ישועות יעקב פא

בעי דו"ח ורבנן אמרו דבד"מ במידי דשכיח מצד תקנה לא בעי דו"ח ובדין מרומה העמידו על דין תורה והנה בהא דהקשה הש"ס שם למאי דס"ד דבעי דרישה וחקירה מהא דשטר שכתב בו ביום פלוני ובאו עדים והזימו אותן דאמרי' שטר כשר ועדיו כשרים דשמא אחרוהו וכתבוהו ואי אמרת דבעינן דו"ח אמאי תלינן להכשיר השטר משום דאחרוהו הא בעלמא דורשין וחוקרין שמא יכחישו עצמן וכשמכחישין אנו תולין לקיים עדותן ולכאורה אין כאן קושיא דלכתחלה דורשין וחוקרין שמא יכחישו עצמן בדבר שאי אפשר לתרץ דבריהם שלא יהיו מוכחשים ואז יתבטל העדות ואם מכחישין עצמן בדבר שאפשר לתרץ דבריהם כמו בזה דיכולים לתלות דאחרוהו וכתבוהו מתרצין דבריהם והרי אף בד"נ מתרצין דברי עדים כמו בזה דא' אומר בשתים בחודש וא' אומר בשלש וכמ"כ במכחישין עצמן בענין השעות דמתרצין דבריהם שלא יהיו מוכחשים והרי לפי דעת רוב הפוסקים (זולת הרמב"ן הנ"ל שהבאתי) אף לפי האמת דד"מ א"צ דו"ח מ"מ במכחישין עצמן בחקירות עדותן בטלה ומ"מ תולין לומר אחרוהו וכתבוהו כדי שלא נאמר דהעדים מוכחשים וא"כ אף לפי ההו"א דבעי דו"ח מ"מ נוכל לומר דמתרצין דבריהם וגם קשה ביותר בהא דקאמר הש"ס אמאי לא מקשינן ממתני' דשטרי חוב המאוחרין כשרים אמאי כשרים הא בעינן דו"ח ופירש"י מאוחרין שבאו העדים ואמרו שהלואה זו נעשה מקודם ואמאי כשרים נימא דשטרא זייפא הוא כיון דבעינן דו"ח ומאי קושי' הא כאן ליכא הזמה כלל ומהכ"ת נימא דעדי השטר המה פסולים ורשעים והיותר קשה מה הקשה הש"ס אמאי לא הקשה ממתני' דמאוחרין כשרים הא רש"י ז"ל הקשה דהרי בלא"ה מחויב לשלם מכח העדים שהעידו על הלואה ותירץ דא"כ אינו גובה ממשעבדי דאינו חשיב רק כמלוה ע"פ וקשה כיון דאנן קיי"ל שיעבודא דאורייתא ודבר תורה א' מלוה ע"פ וא' מלוה בשטר גובה ממשעבדי ורק משום פסידא דלקוחות מלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי לכך מועיל שטר מאוחר אף שאין בו דרישה וחקירה אבל בהך דזמנו כתוב בשטר והוזמו העדים אין כאן בלי דברי העדים אף מלוה ע"פ שפיר הקשה אמאי ניתלי באיחור הזמן כיון דבעינן דרישה וחקירה (חסר הסיום):

סימן ח. לק' בריגל ע"ד איש א' שנסע ביום ז' אדר שנת תקפ"ז מק' טארני לשם ולא בא וחפשו במקומות שבין טארני ובין בריגל ולא מצאו ובקשו מערלים שבכפרים אולי ימצאו אותו ובחה"מ פסח באו ערלים והודיעו לק' בריגל איך שמצאו הרוג א' בנהר וויסליק והעלוהו על שפת המים והלכו אנשים לראות והכיר א' פרצוף פנים הגם עס איז גיוועזין נקבים מן מכת חרב בלחיים והעד השני העיד ג"כ שהכירו בפרצוף פנים וגם הכיר הטילעפ שהי' לבוש בו וגם הטלית קטן ומכנסים וגם הי' בצוארו בצד שמאל שני שומות:

וזאת אשר השבתי ע"ד השאלה שהביא לפני מוכ"ז עם הגב"ע שבידו הגם שאני יושב כאן בכפר לאבין לבקש רפואה לגופי ואני בעו"ה תש כח וספרי דבי רב אינן פה עמדי עכ"ז לריבוי הפצרת מוכ"ז והוא דבר מצוה ובמחוז ההוא לא נמצא שם מי שירצה להורות בזה ובעוה"ר נתקיים בנו ישטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו אמרתי לפתוח קצת שערי היתר. הנה מצד הכרת פניו שהעידו שהכירו אותו בפרצוף פנים הגם שהי' נקבים בלחיים ובש"ס אמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים ומבואר בטוש"ע אהע"ז סי' י"ז דפרצוף פנים היינו הלחיים וחוטם ופדחת ואם חסר א' משלשתן אין מעידין מ"מ כיון שמעידין שהכירו פרצוף פנים בלי ספק שהנקבים לא קלקלו צורת הפנים אמנם כיון שלא נזכר שראו אותו תיכף בעת שהעלוהו מן המים וגם כיון דיש מכה בהאיש הנמצא מיא מרזו מכה כמבואר כ"ז בש"ס יבמות (דף קכ"א) ובטור וש"ע סי' י"ז סעיף כ"ו ומצד הכרת הכלים בטב"ע וסימנים אין להתיר דהרי אנן קיי"ל דלא מהני סימני כלים משום דחיישינן לשאלה אם אמנם הגאון בעל עבודת הגרשוני כתב דמצטרפים טב"ע שבגוף לאחר ג' ימים וסימני כלים דלא חיישינן שמא השאיל כליו לאיש שנדמה לו לאחר ג' ימים כבר סתרתי דבריו אלה בספרי ישועות יעקב והבאתי שם שהרבה מן האחרונים חולקים עליו אמנם לאשר שקדו חז"ל על תקנת עגונות ראיתי לצדד קצת עפמ"ש המבי"ט בתשובה הובא בקונטרס עגונות דאם א' הלך לדרכו ממקום למקום וידוע שבדרך הזה הלך ונמצא הרוג בדרך הזה מן התורה אמרינן היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא ועדיף מן מים שאין להם סוף דכאן יש לומר אילו הי' הנאבד חי הי' נודע מקומו אי' אבל במים שאין להם סוף אפשר המים פלטוהו למרחוק מאוד ומעתה כיון שאין כאן איסור תורה ראוי לצדד כפי קוצר דעתינו:

הנה מבואר בגב"ע שהי' לו בצד צוארו ב' שומות אם אמנם שבגב"ע לא כתבו ביאור הדבר בשלימות אם הי' ידוע להם שהי' לו השומות הללו וצמצמו המקום ומצאו גם עתה במקום הצמצום השומות הללו אמנם זאת נראה בודאי שהדבר ידוע להם שהי' לו שומות הללו ומעתה אף שידוע מחלוקת הפוסקים בזה אי חשיב סימן מובהק עכ"פ מידי סימן אמצעי לא יצא וידוע דעת מהר"ל מפראג הובא בב"ש ס"ק ס"ט דמצטרפין סימנים אמצעים בגוף עם טב"ע דכלים בתורת ממ"נ עיי"ש גם זקיני הגאון חכם צבי סי' קל"ד כתב ג"כ כדעת מהר"ל מפראג ולא מטעמו רק דלא אמרינן ששאל הכלים לאיש אחר שיש לו סימנים אמצעים בגוף דזה חשיב שאלה דיחיד והארכתי בזה בס' ישועות יעקב גם אם יש להם טב"ע בטלית קטן ידוע מ"ש בס' צמח צדק הובא בק"ע דציצית חשיב כלים דלא מושלי אינשי ואף שדעת מהרי"ט ותשו' ב"י דכיון דאנן קיי"ל להלכה דסימנים דרבנן משום דאפשר שיזדמן עוד א' בסי' כאלו אף שהדבר רחוק א"כ ה"ה