ישועות יעקב צז

הזה וכמ"ש זה אינו דהרי מפסיד ע"י זריקת הדם דא"י לשאול עליו ולמה לא הביא הש"ס הך ברייתא דעל מה הציץ מרצה למידק מזה דהא דבמזיד לא הורצה היינו מדרבנן אמנם אחר העיון זה אינו כיון דהש"ס כאן סבר דהך ברייתא דדם שנטמא אתי' כר"מ ור"מ סובר דחולין שנ"ב הוא מן התורה עיין ש"ס דפסחים (דף כ"ב) דר"מ דריש אותו לחולין שנ"ב דאסור בהנאה וא"כ אף אם נעשה אח"כ חולין שנ"ב אסור למפרע אבל בש"ס דיבמות הוצרך הש"ס לדייק מברייתא דעל מה הציץ מרצה דאינו רק מדרבנן דהוי אמינא שהוא מן התורה ומ"מ בשוגג מותר דמפסיד שלא יכול לישאל עליו ודו"ק היטב:

סימן יז. ע"ד השאלה שנער א' קידש בתולה א' ביום ש"ק שעבר וכאשר הוציא הקול שקידשה הושיבו ב"ד על כך וכאשר נקראו העדים שהיו שם לפני הב"ד והעיד העד הראשון שר' יוסף כ"ץ בא לבית א' והי' בידו טבעת ולקחה הבתולה הטבעת מידו לראות אם תוכל להשים הטבעת באצבעה וביני לביני בא נער א' והגיד להבתולה שהוא ישים הטבעת על אצבעה ולא ראה העד שנתן לידה הטבעת רק שמע שאמר הרי את מקודשת לי והבתולה שתקה וא"י אם זרקה הטבעת מידה או לא עכת"ד העד ור' יוסף כ"ץ העיד שהי' בידו טבעת שאינו שלו ולקחה הבתולה מידו הטבעת לנסות האם תוכל להשים הטבעת על אצבעה ואח"ז בא הנער ושמעתי שאמר מען קאן שוין מקדש זיין בטבעת זה ואמר הרי את מקודשת ולא שמעתי תיבת לי אם הגיד וגם לא ראיתי מסירת הטבעת מידו לידה ושמעתי שהגיד איך האב שוין איין ווייב ואחר אמירתו זרקה הבתולה הטבעת מידה:

והנה כיון שהעדים לא ראו נתינת כסף קידושין מידו לידה לכאורה אין כאן עדות אך כיון ששמעו העדים שקידשה ואמר תחלה מען קאן מיט איין טבעת כזה מקדש זיין הוי כעדות ידיעה בלי ראי' וכבר האריכו בזה הפוסקים והנה הרשב"א כתב דאין ראי' דהוי קידושין בעדי ידיעה לחוד מהא דקיי"ל הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה דאף שלא ראו גוף הקידושין רק שיודעין שנתקדשה מהני דשם אי אפשר באופן אחר גם יש לומר אש בנעורת ואינו שורף אבל בשאר קידושין לא מהני עד שיראו המעשה והמרדכי כתב דבאמת בקידושין ג"כ מועיל ידיעה בלי ראי' והביא ראי' מהך דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה ולמה לא נימא באמת דלא מהני בקידושין עד שיראו העדים אותן כדרך איש ואשתו וכמו בעדי זנות דלא מהני עד שיראו כדרך המנאפים ואם אי אפשר להם לראות באופן זה לא יקדש בביאה ואיך נעשה לב"ש דסוברים דלא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה ונראה לי ביאור הדברים דבש"ס קידושין (דף ט') מבואר דקיי"ל סוף ביאה קונה באשה וכן פסקינן להלכה באהע"ז סי' ל"ג ובש"ס דכריתות פרק אמרו לו מבואר דגבי שפחה חרופה אם אמרו שני עדים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי דנאמן משום שיכול לומר לא גמרתי ביאתי הרי דאין העדים יכולים לראות ולהבחין על גמר ביאה וא"כ איך משכחת קידושי ביאה שמא לא גמר ביאתו א"ו דסתמא דמילתא כיון שבא עלי' לשם קידושין ודאי גמר ביאתו וגילתה תורה דדי בקידושי ביאה ידיעה בלי ראי' ואמנם בגוף הדבר קשה מ"ט לא נילף שאר קידושין מקידושי ביאה ומהכ"ת לומר דבשאר קידושין בעינן ראי' גמורה והרי איתקש הויות להדדי ומאין נלמד זה דבקידושי כסף לא נימא דמהני עדות ידיעה בלי ראי' וע"כ נראה לי עיקרן של דברים דבדבר שהוא ברור לכל מהני אף שאינו רואה וכמ"ש הרשב"א דכיון שנכנסה לביאה דאש שורף וכמו שאמר הכתוב היחתה איש גחלים בחקו ומה"ט כתב הב"ש בסי' ל"ג דאף דבשאר קידושין אם הי' מדבר עמה על עסק קידושין אף שלא אמר הרי את מקודשת לי מהני בקידושי ביאה צריך שיאמר בפי' הרי את מקודשת כיון שאין העדים רואים הביאה ויבואר לקמן:

והנה הרב ב"ש כתב דבקידושין מהראוי שיהי' מועיל ידיעה בלי ראי' דהרי בד"מ מהני ובדיני נפשות לא מהני ידיעה בלי ראי' ודיני נשים לענין דרישה וחקירה כדיני ממונות דמיא כמו דקאמר הש"ס ומבואר בש"ע סי' מ"ב דעדי קידושין א"צ דו"ח א"כ ה"ה לענין עדות ידיעה בלא ראי' דומה לד"מ עכת"ד. ואמנם באמת אין זה ברור גם לענין דו"ח דעדי קידושין לא בעינן דו"ח ועיין ב"ש ס"ק ובאמת דלכאורה בקידושין דאין כתובה לארוסה ליכא דיני ממונות ורק דיני נפשות שייך אף בקידושין לחוד וכיון שכן צריך דו"ח דכד"נ יחשב ובאמת אף בשאר עדי נשים בארוסה מהראוי שיהי' צריך דו"ח אלא דלא פלוג כמ"ש בחידושי אבל עדי קידושין דכל עניני קידושין עושה אותה רק ארוסה ואף ביאה אירוסין עושה מהראוי שיהי' צריך דו"ח וה"ה לענין עדות ידיעה בלי ראי' כיון דלד"נ לא מהני ה"ה לענין גוף הדבר שתתקדש לא מהני דעדות שבטל מקצתה וכו' ולא משכחת בקידושין לחצאין ולפ"ז אמינא דע"א בקידושין דאף בראי' גמורה ואף אם אמת נכון הדבר אין כאן רק חשש קידושי דרבנן כמ"ש הפוסקים א"כ אף בידיעה בלי' ראי' מועיל כיון דלא שייך בזה דיני נפשות והעד אינו בא רק לענין קידושין דרבנן:

. ובזה אני מפרש הא דקאמר הש"ס, במס' קידושין אהך דהמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים א"צ ממנו גט שני ובה"א צריכה ממנו גט שני אי דאיכא עדים מ"ט דב"ש ואי דליכא עדים מ"ט דב"ה אלא לאו בע"א וקאמר הש"ס ותיסברא אימא סיפא ומודים בנתגרשה מן האירוסין ואי אמרת בע"א מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין והדבר תמוה דלמא כ"ע סברי דעדי יחוד מהני וכאן איירי בע"א ובנתגרשה מן הנשואין פליגי אי מהני עדות של העד ובנתגרשה מן האירוסין כ"ע מודים דכיון דאין לבו גס בה אף שני עדים לא מהני וכ"ש עד א' וכבר תמהו בזה