל תתחר לרעה למען תשכל את עצתך, / ולרכסים תשו מישור ובקעה.

שמור פתחי לבבך מלגלות / לאשה סודך אם היא כנפשך, למען כי ביום יזעף לבבה / תגליהו ושב דמך בראשך, ואם קט יעלוז לבה מצילות / שפתה נשמעו מצור לששך.

בגלותך לאיש אין לגלות, / ידעה כי לאדון לך קניתו, ועבד הנך, אחרי היותך / כאיש חופשי ונלכדת ברשתו, שמור לך, פן תשלח את דרונך / במדבר אין בך כח לקחתו.

ראה אם המינך אחירים / בסוד רזם, שמור לך אל תגלה, למה תחשוף ערוות לבבך / באוולתך חשוף סוד רז ונפלא, וטוב אם פתך תאכל תקיאו, / ולא תוציא אסיר מבית כלא.

ראה אם רעך נועץ ושואל / לך עיצה למען יאמין בך, יעץ אותו ביושר ואמונה / בישראל, וזה חסדך וטובך, ולמה תחליק לשון ואין לב, / המאל תעמיק סתרי לבבך.

מקום סודך קבע תחת אוירים, / ולמה תאשים אישים ישרים, ודע כי יזעקו מקיר אבנים, / וכפיס יענה מה בחדרים, והשפל קול עצתך בערבים, / והבט אל סביבך בשחרים.