ישועות יעקב עה"ת קטז

נוב עיר הכהנים וכו' והבן. ע"כ מצאנו מדרוש הזה וחבל על דאבדין וכו'

כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם להלחם עם אויביכם. לשון ההולך לפניכם אינו מובן כי באמת המה יראים שמא ה' לא ילך לפניהם להלחם והיה לו להכהן לומר אל תיראו כי ה' הולך לפניכם ומה הלשון אומרה כי ה' ההולך לפניכם. ונראה לי ביאור הדבר דבאמת בעת שיצאו למלחמה היה ע"פ נביא עפ"י אורים ותומים אלא שמא יחזור ה' מדעתו אשר חשב ויש ב' טעמים בדבר או שמא בעת יציאתם למלחמה היו זכאין ואח"כ גרם החטא או שמא בתחלה היה העמים האלו רשעים ונגזר עליהם שיפלו חללים במלחמה ואח"ז הרהרו בתשובה כמש"ה רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ושב העם וגו' ואמנם מצינו דדיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר ולרעה חוזר והנה אם היה יציאת ה' למלחמה כדי לעשות נקמתו באומות העולם יוכל להיות שמאחר שיחזרו בהם האומות ויהרהרו בתשובה לא יעשה ה' בהם עוד אשר חשב לעשות אמנם אם יהיה מה שה' הולך להלחם לטובת ישראל הרי לטובה מה שיצא מפיו לא ישוב ריקם וזהו מאמר כהן משוח מלחמה אל העם אל תיראו כי ה' ההולך לפניכם להלחם עם אויביכם דהיינו שצוה להם ע"פ נביא ע"פ אורים ותומים והבטיחם שילך לפניכם להלחם אינו בשביל רשעת הגוים לעשות בהם נקמה רק להושיע אתכם והיינו לטובה ואינו חוזר ולמה תיראו והבן: פרשת כי תצא

זכור את אשר עשה לך עמלק. במדרש כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת שניהם שווין לא כן אלא משל לאחד שנתנו לו התמחוי הוא מזכיר פלוני אוהבי אחר שאכל וקינח ידו וסלקו ממנו התמחוי הוא מזכיר פלוני שונאי כך זכירת שבת לקדש ולכבד לאכול ולשתות ולשמוח וזכירת עמלק אחר דכתיב תמחה את זכר עמלק. נ"ל לפרש עפמ"ש במקום אחר על הא דאמרו חז"ל אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא היה אומה ולשון שולטת בהם דכתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב אח"כ ויבא עמלק דבאמת שבת מורה על חידוש העולם והיינו כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' וביום השביעי שבת וינפש וזהו שמירת שבת וזכירת שבת הוא לשמוח ביום השבת ולקרות עונג והיינו דבאמת בשבת משמש מזל שבתאי שהוא מורה שממון ועצבות רוח והרבה מאומות הקודמים לא היו מתעסקין והיו עצבים ובוכין ביום השבת. ואמנם ישראל שהם למעלה על המזל וכל מעשיהם בהשגחה כמו שדרשו חז"ל ויוצא אותו החוצה דהיינו למעלה מן המזלות ולכך כתיב זכור את יום השבת ולכך קאמר כי אלו שמרו ישראל והי' יום ע"י שהם למעלה מן המזל לא היה אומה ולשון כו' ומבואר בירושלמי דמגילה שעמלק בא בחיילות שנולדו ביום הזה ואין אדם נופל ביום גנוסיא שלו והיינו מפאת מערכה ואמנם ישראל הם למעלה מן המזל והיינו ע"י שמירת שבת אבל מאחר שחללו את השבת לכך ויבא עמלק והנה זכירת שבת וזכירת עמלק לכאורה דברים שווין הם שע"י זכירת שבת נתנכר שישראל למעלה מן המזל וע"י זכירת עמלק הוא ג"כ שהיה חושב כי ע"י המזל יוכל להרע לישראל וכמ"ש במדרש אשר קרך בדרך שהוקירך דהיינו כי ראשי האומות בקי"ס ידעו כי הם מתנהגים בהשגחה עליונה ועמלק רצה להראות כי הם נתנים תחת מערכת השמים ואמנם באמת זכירת עמלק הוא אחר שהקב"ה ימחה שמו או שמלך ישראל בעזרת ה' ימחה שמו יהרגו ויאבדו