ישועות יעקב עה"ת קיח

להם מנוח בגלות דאם ימצאו מנוח אולי ישכחו את ה' ולא יצטערו על חורבן בית קדשינו כמו דקאמר הש"ס במסכת סנהדרין בענין עשרת השבטים שנגזר עליהם שלא יהיה להם תקומה מחמת שלא הצטערו על החורבן. ואמנם יש מקום שאם יהי' להם מנוח ואעפ"כ ידעו חסרון שהגיע להם בסיבת חורבן הבית אז צדקה תחשב להם כמו שביארתי באריכות בביאור הפסוק על נהרות בבל. והנה הרמב"ן כתב דלכך היו ישראל במדבר להורות דיציאת מצרים לא נחשב להם מצד ביאתם לארץ רק להרחיק ממצרים ממקום טומאה כמו שביארתי בביאור הפסוק ואלה מסעי בני ישראל וגו'. אבל כשהיו במדבר בארץ לא זרועה ועכ"ז יחשבו גאולת מצרים ניכר בעליל ענין חשיבות יצ"מ אצלם. והנה יש נסיון עושר ונסיון עוני ומי שיוכל לעמוד בנסיון עוני בודאי יוכל לעמוד בנסיון עושר כמו שבארתי. וזהו מצא חן במדבר עם שרידי חרב דהיינו שישראל מצאו חן מצד היותם במדבר והלכו אחר ה' וחשבו גאולת מצרים וכיון שעמדו בנסיון עוני כ"ש שיעמדו בנסיון עושר וע"כ הלך להרגיע ישראל והבן זה

והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה. במדרש למה לעבדים לפי שאין קונה את התורה כמו אתם שקבלו התורה בסיני. והוא תמוה. ולתרץ נקדים המדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחה נרמז רזא דפורקנא והשיב בהאי קרא והתמכרתם לעבדים ולשפחות וגו'. ונראה ביאור הדבר עם מה דמבואר בש"ס בימי יחזקאל בקשו לפרוש עצמם אמרו אשה שגירשה בעלה ועבד ששחררו רבו כלום יש להם זע"ז והשיב להם יחזקאל דלכך נקרא נבוכדנצר עבדי דעבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי וזהו ביאור הדבר והתמכרתם לעבדים דהיינו שהקונים יהיו עבדים ואין קונה שאין לו יד לקנות וזה שאמרו במדרש לפי שאין קונה את התורה כמו שקבלו בסיני דהיינו שלא יהי' להם פתחון פה לפרוק מעצמן עול תורה (כנ"ל ודו"ק: פרשת נצבים

אתם נצבים היום וגו'. במדרש כיון ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים נתכרכמו פניהם אמרו מי יוכל לעמוד באלו אמר להם משה אתם נצבים היום. נראה לי ביאור הדבר ע"פ מאי דקאמר הש"ס גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בס' תורה הזה ודרשו זהו מיתת צדיקים. וכתבתי בזה דבאמת כל דיבור שיצא מפי הקב"ה וכאשר יחטאו בני ישראל ויחול עליהם הקללות אף אם יחזרו בתשובה אח"כ קשה הדבר שיתהפך עליהם לטובה אם לא בתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות אבל בתשובה מיראה שלא נתהפך עדיין לזכות קשה מאד שיתבטל הגזירה אמנם מצינו בש"ס צדיק מושל ביראת אלקים שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה. ולכאורה צריך ביאור למה יבטל הצדיק גזרת המקום. אמנם מצינו בזהר שאם הקב"ה גוזר גזירה על האדם וחזר בתשובה אז הצדיק מבטל והיינו כיון שבאמת הקב"ה גזר עלי' אף שחזר בתשובה מיראת העונש ומהראוי שמאחר שכבר נגזר דיבורו של הקב"ה לא ישוב. וע"ז מועיל תפלת הצדיק לבטל וזהו צדיק מושל ביראת אלקים והבן. והנה כל הגזירות הנאמרים מפי הקב"ה יש יכולת לצדיק לבטל אבל מיתת צדיקים מי יבטל אם יגזר עליהם למות בעון הדור לכך לא נכתב בתורה שלא יהא דיבור שיצא מפי הקב"ה וזהו כששמעו ישראל מאה קללות אלא שחיסר שתים שלא נכתבו חששו שאם יגזור גזירה על מיתת צדיקים ואם ח"ו ימותו אם אח"ז