ישועות יעקב צ

ביש טב"ע דחשיב כמו עדים דהיינו עדי אוכף דקאמר הש"ס ובזה נתיישב מה שהקשו אמאי לא קאמר הש"ס בסימנים מובהקין ביותר דבזה בודאי סימנים דאורייתא ובזה אתי שפיר דאף סימנים מובהקין ביותר לא מהני דחשש שאלה מחשבו כמו סימן שאינו מובהק ודוקא עדים מהני וכמ"ש עכ"פ אי נימא דכלים האלו שהוזכרו בגב"ע המה כלים דלא מושלי אינשי ל"ח בזה לשאלה כיון שיש עדים שהכירו הבגדים בטב"ע אף הריטב"א מודה וגם כבר כתבתי בכמה תשובות דלענין הלכה למעשה ל"ח לדעת הריטב"א וא"כ בנידון דידן הי' מקום להתיר אם מכירין שני עדים הכלים דלא מושלי אינשי וכפשט לשון הפוסקים אמנם לפמ"ש לעיל דקצת מן הבגדים לא מצאו מלובש בהם רק מונחים אצלו (חסר הסיום):

. סימן יג. ב"ה יום ב' א"ח דפסח תקצ"ב לפ"ק. לכבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג הגאון המפורסם מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק ווישניצא והגליל. בימי החג הגיע אלי מכתבו בענין העגונה מק' בריגל וראיתי שמעל' מפקפק עוד בהיתר האשה מחשש בדדמי. והנה לדעתי אין מקום להחמיר בזה כיון שהעדים לא ראו הטביעה ומי שלא ראה בעצמו הטביעה אינו אומר בדדמי וכבר כתבתי דבר זה בתשובות הקודמות והנה באמת הב"ש ס"ק פ"ז כתב דלאו דוקא ראה הטביעה דה"ה בידע אומר בדדמי והמעיין ברמב"ן במלחמות בהשגותיו על בעל המאור נראה דמחלק בין ידע לראה דהרי הרמב"ן השיג שם דלמה לי סימנים בהך דשני ת"ח הרי נוכל לאוקמי בלא ראה הטביעה ושם בודאי ידעו הנשים מהטביעה דהרי קתני דאותן ת"ח באו עם אבא אסי בן סימאי בספינה וטבעו וגם צורבא מרבנן קלא אית לי' שנטבע א"ו דקושית הרמב"ן דהו"ל לאוקמי בלא ראו הנשים דבזה לא שייך בדדמי ועוד דכאן בנ"ד לא נודע כלל מענין הטביעה עד שנמצא ומהכ"ת נימא דאומר בדדמי והנה המרדכי כתב בשם ר"י דלא שייך בדדמי רק כשלא יצא מן המים אבל כשיצא מן המים לא שייך בדדמי ולא בעינן לאלתר רק להוציא מחשש שמא נשתנה הפנים והא דקאמר וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים היינו אם חזינהו לאלתר או דאמרי סימנים ובאמת שמבואר מלשון המרדכי שם דאם לא חזינהו לאלתר בעינן סימנים מובהקין והיינו דלא כדעת עבודת הגרשוני ואמנם רבו הפוסקים דכתבו דהני סימנים המוזכרים בש"ס איירי בסימנים אמצעים ועיין בפוסקים וכן הוא כוונת התוס' בשם ר"י ודברי המרדכי יצאו מפה קדוש הר"י וגם כאשר עיינתי בלשון המרדכי נראה לי דמ"ש מובהקין אין כוונתו מובהקין ביותר אלא דאיירי בסימנים שאין עשוין להשתנות לאחר מיתה דאז אף למ"ד סימנים דאורייתא לא מהני ה"ה דל"מ לדידן סימנים כאלו בצירוף טב"ע שאחר ג"י או איירי שנשתהה אחר שהעלוהו מן הים והיינו כדעת עבוה"ג:

