ישועות יעקב לח

נימוחו במים כי השואל העלים ממנו זאת וקשה כעת לעמוד על המחקר כמ"ש כת"ר ולפעמים מרגשת כאב ואשה זו יש לה וסת קבוע והרופאים שפטו שקרטין הללו אינם באים מן המקור ונשים בקיאות אמרו שהמה באים מכנים שבבית החיצון והאריך כ"ת בתשובתו ומאוד נפשו בשאלתו לחוות דעי. וזאת הנ"ל בזה ואבא על סדר קונטרסו ראשון תחלה הביא מעכ"ת קו' א"ז החכם צבי על מפורשי הטור שפירשו דברי הרשב"א שדעתו שתולין במכה אף שאינו ידוע אם מוציאה דם כלל דהרי בכתמים הקלים שנינו בפרק הרואה כתם נדה (דף ע') דדוקא אם ידוע שדרכה להתגלע ולהוציא דם ואף בזה קאמר הש"ס שראה התלמידים מסתכלים אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם לא אמרו הדבר להחמיר שהרי אמרה תורה דם ולא כתם הרי דבדם גמור אינה תולה במכה אף שאפשר שתתגלע ותוציא דם ואיך הקל הרשב"א בדם גמור לתלות במכה אף שא"י אם מוציאה דם ומעכ"ת השיב בזה דלר"ע דחייש למיעוטא כ"ש דלא סמכינן על חזקת טהרה ובמח"כ דבר זה אינו דאף למאן דחייש למיעוטא מ"מ חזקה מהני דאף לר"מ מועיל חזקה כמו שיבואר והך כללא דרובא וחזקה רובא עדיף לא נאמר למאן דחייש למיעוטא דמאן דיליף דאזלי' בתר רובא מפרה נילף דה"ה היכא דאיכא חזקה כנגדה דשם יש כנגדה חזקת טמא אבל למאן דחייש למיעוט וסובר הטעם בפרה משום דלא אפשר אין לנו ראי' לומר דרוב עדיף מחזקה כמ"ש התוס' שם ד"ה מנ"ל וכיון דיליף חזקה מקרא דנגע אין לנו לומר דר"ע חולק ע"ז ואם עד"ז היינו רוצים ליישב הי' אפשר לומר ע"ד אחר דבאמת הך ענינא דחזקת טהרה היא חזקת הגוף וע"כ משום דקודם שבאת האשה לכלל רואה היתה בחזקת מסולקת דמים ואף דאח"ז התחילה לראות דם כיון דקבעה לה וסת (או עונה בינונית לדעת קצת) א"כ שלא בזמנה הרי היא בחזקתה הראשונה ואמנם ר"פ בנות כותים אהך דבנות כותים נדות מעריסתן קאמר הש"ס הטעם משום דאתי' כר"מ דחייש למיעוטא ושמא בעת לידה ראתה דם וכותים לא מפרשי מנייהו משום דלא דרשי ואשה לרבות בת יום א' שמטמאת בנדה וכתבו התוס' שם דלמאן דלא חייש למיעוטא היתה מותרת עד שהגיע זמנה לראות אלא דגזרו על בנות כותים שלא יטמעו בהן עכ"פ לר"ע דחייש למיעוטא אין כאן חזקת הגוף כיון דיש מיעוטא שרואות בעת לידתן א"כ לא נקבעת בשום פעם לומר שלא ראתה כיון דאף שלא בעת ראי' עכ"פ איכא מיעוטא רק אחר שבדקה ומצאה טהורה והך עובדא דר"ע איירי באמת שלא בדקה עצמה או בימי ספירתה ודו"ק:

ואמנם גם זה הוא רחוק קצת וע"כ נראה בעיני מ"ש בחי' לטור יו"ד דבאמת הרמב"ם כתב דחזקת דם הבא מן המקור הוא בא בהרגשה וענין הרגשה היא שהרגישה שנפתח מקורה או שנזדעזע גופה ויש עוד ענין הרגשה שכתבו האחרונים שהרגישה דבר לח זב ממנה וכבר האריכו בזה בעל שב יעקב ומו"ה גבריאל חסיד בשו"ת ש"י הנ"ל והנה מ"ש רבינו שחזקת דמים בא בהרגשה היינו שמרגשת פתיחת המקור בעת זיבת הדם ממנה או שגופה מזדעזע ודברי הרשב"א ע"כ איירי שלא הרגישה פתיחת המקור וע"כ מהראוי לומר שדם מכה היא דאל"ה היתה מרגשת ובצירוף חזקת טהרה של האשה אנו מקילין לתלות שדם מכה הוא והנה התוס' הקשה על הא דקאמר שמואל במס' נדה דאין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה דקשה עליו מכל משניות שנזכרו בהם ענין כתמים כיון דלפי הס"ד סובר הש"ס דאף מדרבנן אינה טמאה עד שתרגיש ותירצו דבכתם שנמצא על הבגד דאפשר להיות על הבגד קודם הראותה זמן רב פשיטא לי' להש"ס דנוכל לומר ארגשה ולא אדעתה אבל במה שבא ע"י ראי' מגופה פשיטא לי' להש"ס דל"ש לומר שהרגישה ואינה זוכרת עכת"ד וכיון שכן נראה לי לענין אם תוכל לתלות במכה שאינה ידוע ומחזקת בדם חמור יותר מכתמים הנמצאים בבגדי האשה מן מה שהיא רואה מגופה ונתיישב על נכון קושי' הח"צ דתלמידי ר"ע הסתכלו שהי' בדעתם להחמיר בכתם הנמצא בבגד והשיב להם ר"ע כיון דדבר תורה דם אמר רחמנא ולא כתם אף שהחמירו חז"ל לא החמירו יותר מבראי' גמורה וזה ברור כשמש. ולקמן יבואר עוד דרך אחר בישוב קושי' ח"צ דרך נחמד:

שנית כתב כת"ר במ"ש הרמ"א להקל ביש לתלות בצדדין משום דהוי ס"ס שמא מן הצדדין ושמא מן המכה וע"ז הקשה האיך נצרף ספק צדדין לספק א' הא קיי"ל חזקתו מן המקור ואנן בעינן ששני הספיקות יהי' שקולים וספק שנוטה יותר לאיסור אינו מצטרף עם ספק אחר כבר קדמוהו בקושי' זו הגאון בעל ט"ז בריש סי' ק"צ ותירוצו של הגאון אינו מובן בזה לכאורה והנראה לי כוונתו בזה כיון דרמ"א איירי שיש מכה במקור א"כ דם המקור נתמעט ע"י המכה כיון שיש במקור עצמו דם טהור דהיינו דם המכה לכך לא חשוב דם המקור רוב נגד דם הצדדין ולכך תלינן בדם הצדדי' זהו כוונת הרב ואמנם באמת גם זה דוחק דרמ"א איירי כאן בראתה דם ולא על עד הבדיקה וכיון דאנו מסופקין אם הוא מהצדדין ע"כ שלא הרגישה לא פתיחת המקור ולא אפילו דבר לח זוב במקורה וא"כ מה"ת ליכא כאן חשש דאו' כלל כיון שראתה בלי הרגשה וא"כ אף בספק א' הי' לנו לטהר דספיקא דרבנן לקולא אך כיון דדרך המקור להוציא דם והמכה אינה מוחזקת בדם אזלי' להחמיר שקרוב לאיסור יותר מלהיתר לכך צירף הרמ"א ספק מן הצדדי' ואף דרוב דמים מן המקור מ"מ מצרף לספק השני שמא מן המכה דספק צדדין וספק מן המכה ממעטין הך דרוב דמים מן המקור והוי עכ"פ ספק השקול דהרי אף תרי מיעוטי חשובי פלגא ופלגא כמבואר בש"ס קידושין (ד' ע"ג) מה איכא מיעוט פנויות ומיעוט שהלכו בעליהן למדה"י הוי פלגא ופלגא ועי' בחי' הר"ן מס' חולין גבי בצים הנקחין מן הנכרים וכיון דאינו רק מילתא דרבנן ודי בספק א' והספק השני אינו בא רק למעט כח הרוב בזה לא בעינן גדר שגדרו חז"ל בענין הספיקות שיהי' מתהפך או שלא יהי' שם אחד אבל ברואה