ישועות יעקב פו

והנה בהא דתנינא מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת דאף לזמן מרובה יחזיר ג"כ קשה אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואף אי סימנים דאורייתא היינו משום דחשיב רובא ומהני לענין אבידה דליכא חזקה הסותרת אבל לענין איסור אשת איש למסור הגט ליד האשה למה יהי' מועיל. וראיתי בריטב"א בחידושיו למס' ב"מ (דף כ"ו) כתב דהא דלא הוכיח הש"ס דסימנים דאורייתא מהך דמצאו קשור דשם כיון דמחזירין הכיס גם הגט מחזירין וכתב בעצמו דהדבר צריך עיון דאיך נקל במילתא דאיסורא משום דהקלנו בדבר שבממון אדרבה נחמיר לענין ממון משום דמחמירין לענין דבר איסור ואמנם לענין זה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה יש מקום לסברת הריטב"א דבהא דקאמר הש"ס רוב תינוקות מטפחות ומיעוט אין מטפחות ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת ופירש"י רוב תינוקות מטפחות באשפה ומיעוט שאינן מטפחות והמיעוט הוא שלא נטמא התינוק ור"ת פירש מיעוט אינן מטפחות בעיסה וכתב הריטב"א דע"כ העיקר כשיטת ר"ת דאם הרוב העיד במקום דליכא חזקה הסותרת וכבר החזקנו ע"י הרוב שהדבר כן הוא א"כ גם החזקה שאח"כ ל"מ לסתור הרוב שכבר הוחזק וא"כ כאן שהסי' מועילין לענין הכיס וארנקי ואנו מחזירין הכיס וארנקי ליד השליח וכיון שידוע להשליח שהגט הי' קשור בארנקי וטבעת הזה אף הגט מחזירין לידו אף שיש חזקה הסותרת דלענין רוב שכבר הוחזק אין בחזקה כדאי לסתור הדבר כנ"ל ברור ומעתה נ"ל דאי נימא דמה דמחזירין אבידה בסימנים הוא מדרבנן וקאמר הש"ס במס' ב"מ הטעם שתיקנו רבנן להחמיר בסי' משום דניחא לי' לבעל אבידה א"כ מה דמחזירין הכיס לבעליו אינו מורה על שמחזיקין את הרוב דסימנים אלא דאף סימן אחד שאינו מורה על היות הדבר הנמצא שלו מ"מ מחזירין מטעם דניחא לי' לבעל אבידה א"כ אף דנימא דשני סימנים הוא מה"ת לא מהני לענין זה דאף דהוא רוב מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וזה ברור מאוד אלא דלדידן דבאמת לא נפשט האיבעי' אי סי' דאורייתא או דרבנן אלא דמחמירין לענין איסור תורה אבל ביש שני סימנים אמצעים דיש רוב עכ"פ אלא דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וזה אינו רק חשש דרבנן הדר אמרינן שמא סימנים דאורייתא והדר הוי רוב שכבר הוחזק כמ"ש ומעתה נכון פסק הפוסקים דשני סימנים אמצעים מהני לדינא ולפי ההו"א דפשיטא לי' דסימנים דרבנן שפיר הקשה מהך דמצאו קשור בכיס ודו"ק היטב כי דבר נחמד הוא ובענין אי מהני סימנים בנטבע במים שאין להם סוף ואח"ז הוציאו אותו מן המים ואינו ידוע אם זה הוא שנטבע ויש ב' סי' אמצעים אי נימא כיון דמה"ת כבר היא מותרת ואינו אסור רק מדרבנן מהני סימנים באיסור דרבנן כבר הארכתי בזה בספרי ישועות יעקב דבאמת מבואר בהא דהקשה הרא"ש בתשובה כלל ב'. על רבינו דפסק דשני מיני טמאים אינן אסורים משום כלאי בהמה רק מדרבנן ומה"ת אינו אסור רק טמאים עם טהורים והקשה עליו הרא"ש מהא דקאמר הש"ס במסכת חולין (דף ע"ח) בהא דקאמר הש"ס דאמר ר' אבא לשמעי' כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל הני דדמיין להדדי בסימנים וקאמר הש"ס ש"מ סי' דאורייתא ולשיטת הרמב"ם אף אי נימא סימנים דרבנן מהני כיון דגוף האיסור אינו רק מדרבנן מבואר מזה דהרא"ש סובר דבאיסור דרבנן מהני סימנים אמנם מדברי הרמב"ם מבואר להיפוך דאף באיסור דרבנן לא מהני סימנים דהרי באבידה קאמר הש"ס דלכך מהני סימנים משום דניחא לי' לבעל האבידה שיחזרו לו בסימנים עייש"ה אבל במילתא דאיסורא לא מהני סימנים אף באיסור דרבנן ועוד כתבתי שם דמבואר בדברי הנמק"י שם בהך דמעשה באחד ששלשלוהו לים הגדול ועלתה בידם רגל אחד ואמרו חז"ל מן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו וכתב בס' נמק"י הנ"ל דע"כ איירי שהי' לו סי' מובהק ביותר ברגל הזה דאל"ה מאין ידעו שהוא רגל של אותו פלוני (חסר הסיום):

סימן יא. ב"ה יום א' ה' אדר ראשון תקפ"ט לפ"ק. כבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם כ"ש מו"ה יוסף נ"י אב"ד דקרייז זאלישטשיק. זה כמה שבועות הגיע עדי יקרת מכתבו ותוכו רצוף השאלה ע"ד שאירע בקהילתו בענין איש אחד שהי' מלובש בלבושי אשכנז מבלי זקן אשר נאבד ולא נודע מקומו ואחר שעברו כמה שבועות נמצא א' מונח בנהר דינעסטר על הקעמפי והכירו אותו העכו"ם כי הוא האיש מזאלישטשיק והגידו לישראל אחד ואח"ז הכיר הישראל מלבושיו בטב"ע וגם הי' לו רושם בידו וראה הישראל גם הרושם ההוא אא שאינו זוכר אם בידו הימנית הי' הרושם או בשמאלית גם הי' מונח במלבושיו קמיע א' שהי' אתו במלבושיו בהיותו בחיים. והנה כבודו הרחיב הדיבור בפלפול והי' מהראוי להרחיב אתו בכל דבריו להראות אהבתי אליו אמנם לסיבות שאנכי מוטרד כעת מאוד וביחוד שכעת נדפס ספרי הגדול על טור ש"ע או"ח ואני מוכרח לסדרו והפועלים אצים עלי לאמר כלה מעשיך לזאת אבא בתכלית הקצרה:

הנה הספק הראשון אם הי' במים מתחילה ועד שהכיר אותו העכו"ם או הי' ביבשה ואח"כ השליכו אותו למים או כיון שהמים היו הולכים וגדלים ממילא אף במקום היבשה באו המים וביבשה נשתנה צורתו ודבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי נחמיר בספק שהה ג' ימים וכמו שהאריכו בזה הקדמונים דהדבר תלוי אי הך חששא דאחר ג"י נשתנה הוא דאורייתא או דרבנן לכאורה הי' נראה דאף לדעת המקילין שם בכאן מחמירין וטעמא דידי דלכאורה הי' לנו להחמיר בספק כיון דיש כאן חזקת א"א ובספק מוקמינן אחזקה ואמנם באמת הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז הקשה בהא דפסקינן שם באמרו לו ראינו קרובך מת וא"י אם הוא תוך שלשים מוקמי' אותו על חזקת חי ואמרינן דאח"כ מת והוא תוך שלשים והקשה הטו"ז דא"כ בספק ג' ימים הו"ל להקל אף אם הך דאיחפח הוא חשש של תורה דנימא