ישועות יעקב צא

לא נודע מבטן מי יצאו הדברים דהרי בעובדא דדיגלת אי לאו משום דבאישתהי מיתפח תפח לא הי' צריך לראות לאלתר וגם למה לו לבקש טעמים חדשים ונראה דכוונתו דקשי' לי' לדעת הפוסקים דאם לא שהה שיעור שעה בנתים מהני הכרה וכמו דקאמר דחזי' בשעתו וכאן נקיט וחזינהו לאלתר וע"ז קאמר דבאישתהי עד שיעור שעה ג"כ נתפח קצת ונשתנה צורתו ומ"מ מי שמדייק היטב יוכל להכיר אותו אבל כיון דיש חשש בדדמי כיון שידע שנטבע אף שלא ראהו בעת הטביעה אינו נותן אל לבו לדקדק היטב וכיון שקצת נשתנה אינו מכיר והדבר ברור שכן כוונתו אמנם באמת זה דחוק וכמ"ש הפוסקים וא"כ כאן ביש סימנים שאינן מובהקין פשיטא דמועיל בצירוף הכרה שאחר ג"י או אחר שנשתהה מן עת שעלה מן המים לדעת עבוה"ג ובחנם טרח מעכ"ת לחפש חומרות בעגונה ואני תמה על מעכ"ת הלא ידעתיו מכבר אשר דרכו לחקור אחר שורש הדברים מדברי הש"ס והקדמונים לא בדברי האחרונים ביחוד במקום שכל הקדמונים תפסו במושלם דכאן לא שייך בדדמי ואף אם הי' הב"ש מחמיר אין אנו מחויבין לקבל, דבריו כ"ש שבזה אף הב"ש מודה והנה אני נטיתי צד להחמיר משום דברי הרי"ף מרא דכלא תלמודא וכתב מע"כ שהפוסקים חולקים עליו וכ"ש בזה שכל מקום החומר משום ספיקו של הרב ב"ש שבעצמו כ' בלשון אפשר ודבריו נגד דעת כל הפוסקים אמנם באמת בלא ידע מהטביעה בנידון דידן גם הב"ש מודה ודי בזה וגם במה דכתב כת"ר דאין כאן שני עדים כיון שהראשון ראהו בעת שהי' נקב בצורתו ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אני במקומי עומד דכיון שהעד אומר שמכירו בפרצוף פנים היטב ולא ע"י דבר אחר אף שיש נקב בלחיים מועיל ולא קאמר הש"ס אין מעידין רק על פ"פ היינו שאם ניטל הפנים או נשחת באופן שאינו יכול להכירו ע"י פ"פ והוא מכירו ע"י דברים אחרים לא מהני וזהו דקדוק לשון הרי"ו בשם הרמ"ה אין מעידין אלא על פרצוף פנים היינו הלחיים ולא בפה ובעיני' אבל כל שאמר שמכירו בטב"ע ע"י הכרת הפנים עם החוטם מה בכך שיש נקב בלחיים מ"מ הוא מכירו וכמ"ש הפוסקים דאין לנו להחזיק העדים שאומרים בדדמי מספיקא וכיון שהם אומרים שמכירין אותו ע"כ דהנקבים לא מנעו ההכרה ומה"ט כתבו המקילין בספק ג' ימים כיון שהעדים אומרים שהכירו אותו והמחמירין כתבו דנשתנה אחר ג' ימים עד שנדמה להם שהוא פלוני עיין היטב ברשב"א והבן:

סימן יד. בעז"ה יום א' נשא תקצ"ב לפ"ק. כבוד ידנ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי המפורסם כש"ת מ' שלום נ"י שלם הוא ושלימה משנתו אבד"ק יארטשוב מכתבו הרמה הגיע עדי ע"ד העגונה אשר בעלה הלך לעולמו בקהילתו ובאמת יש כמה עקולי ופשורי בדבר וסתירת דברים בין העדים וכבר הרגיש כת"ר בדבר ואני אבאר דעתי בזה. ראשון תחילה נאמר בדבר מחלוקת הפוסקים בעד מפי עד והראשון מכחישו שנחלקו בדבר הקדמונים הובאו דבריהם ביתה יוסף סימן קפ"ה נראה לי דהעיקר בזה כדעת הב"י להכריע דלענין להוציא ממון העד האחרון נאמן ושם בהך דמשמשתו נדה הבעל מוחזק ולהרמב"ן כיון שהבעל מוחזק החכם נאמן והירושלמי דמוקי לה בעדים היינו כיון שהבעל טוען שמא והאשה טוענת ברי הוי לי' כאינו יודע אם פרעתיך או אפשר דסובר הרמב"ן כיון דאינו יכול לסמוך עליו דלענין איסור עד הראשון נאמן ולכך מצוה עליו לגרשה כמ"ש הגה"מ וא"כ אין מגיע לה כתובה כיון דעדיין לא בא זמן פריעת הכתובה וגם לא שייך בזה תקנת חז"ל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואמנם היכי שהאשה מוחזקת פשיטא דהיא נאמנת לומר שכן הוגד לה מפי העד אף שהעד הראשון מכחישה. ובזה נראה לי ליישב קושית הרב"י בתשובה לדעת האומרים דהראשון נאמן א"כ הא דקאמר הש"ס במסכת שבועות הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא הא כיון שאמרה כן בשם העד שהוא אומר שא"י מן מיתת בעלה הרי מכחישה והוא נאמן ואם כן יתחייב קרבן שבועה ובזה א"ש דהרי הש"ס קאמר שם ש"מ משביע עדי קרקע חייב ומשני דתפסה מטלטלין וכיון שהיא מוחזקת היא נאמנת אף שהעד הראשון מכחישה וע"כ אין כאן חיוב קרבן ואמנם עדיין קשה למ"ד משביע עדי קרקע חייב ולפי ההו"א דלא ידע מהך מילתא דאיירי בתפסה מטלטלין קשה למה לא יתחייב באומר לדידה ולא אמר לב"ד ונראה לי ליישב עפ"מ שהקשיתי בחי' כיון דבעד שכנגדו חשיד אינו חייב קרבן שבועה משום דאמרינן מי יימר דמשתבעת למה יתחייב עד מיתה בלא אמר לדידה ולא לב"ד כיון דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה א"כ אולי לא היתה נשבעת ולפי המסקנא דמוקי בתפסה מטלטלין א"ש אבל לפי ההו"א קשה ונראה לי דבאמת הרשב"א כתב בהא דקאמר הש"ס לעיל מ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא חזי אבל רבנן פסלוהו והקשה דמה בכך דהוא פסול מדרבנן מ"מ כיון דאין עדותו מועיל מ"ט יתחייב וכתב דס"ל דכל פסולי עדות מדרבנן אם תפס חבירו אין מוציאין מידו וכיון דמהני תפיסה ממילא חייב בקרבן שבועה כיון דמשכחת לה שיתפוס ממנו והנה לכאורה קשה על דבריו הא דדייק הש"ס ש"מ משביע עדי קרקע חייב והוצרך לאוקמי שתפסה מטלטלין בלא"ה שייך בזה קרבן שבועה כיון דאם תתפוס מטלטלין יש נ"מ בעדות העד ומזה כתבתי שם דיש ראי' לדעת הפוסקים דלא מהני תפיסת מטלטלין רק אם תפסה בחיי הבעל ולא אחר מיתתו ואם תפסה אחר מיתה מוציאין מידה וא"כ כיון שהעד מעיד שכבר מת לא מהני עדותו אף אם תתפוס וע"ז משני דאיירי בתפסה כבר מטלטלין בחיי הבעל אבל אי נימא דמשביע עדי קרקע חייב א"כ יש