ישועות יעקב מג

דבעינן שתרגיש שנזדעזע גופה וגם בש"ע מבואר הרגישה שנפתח מקורה והרגשת דבר לח זב ממנה לא נזכר ואף שהאחרונים כתבו כן וקצתם הביאו ראי' מהא דקאמר הש"ס דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא ודייק מזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה ממ"נ אם הרגישה שנפתח מקורה פשיטא דדם מקור הוא ואם לא הרגישה בפתיחת המקור אין כאן טומאת דבר תורה ואמנם כתבתי בזה בחידושי דאפשר דשם לא איירי לענין טומאת האשה לבעלה רק לענין אם הדם מטמא את הנוגע בו טומאת ערב ואיירי באמת כשלא הרגישה ובחידושי כתבתי בזה בהא דדייק הש"ס שם דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף בקורבא דמוכח ודייק מהך דקאמר דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא שחזקתו מן המקור והיינו משום דרוב דמים מן המקור ואף דעלי' היא קרובה יותר והקשו רבותינו בעלי התוס' מנ"ל דאף דאיכא קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דהא בהך דדם הנמצא בפרוזדר אף דעלי' קרובה מ"מ ליכא קורבא דמוכח ובזה א"ש דבאמת כתב רבינו וז"ל דחזקת דמים שבאים מן המקור חזקתן שבא בהרגשה וא"כ כאן כיון שלא הרגישה הי' לנו לומר דדם העלי' היא דאילו הי' דם המקור היתה מרגשת אלא דהך מילתא דאחרי' דדמי החדר הוא רוב דוחה הך סברא דהיתה מרגשת אבל כיון דעלי' קרובה ומוכח מדלא הרגישה ש"מ דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף בקורבא דמוכח וזה נכון מאוד:

ובזה אמרתי לבאר הא דקאמר הש"ס במס' ב"ב (דף אחר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא אמר לי' רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה, וכל העובר משתומם הרי מזה עצמו דייק אביי דרוב וקרוב הלך אחה"ר מהא דמטמאין דם הנמצא בפרוזדר ומה ראי' מייתי רבא מהך דדם הנמצא בפרוזדר דיש חילוק בין רוב ומצוי וכו' הרי ע"ז אנו דנין וכבר הרגישו בזה רבותינו בעלי תוס' ד"ה דתני ר"ח ובזה א"ש דרבא סובר דלענין רוב לחוד ואיכא קורבא דמוכח פשיטא דאזלי' בתר קורבא אלא דבהך דדם הפרוזדר הוי קורבא לחוד כמ"ש התוס' אלא דזה הוי מוכח מדלא הרגישה והנה בהך דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפים עליו את התרומה ולא נקיט אסורה לבעל' ובעלה חייב עלי' ואמנם הדבר נכון דלבעלה דבעינן הרגשה לא משכחת כלל להך ספיקא רק לביאת מקדש ולתרומה משכחת להך דינא וכיון דע"כ איירי שלא הרגישה א"כ יש כאן קורבא דמוכח מדלא הרגישה וע"כ משום רוב ומצוי קאתינן עלה וממילא גם ממתני' דנוכל לומר דאיירי בקורבא סתם ג"כ לא נשמע ודו"ק היטב כי קצרתי וזה ברור:

נחזור לעניננו דלדעת הרבה פוסקים לא חשיב הרגשה רק כשמרגשת שנפתח מקורה או שנזדעזע גופה ואף להמחמירין דהרגשת דבר לח זב בבשרה חשיב הרגשה היינו כשהרגישה שדבר לח זב במקור או עכ"פ קרוב מאוד לשם דאז א"א להבחין כ"כ אבל כשמרגשת דבר לח זב למטה אף שהרגשה היא בפרוזדר פשיטא דלא חשיב הרגשה לענין שתטמא מן התורה ואין לומר דהרגישה וסבורה דהרגשת עד הוא חדא דלפמ"ש דעיקר הטעם משום דחזקת דם המקור בא בהרגשה וע"כ דהרגישה וסברה הרגשת עד הוא וכבר כתבתי בשם החסיד מהר"ג דבקרטין לא שייך זה ועוד והוא העיקר כיון שלפי דברי החכם השואל העד אינו מגיע קרוב למקור איך נימא כסבורה הרגשת עד הוא כיון שהעד והדם המטמא אינן במקום אחד ואינו שייך כאן רק לומר ארגשה ולאו אדעתה וזה אינו רק חשש דרבנן ובכל אלו הסברות יש לי אריכות גדול בישוב הרבה מדברי הפוסקים ואכ"מ להאריך:

ואמנם לברר הדברים אם הקרטין האלו באים מן המקור או מן הצדדים תנהג האשה כמבואר בדברי הגהה סי' קצ"א רק קצת בתוספת ביאור והיינו שהאשה תרחץ היטב כמה פעמים זה אחר זה כל אותו מקום ותקנח היטב בדבר רק כל מקום משך הכנסת העד וקצת יותר ורחוק קצת מן מקום המקור וקצת מן הפרוזדר וכאשר תהי' בטוחה שלא נשאר שום דם כלל במקום הבדיקה וקצת יותר אז תכניס מוך נקי מאוד למקור ויהי' המוך על כל רוחב ואורך המקור עד הפרוזדר ומעט מן הפרוזדר רחוק מן מה שהיא רגילה לבדוק עצמה ואח"ז תבדוק עצמה בעד במקום שרגילה וכאשר תמצא הקרטין על עד הבדיקה אז תוציא המוך הנקי ואם לא תמצא שום רושם דם על המוך הנקי הרי עד נאמן שהדם הנמצא על העד אינו מן המקור שהרי בכל אורך ורוחב המקור אינו נמצא שום דם ולא קרטין והקרטין לחצאים על עד הבדיקה מקום אשר אין הדם טמא והדבר ברור שהבדיקה זו מועלת באופן כזה:

סימן יט. ב"ה יום ועש"ק כ"ח אייר תקצ"ג לפ"ק ברך אשיב. לשואל בענין ומשיב. בתוונא דלבי יתיב מפרק ומותיב. כבוד הרב המאוה"ג החו"ב מופלג בתורה ויראת ד' כבוד מ' נתן נ"י אבד"ק ומ"ץ דק' ראווא. יום אתמול הגיע לידי שאלתו בדיני נדה ע"ד אשה אחת שאיננה יכולה לטהר עצמה לבעלה ובכל עת שבודקת עצמה מוצאת על עד הבדיקה קרטין אדומים ופעמים שחורים אך כשהיא מחככת עצמה במקום השער אשר סמוך לבית ערותה מוצאת ג"כ קרטין כאלו וכפי הנראה שקרטין אלו באים מן כנים המבואר בש"ע יו"ד סי' קצ"ח לענין חציצה וכיון דבעת שבודקת עצמה ומוציאה את העד נוגעת ג"כ במקום השער תלינן הקרטין בזה כמו בבדקה בעד הבדוק והניחתו תחת הכר דקיי"ל דתלינן במאכלת העגול ואמנם בקרטין האלו לקטנותם אין בידינו להבחין אם הוא עגול או משוך זהו תורף השאלה:

והנה מע"כ התחיל לפלפל בדבר כיון דעיקר הטעם דתולין במאכלת בכתמים הוא משום דאינו רק מדרבנן דמה"ת דם שבא שלא בהרגשה אינו מטמא