ישועות יעקב פה

החפץ מרשות בעלים הראשונים וקנה השואל בכסף ובלא שילם עדיין רק שאמר הריני משלם כיון דשבועה זו שנשבע שבועה שאינו ברשותו אף כשרוצה לשלם אינה שבועת התורה רק שבועת המשנה וא"כ דבר תורה א"צ לישבע שבועה זו כלל וכשלא נשבע ולא שילם אין דעת המשאיל סומכת לומר שנאבד אצל השואל החפץ עד שיגיד סימנים באוכף וכששילם כבר זכה השואל בגוף החפץ והרי זה סותר חזקת מ"ק ואמנם באמת ז"א דאנן קיי"ל כסף אינו קונה וא"כ היכי דלא זכה בגוף החפץ מטעם נעשה כאומר לו פרתי קנוי' לך אף בעת התשלומין לא קנה גוף החפץ ואף דבאבידה יכול להקנות לו בכ"מ שהוא שלא הוי דבר שאינו ברשותו מ"מ כסף אינו קונה וכ"כ הרב ש"ך שם סי' רצ"ה ושפיר הקשה הש"ס חמור בסימני אוכף האיך מהדרינן ניחוש לשאלה כיון דסימנים דאורייתא ולא עשו חז"ל תקנה להחזיר אבידה והיכי דשייך חשש שאלה מהראוי שלא יחזירו לו אבידה בסימני אוכף וע"ז משני לא שאולי אינשי אוכפא אבל על התורה דאמרה, להחזיר בסימני אוכף לק"מ כיון דדבר תורה כסף קונה וגם שבועה שאינו ברשותו א"כ ממ"נ אם כבר שילם הרי אנו מבטלין חזקת מ"ק ואם לא שילם ולא נשבע אין דעת בעל האוכף סומכת לבקש האבידה וכמ"ש הראב"ד כן נראה לפענ"ד נכון בישוב דעת הריטב"א ותשובת בית יוסף ודו"ק היטב:

אמנם כל זאת לתקן דבריהם שלא יהי' נגד דברי הש"ס וכמו שאמרו חז"ל חכם אתה שקיימת דברי חכמים ולעשות ציצים ופרחים לתורה אבל לדינא פשיטא דלא נגבב כל החומרות להחמיר בעגונה ובפרט בדבר זה שכפי מה שכתבתי בתשובתי הראשונה יש לנו סמיכה בכל כח על תשובת מבי"ט וגם על הכרת הפנים וגם סמיכה על שו"ת זקני חכם צבי מצד שאלה דיחיד. ובענין חשש בדדמי למי שראה הטביעה או ידע כבר הארכתי בס' ישועות יעקב וגם מצד חצי דבר כבר מילתא אמורה בס' הנ"ל וספרי הוא תח"י מעכ"ת רק העיקר אני סומך על חכמת מעכ"ת בחקירת העדים אם הטב"ע בכליו הי' טב"ע גמור לא מצד איזה סימן בבגדיו ואם רצון כבודו להתיר עגונה זו אני מסכים על ידו גם כן ויתאזר בחסידתו לבל יעכב הדבר וידוע מ"ש הב"ח בתשובה והוא בחדשות המתיר עגונה כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים. ובזה שלומו יגדל נא כנפשו ונפש ידידו:

סימן י. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג הגאון המופלג חריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל האבד"ק סטריא והגליל:

מכתב כבודו הגיע לידי ע"ד איש א' שנטבע בנהר דינעסטר ואחר כמה ימים נמצא אחד ולא הכירו אותו בפרצוף פנים יען כי היתה צורתו נשחת אך בסימנים הכירו אותו א' הי' לו שומא על עפעפי העין וגם העצם שברגלו הי' בולט לחוץ אשר אין מצוי להיות בולט ומעל' פלפל בחכמה אי סימנים אמצעים מהני במים שאין להם סוף כיון שאינו רק איסור דרבנן מהני סימנים אף שהם רק מדרבנן ואי מהני שני סימנים אמצעים וזאת אשר נראה לי הנה אי מהני שני סימנים אמצעים שנחלקו בדבר הרבנים האחרונים לכאורה יש ראי' מהא דדייק הש"ס דסימנים דאורייתא מהך דמצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת דאף לזמן מרובה כשר ש"מ דסי' מועיל בעדות אשה ולמה לא מוקי בשני סימנים ואין לומר דכיון דקתני סתמא משמע דדי בסימן אחד דשני סימנים הי' לו לפרש עדיין קשה דאף שאין רק סי' א' בכיס מ"מ מה דקשור הגט בכלים האלו הוא ג"כ סימן אמצעי כמ"ש התוס' במס' גיטין וכ"כ הפוסקים וא"כ כשיש סי' בכיס הרי יש כאן שני סימנים ואפשר דדעת הש"ס מדנקט במתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו דהיינו שיש סימנים הן בגופו והן בכלים דאל"ה למה נקט סימני כלים כלל הרי סימנים דגוף עדיפי מסי' כלים א"ו דאשמעי' דאף דיש סימנים בגוף וכלים לא מהני ומזה מוכח דאף שני סימנים אמצעים לא מהני במילתא דאיסורא ואמנם לפי מה דמסקינן כלים דחיישי' לשאלה א"כ אין ראי' ממתניתין דשני סי' אמצעים לא מהני ובזה נתיישב קושי' התוס' והרשב"א בהא דקאמר הש"ס במס' יבמות דכ"ע סימנים דרבנן א"כ קשה ברייתא דכיס וארנקי ובזה א"ש דבזה שפיר נוכל לומר דשני סימנים אמצעים מהני וברייתא איירי בסי' בכיס וגם הקשירה הוא סימן והש"ס כאן כבר ידע מחשש שאלה כמ"ש המפורשים הקדמונים דהרי בלישנא קמא דקאמר סימנים דאורייתא ע"כ צ"ל דהא דקתני במתני' אעפ"י שיש סימנים בכלים ובגופו משום חשש שאלה קאתינן עלה וא"כ אף ללישנא דסימנים דרבנן נוכל לומר דשני סימנים אמצעים הוא דבר תורה וזה ברור:

והנה כאשר התבוננתי בזה נראה לי דבאמת לכאורה הא דדייק הש"ס ממתני' דקתני אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו ש"מ דהא דמחזירין אבידה בסימנים הוא רק מדרבנן דאי דאורייתא אף באיסורין הי' מהראוי שיועילו סימנים ומה ראי' דילמא סימנים חשיבי כמו רוב ולכך מהני באבידה אבל באיסור אשת איש אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולכך לא מהני סימנים ואמרתי דאי נימא סימנים דאורייתא והיינו סימן א' הוא מה"ת דחשיב כמו רוב א"כ ביש שני סימנים חשיב מיעוטא דמיעוטא או מיעוט דלא שכיח ולא אמרי' בזה סמוך מיעוט לחזקה אבל אי סימנים דרבנן א"כ בחד סימן ליכא רובא ואף אי נימא דשני סימנים חשיבי רובא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה או אפשר לומר דהא דדייק הש"ס ממתני' דסימנים דרבנן משום דמבואר בש"ס דבכורות דחשיב הכרה בפרצוף פנים בלי חוטם אלא דבעגונה החמירו חז"ל ונראה דאינו רק מדרבנן וא"כ הא דמחמירין בדרבנן הוא משום חזקת איסור דאף בדרבנן אזלינן לחומרא אבל אי נימא דסימנים דאורייתא א"כ עכ"פ חשיב רובא ואף דנשאר מיעוטא כיון דמילתא דרבנן הוא מתירין כמו בספיקא דרבנן היכי דלא אתחזק איסורא כיון דהרוב דוחה החזקה וז"ב מאוד: