ישועות יעקב עה"ת נד

קשה יען שחושב בעצמו מדרגתו ומדריגת המעבידו. וישראל בעת שירדו למצרים מחמת חשיבות יוסף שהיה שר וגדול במצרים וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים יעשה את כל העם לעבדים וגם אביו ואחיו היו חשובים ושרים גדולים בעיני מצרים ואח"ז היו עבדים לעבדים וכל העבודה שעבדו למצרים אף עבודה קלה היו נחשב אצל ישראל כעבודת פרך יען שהם היו עבדים ומצרים מעבידים אותם וגם זולת זה היו מעבידים אותם עבודה קשה ג"כ בחומר ובלבנים וזהו וימררו את חייהם בעבודה קשה כי בעצם העבודה היה קשה וגם את כל עבודתם אפי' עבודה אשר עבדו בהם שהמצרים מעבידים בהם היו עבודת פרך בחשבם שהמצריים יעבדו בהם שהם היו תחלה שרים ומושלים ואח"ז נעשו עבדים לעבדים וזה ענין נכון

ויפן כה וכה ויך את המצרי. בש"ס דסנהדרין הוכיחו מכאן עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וכו'. כל המפרשים דקדקו דנקטו רישא דקרא ויפן כה וכה ללא צורך. ונראה לי דהנה כל המשפטים שצוה ה' לעשות כמו הורג את הנפש דחייב מיתה וכל הדברים הוא רק למען ישמעו וייראו לבל יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה וכתבו המפרשים דאם אדם עושה דבר עבירה ואי אפשר לעשות המשפט רק במקום שאין רואה בזה המשפט הוא למותר דמה בצע להרוג אותו כיון שלא ידעו מזה המשפט הרי אין בזה תועלת לבל יוסיפו בני עולה לעשות כזה וכזה פירשו מאמר יהודה לאחיו בעת שרצו להרוג את יוסף באמרו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו ביאור הדבר דבאמת הם סברו שיוסף חייב מיתה על הוצאת דיבה ולזה אמר להם יהודה שאף כדבריהם מ"מ אין בזה תועלת כיון שע"כ צריכין להסתיר הדבר לעשותו במקום שאין רואה למען לא יתוודע הדבר לאביהם א"כ אין בזה תועלת לעשותו לזה קאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו כיון שע"כ וכסינו את דמו אמנם באמת אין הדבר כן ורק א היכי דל"ש טעם דלמען ישמעו וייראו אינם חייבים לעשות משפטי ה' מצד הציווי מאתו ית"ש וזהו שהביא רישא דקרא לומר דעכו"ם שהכה ישראל חייב מיתה מצד הדין ולא משום שלא יזידון לעשות עוד לבד דבהך דמשה הסתים הענין וכמ"ש ויפן כה וכה וכו' ואעפ"כ ויך את המצרי והדברים מתוקנים

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. נ"ל ביאור הדבר ע"פ מ"ש הראב"ע דלפי שלא עבדו חת ה' הוצרכו לעבוד עבודת אכזריות לפרעה ולמצרים וכן אמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה וכו' ועבדת את אויבך וזהו מדה כנגד מדה ואמנם העינוי ואשר גזר עליהם פרעה להשליך הבנים במים וגם אשר גזר לשחוט מאה וחמשים ילדי ישראל בכל יום וישראל לא חטאו באופן זה עד שיהיו כליון הבנים ואמנם זהו גזרת הקב"ה לפעם ידוע אצלו (או כמו שאמרו במדרש שכל אלו הילדים היו ראוים לזה ופסל מיכה יוכיח) ועכ"פ לא היו בעונות של ישראל ולכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה ולא נאמר ויאנחו בנ"י מן העינוי. שאף שעינוי יותר קשה סבלו בזה גזרת המקום ולא היה אנחה ולא צעקה ביודעם כי יד ה' הוא אבל העבודה חשבו כי תחת אשר לא עבדו ה' גרמו לעבוד עבודת פרעה וע"ז נאמר ג"כ ויצעקו אע"פ שהיה להם לצעוק יותר על שחיטת ק"נ ילדים בכל יום מ"מ יותר היה אצלם אנחה וכאב לב על עבודה שעבדו המצרים בהם לפי שהבינו שגרמו זאת בעון אשר לא עבדו ה' וגלל כן ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה והדבר מתוקן מאד:.