ובגוף כוונת הסוגי' כתבתי בזה במקום אחר דבאמת בעינן תרתי טב"ע וסימנים שאין מובהקין עפמ"ש בס' ישועות יעקב ליישב מה שהקשה בשו"ת גאוני בתראי איך מתירין כשנמצא מי שנטבע במים שאל"ס באם אסקוהו לאלתר ניחוש שמא אחר שמונח זמן רב לשיטת הרי"ף דאחר חמשה ימים משתנה גם במים ואף לדידן מ"מ ניחוש שמא נהרג או מת ביבשה והשליכוהו לתוך הים כשהוא מת וכתבתי דבטבע לפנינו כבר יצאת מחזקת איסור תורה אם עמדו עד שתצא נפשו וכיון דיצאת מחשש איסור תורה אזלינן בספיקו להקל או כיון שראינו שנטבע לפנינו ותיכף נמצא אמרינן היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא:

ובזה נראה לי ליישב מה דקשה לכאורה אמאי בעינן דיאמרו סימנים דאל"ה חיישינן שיאמרו בדדמי כיון שראו הטביעה לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה החזיקה היא מלחמה בעולם אי אמרינן מגו בדדמי והקשו התוס' מהך דשבועות דקאמר הש"ס לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך אף דשם בעה"ב טרוד בפועליו ואמר בדדמי שנתן לו שכרו ותירצו כיון שאומר שדקדק היטב ולא קאמר בדדמי נאמן במגו ביאור הדבר דבאמת אינו ברור שיאמר בדדמי ואם הוא אומר שדקדק היטב הוא נגד מנהג העולם דאין דרך בעה"ב לדקדק אבל כשאומר שדקדק ויש לו מגו נאמן וה"ה בזה כיון דהעלו אותו מן המים וחזי לי' לאלתר כשאומר העד שדקדק בצורתו מהראוי להיות נאמן ואף שמי שראה הטביעה אין דרכו לדקדק כ"כ מ"מ מהראוי שיהי' נאמן מכח מגו דאי בעי הוי אמר שלא ראה הטביעה ואז הי' נאמן כשאומר שראה אחד עלה מן המים וחזוהו בשעתי' והכירו שהוא פלוני כיון שלא ראה הטביעה ואין זה חשיב מגו בדדמי כיון שאומר שדקדק היטב והכירו והרי לדעת המרדכי על ההכרה ל"ש כלל סברת בדדמי נהי דאנן לא קיי"ל כן מ"מ מגו מהני כמו בהך דשכיר ולפ"ז הדבר נכון מאוד דאם לא יעידו שראו הטביעה ושהכירו אותו בעת שעלה הי' חשש ספק שמא אחר חמשה ימים הוא ולכך נשתנה צורתו כיון דלא ראו הטביעה יש כאן חשש איסור תורה וע"כ קאמר הש"ס דקאמרו סימנים ובספק נשתנה פשיטא דמהני סימנים כמ"ש בחיבורי ישועות יעקב דאף להחולקים על דעת עבודת הגרשוני בספק אישתהי מודים דהסימנים מוכיחים דלא נשתהה וזה הוא שנמצא וכסברת עבוה"ג דלא יתכן לתלות שנשתנה צורתו לאיש אשר לו סימנים כמו שהי' לבעל האשה ונהי דבודאי אחר שנשתהה לא מהני סימנים היינו כיון דברור שנשתנה צורתו ע"כ שאיש אחר הוא אבל בספק בודאי סמכי' על הסימנים וא"כ יש להנשים מגו דאי בעי אמרי שלא ראו הטביעה ודו"ק היטב:

ובאמת מה שנראה מדברי הב"ש ס"ק צ' דגם במי שלא ראה הטביעה שייך חשש בדדמי שכתב דלכך בעינן לאלתר אף במי שלא ראה הטביעה אף דלא שייך בדדמי הוא משום כיון דאישתהי נשתנה צורתו כשאין גופו שלם אי אפשר דאף מי שלא ראה הטביעה אומר קצת בדדמי המה לכאורה דברים תמוהים מאוד