ישועות יעקב פג

מרן דכולא תלמודא ובפרט שבירושלמי עצמו פליגי בזה וז"ל הירושלמי אהך מתני' דריב"ב אומר לא כל האדם ולא כל המקומות שוין ר' זעירא ור"ח בשם ר"ב הלכה כריב"ב מילהון דרבנן פליגי מעשה באחד שנפל לירדן ויצא לאחר י"ז ימים והכירו שצפדתו צינה והשיאו את אשתו עייש"ה וגם בגוף הקושיא מהך דירושלמי אי בעינא אמינא דהך מעשה הי' שראו בעת שנפל לירדן וידעו מי הוא שנטבע וגם עמדו עליו עד כדי שתצא נפשו ואין כאן רק איסור דרבנן אף אי לא הי' נמצא כלל גלל כן באיסור דרבנן סמכינן על הך שצפדתו צינה אבל בהך דדיגלת דע"כ איירי באופן שיש כאן איסור תורה כמו שמבואר שפיר כתב הרי"ף דעד חמשה ימים דוקא דאז ידעינן בודאי דמים צומתים:

עוד נראה לומר דיש חילוק בין עד אחד המכיר אותו ובין שני עדים דבע"א כיון דאינו נאמן בעדות אשה רק מדרבנן חיישינן אחר חמשה ימים לשמא נתפח אף במים וכאן דפומא דשושבנא אינו רק עד אחד וכמו דדייק מזה הרי"ף דע"א נאמן בעדות אשה אף היכי דלא שייך דייקא לכך לא האמינו אחר חמשה ימים משום שמא נתפח והוא אומר בדדמי שמכירו אבל בשני עדים דנאמנים מן התורה אף אחר י"ז ימים מעידין כשנמצא במים והיינו דנקיט בירושלמי והכירו דהיינו דרבים הכירו אותו דכיון דעדותן מועיל מן התורה לא חיישינן לנתפח אמנם הדרך היותר קרוב דהיכי דלא חזינן שום חבלה בפניו וכמו שהי' בעת שנפל למים ולית בי' השחתה מותר אף לזמן מרובה דזה מעיד שהמים צמת אף אחר חמשה ימים והרי דעת הרבה פוסקים דמעידין אחר ג' ימים בלא נחבל בפניו ואף דאנן לא קיי"ל כן היינו משום דהדבר ברור שנשתנה צורתו אחר ג' ימים וע"כ דאחר הוא אבל במים אף אחר ה' ימים כיון שאין צורתו משתנה ע"כ שצפדתו צינה אבל בנשחת הפנים או שיש חבלה ומכה בפניו אין מעידין אחר חמשה ימים אף במים וע"כ קאמר בירושלמי והכירו שצפדתו צינה דהיינו שידעו שבודאי צפדתו שהרי לא נשתנה צורתו וחבלה לית בי':

עתה נבא לבאר בענין הך דמיא מרזי מכה ונשתנה צורתו אף בתוך המים כשיש מכה בפניו והנה לאחד קראתי נועם מ"ש כת"ר דהך דמיא מרזי מכה היינו כשנופל למים עם המכה הי' עדיין נשמת רוח חיים באפיו דאז מחמת הכאב נשתנה צורתו אבל אחר מיתה אין המים מרזי המכה ולפ"ז כאן יש ספק כיון דמכת חרב הי' בפניו אולי בעת שהשליכו לתוך המים כבר יצאה נשמתו והרי זה כספק ג' ימים דתלי' אי חשש נתפח הוא דאורייתא או דרבנן. ידע כת"ר שבעת כותבי תשובה ראשונה עלה סברא זו על לבבי ועלה ספק בלבי כיון דיש כאן חזקת א"א וחזקת חי לומר שאחר זמן מת דהיינו בעת היותו במים ומיא מרזי מכה ובספק ג' ימים חזקת א"א וחזקת חי מתנגדים הם זה לזה דמצד חזקת אשת איש יש לנו לומר דכבר מת ונשתנה צורתו ואשה זו בחזקת אשת איש קיימה ומצד חזקת חי יש לנו לתלות מיתת הנמצא באיחור הזמן אבל לענין אי מת קודם שנפל לים חיברה לה יחד חזקת חי וחזקת א"א לתלות המיתה באיחור הזמן ואף אי נימא דהטעם דמחמירין בספק ג' ימים ולא אזלינן בתר חזקת חי משום דנמצא מת לפנינו ואזלינן בתר שעת מציאתן וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ו אבל אין מחזיקין ממקום למקום כיון שחזקת חי הוא בעת היותו ביבשה ושעת מציאתו מת הוא בים וכדומה אמרינן דשניהם אמת דשעת מציאתו במים גם מקודם מת במקום זה וכמו שביבשה הי' בחיים כן כ"ז היותו ביבשה הי' חי והדבר ברור מאוד וכבר כתבתי בס' ישועות יעקב בהא דהחמיר רח"א בספק נשתהה אחר שיצא מן המים ובספק ג' ימים הביא מחלוקת הפוסקים שהוא מה"ט כיון דאין חזקת חי מתנגד לחזקת א"א אזלינן בתר חזקת א"א עייש"ה בפי' הקצר וכ"ש בזה דחזקת א"א וחזקת חי שניהם כאחד עולים דבמים מת:

ועתה נבא לבאר אם יש מקום להחמיר מצד סימני הגוף דהיינו שומא שהעיד העד וגם האשה אמרה שהי' לו שני שומות על הצואר א' גדולה ואחת קטנה זו סמוך לזו הנה בש"ס דב"מ שני לשונות דלחד לישנא שומא מצוי' בב"ג או נשתנית לאחר מיתה לכך אפילו מאן דסובר סימנים דאורייתא אין מעידין ולחד לישנא דוקא לפי שסימנים דרבנן אין מעידין ומאן דסובר מעידין משום דשומא סימן מובהק הוא עיין בש"ס דיבמות והנה אי נימא דאף סימן אמצעי לא נחשב ה"ה ביש שני שומות לא מהני דסימנים גרועים אינן מצטרפין וכמו בצמצום המקום לא מהני אבל אי נימא דהטעם משום דחשיב סי' אמצעי א"כ ביש שני שומות הדבר תלוי בפלוגתא אי שני סימנים אמצעים מצטרפין וגם בפרט וצמצם מקום השומא אפשר דמהני וכבר הבאתי בס' ישועות יעקב דברי מהרד"ך דבצמצם מקום השומא מהני והמ"ב השיג עליו כיון דהש"ס קאמר דסימנים עשוים להשתנות היינו מראה השומא ושומא בלי סי' המראה לא חשיב סימן אבל פרט וצמצם המקום יתרת בשר של השומא היא סימן עכ"פ וע"י צמצום המקום נעשה סימן מובהק ומעתה ה"ה בשני שומות אי נימא דשני סימנים מצטרפין א"כ ה"ה שני שומות דאף דמראיתן משתנה מ"מ השומא בעצמה היא סימן אמצעי ובהצטרפות שניהם חשיב כמו סימן מובהק ובפרט שהם במקום מיוחד זה אצל זה:

ובגוף הדין אי שני סימנים אמצעים חשיבי כסי' מובהק זה לי ימים רבים כתבתי בזה בתשובה אחת להגאבד"ק סטריא בהא דקאמר הש"ס במס' חולין (דף ע"ט) רברבן אודני' וזוטרי גנובתי' בר חמרא ולהיפך בר סוסיא ואח"ז קאמר הש"ס אמר לי' ר"א לשמעי' כי מעיילת לי כודנייתא ברוספק עייל לי הני דדמיין להדדי וקאמר ש"מ אין חוששין לזרע האב וש"מ סימנים דאורייתא ואי נימא דשני סי' דאורייתא הרי כאן יש שני סימנים ודילמא הי' דעת ר"א שיבדוק בסימנים היינו בשני סימנים וכמדומה לי שראיתי קו' זו ונשכח ממני איה מקומו וכעת נראה לי ביאור הדבר עפמ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין בהא דקאמר הש"ס ש"מ אין חוששין לזרע האב היינו דמספקא לי' וכמו דנקט ר"י הך לישנא דהיינו להחמיר ולא להקל וא"כ