ישועות יעקב סו

והנה בהא דהקשו התוס' דבש"ס כתובות מבואר דטעם ר"י דמטהר משום דאזלינן בתר חזקת הגוף ובש"ס דנזיר קאמר הש"ס משום דפתח הכתוב בטהרה תחילה. והנה לשיטת רבינו דכל הספיקות לקולא מה"ת ורבנן החמירו בזה א"כ מה בכך שהכתוב פתח בטהרה תחלה הי' לן להחמיר בדבר מדרבנן כמו בכל הספיקות וכבר הרגישו בדבר על רבינו ז"ל מהא דקאמר הש"ס דבר תורה שתוקי כשר דהתורה אמרה ממזר ודאי לא יבא הא ממזר ספק יבא ומ"ט אמרו שתוקי פסול והקשו ע"ז מה קושי' הרי כן דין כל הספיקות שמותר מה"ת ואסור מדרבנן ויבואר לקמן מה שתירצתי בזה אבל בזה שפיר קשה אמאי לא נחמיר מדרבנן וגם על טעם דאזלינן בתר חזקת הגוף קשה הרי ספק טומאה ברה"י טמא אף היכא דאיכא חזקה ואמנם כיון דמה"ת בודאי מותר דפתח הכתוב בטהרה תחילה ולענין איסור דרבנן אזלינן בתר חזקת הגוף להתיר כמו בכל הספיקות דאזלינן בתר חזקה כיון דאינו בכלל ספק טומאה ברה"י דהחמירה התורה לעשותו כודאי וע"ז גלי קרא דלטהרו או לטמאו דפתח הכתוב בטהרה תחילה וזה דברים ברורים כשמש בצהרים:

[והנה הרמב"ם פסק כחכמים דספק בהרת קדמה טמא ויראה לי שטומאתו בספק ולטעמי' אזיל דהוא סובר בכל הספיקות דאינן רק מדרבנן והנה הרב בס' משנה למלך הקשה ע"ז מש"ס דסנהדרין (דף בין נגע לנגע דאיירי לענין זקן ממרא דבעינן שיחלוק על הסנהדרין בדבר שזדונו כרת וקאמר דנחלקו בפלוגתא דר"י ורבנן בספק בהרת קדמה ס' שער לבן קדמו ולשיטת רבינו דאף לרבנן אין כאן טומאה מה"ת ואינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו ולמה יתחייב הזקן ממרא. ולי נראה ליישב הדבר באופן נאות דהנה בש"ס דזבחים איתא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום אעפ"י שאין ט"י אחר נכנס זה נכנס משום דעשה שיש בו כרת דהיינו הקרבת הפסח דוחה דאין כאן איסור תורה ואקשינן עלה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה אידי ואידי יש בה כרת דט"י דזב הנכנס למקדש חייב כרת ומשני מטונך הואיל והותר לצרעתו וכו' והנה מי שהוא ס' מצורע ואנו מטמאין אותו מספק וחל שמיני שלו להיות בע"פ לכאורה נראה שאם הוא ט"י באותו יום אינו מכניס ידו דשמא זה לאו מצורע הוא ולא הותר לו באותו יום אמנם זה אינו דהרי מספק אזלי' לקולא ואמרי' דהוא מצורע ומותר ואף שנעשה ט"י דהרי מה"ת אזלי' בס' לקולא ומדרבנן הרי הוא מצורע ומותר להכניס ידו ומביא קרבן פסח ואמנם כשהזקן התיר לגמרי זה הספק ולא נחשב כלל לס' מצורע א"כ כשראה קרי ביום השמיני לא הי' יכול להכניס ידו וליכנס לעזרה וביטל מקרבן פסח שהוא בכרת ודו"ק היטב]:

סימן כט. לק' סלוצק. הנה מה שנסתפקתי זה ימים אם מותר לנזיר להעביר תער על בשרו ע"י נכרי ע"ז הבאת דברי הש"ס מס' נזיר (דף מ"ד) דקאמר להדיא לא יעבור כתיב אחד המגלח ואחד המתגלח חייב וכיון דהמתגלח חייב מה לי שגילחו ישראל או גילחו עכו"ם. הנה לא נעלם ממני דבר זה אמנם גם לאו דלא תקיפו פאת ראשכם דריש לחייב המקיף והניקף עכ"ז נסתפקו הקדמונים אי יוכל להקיף עצמו ע"י קטן ועכו"ם דאף שהניקף עובר היינו כשמקיף ישראל ובר חיובא אבל בעכו"ם המקיף אינו חייב הניקף אם לא כשמסייע א"כ בנזיר דכתוב רחמנא תער לא יעבור על ראשו ודרשו חז"ל במס' נזיר דכתיב לא יעביר לחייב המגלח והמתגלח א"כ המתגלח אינו חייב רק כשמגלח עצמו ע"י ישראל אבל ע"י עכו"ם ליכא חיובא כן אפשר לומר אמנם אני דחיתי דבר זה מלבד דדעת רוב הפוסקים דאף בהקפה חייב הניקף אף כשעכו"ם מקיפו א"כ ה"ה בזה ואף לדעת המתירין להקיף ע"י עכו"ם אבל בנזיר דמלבד הלאו של תער לא יעבור על ראשו יש בדבר העברה איסור עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דבעינן שיהי' לו שערות וכשמגלחן ע"י עכו"ם או קטן עובר על איסור עשה וכמ"ש במכתבי הקודם:

והנה באמת לכאורה קשה לי בהא דיליף הש"ס דעשה דוחה ל"ת ועשה מהא דעשה דתגלחת מצורע דחי ל"ת ועשה דנזיר דהרי הש"ס קאמר במס' נזיר דנוכל לומר דתגלחת מצורע דלא כתיב בי' תער יוכל להיות ע"י מספרים כעין תער או במלקט ורהיטני ובנזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו וזהו הלאו דנזירות ובעשה כתיב קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו ובגילח עצמו ע"י מספרים כעין תער עבר על העשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו אבל על הלאו אינו עובר אלא דהש"ס קאמר דגם במצורע כשהוא מגלח צריך לגלח עצמו בתער ומסקנת הש"ס שם במס' נזיר (דף דהיינו דאי נימא דמצורע לא בעי תער איך דוחה עשה דמצורע לל"ת דזקנו או ל"ת דהקפה הא אפשר לקיים שניהם שיגלח בלא תער עיין שם בתוס' וקשה דילמא לעולם מצורע מגלח במספרים והתורה גילתה דאף דנזיר אית בי' עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דפשיטא דאף במספרים יש כאן ביטול מצוה זו והוי אמינא דלא דחי דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואשמעינן קרא דדחי לפי דעשה דנזיר קיל שישנו בשאלה אבל לעולם דגילוח מצורע א"צ תער וביחוד לפי מה דמבואר ברמב"ם פ"ד מה' נזירות דאם סך בסם המשיר את השער אינו לוקה ועובר בעשה והרב הלח"מ לא ידע מקור מקומו של דברי רבינו ובאמת שהדבר מבואר בספרי ומעתה מה שהקשיתי הוא באמת דבר הצ"ע דילמא באמת גילוח מצורע אינו בתער ומ"מ בעינן קרא דראשו לנזיר מצורע דהו"א כיון דגילוח במספרים אף דליכא בי' לאו דתער לא יעבור מ"מ אית בי' עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו אף במספרים אסור לגלח דמאי אולמא עשה דמצורע מעשה דנזירות לכך גלי קרא דדחי דעשה דמצורע חמור מעשה דנזירות כיון דזה אפשר בשאלה וזה אי אפשר בשאלה: