ישועות יעקב עה"ת צו

אם יזכור זכות יצחק הרי יש לעשו חלק בו וע"כ לא נאמר זכירה ביצחק. ואמנם מה שנאמר ואף את בריתי יצחק היינו שבעת שיזכור זכות של יעקב יזכור ג"כ שהוא זרע יצחק עבדו. אבל זכירה לעצמו של יצחק לא מצינו ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור זכירה לעצמו לחוד והבן

והנה בגוף ביאור הדברים של הפסוק נ"ל ע"פ מה שפרשתי מש"ה רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו. ובארתי הדברים דאף היינו בפנים ואינו עושה מעשה וחרון היינו שהאף יוצא לחוץ ועושה מעשה וכמש"ה במעשה עגל למה יחרה אפך בעמך והועילה תפלת משה לבטל החרון ואף נשאר כמבואר במדרש קומה ה' באפך וע"כ נשאר אף שמור לדורות ונאמר וביום פקדי ופקדתי ועיין במדרש תנחומא. והנה הרמב"ן כתב דשני גליות שגלו ישראל הם ענין אחד וגאולה ראשונה לא הי' גאולה שלימה רק כאשר ראה ה' שנשכח מהם התורה וגם כי ארץ ישראל הי' חורבה כי נ"ב שנה אף קול בהמה וצפור כנף לא נשמע כמש"ה מעוף עד בהמה נדדו הלכו החזירם למקומן עד אשר הרבו בתורה נתחברו תלמוד בבלי והיו בטוחים שלא תשכח עוד מפיהם אז חזרו לגלותם עד אשר ישובו תשובה שלימה. וזה דאמר הש"ס במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דע"י תלמוד בבלי בטוחים שלא תשכח התורה אף אם ישבו במחשכים והנה גאולה ראשונה הי' כי זכר ה' את הארץ אשר הוא חלקו ובזכות הארץ נגאלו ישראל ונשא ה' חטאת ישראל וגם אסף עברתו ושב מחרונו אבל האף נשאר עדיין עד אשר ישובו אל ה' באמת וזהו רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עין עמך וכסית חטאתם. ואמנם לא הי' בזה מחילה על העונות וגם האף עצמו נשאר שמור לדורות עד אשר ישובו וע"כ חזרו וגלו כשנתייסד תלמוד בבלי והתפלל נעים זמירות על הזמן השני ואמר שובינו אלקי ישענו שיעזר ה' אותם לתשובה שלימה והפר כעסך עמנו שנשאר בין ה' ובין עמו שלא יצא לחוץ לעיני כל רואה כי אף שע"י התורה נתיישבה הארץ כמו שאנו רואים כי מתחילה בגלות הראשון היתה הארץ שממה וכעת אף בזמן שגלו ישראל אין הארץ שממה והיינו ע"י התורה כמ"ש הרמב"ן ולא נשאר רק אף ה' וכעסו בינו ובין עמו לבד והדבר נכון בפירוש המקראות לא זכינו לסיום הדרוש אך יובן מתוך דבריו כוונתו של הגאון המחבר ז"ל ודו"ק: