ישועות יעקב כא

נראה הא דקאמר הש"ס דלאו דלא תענה הוא לאו שא"ב מעשה וקשה לדעת ר"ת דעדות מפי כתב מהני א"כ משכחת לא תענה דיש בה מלקות שהעיד ע"פ כתבו א"ו כמ"ש דאין כח בעדות שקר לחייבו מלקות אף שכתב עדותו באופן שיש בו מעשה ובשבועת ביטוי הסברא יותר ברורה דא"א לחייבו מלקות כיון דבפה אינו חייב ה"ה בכתב ובעדות אנו דנין על דבר העדות שהעיד מפי הכתב כיון דמועיל עדותו מחמת שראוי להגיד בפיו ממילא חייב על לאו דלא תענה ודו"ק כי הסברא שכתבתי ברורה היא:

סימן ה. להרב המאוה"ג מו"ה אייזק נ"י אבד"ק קולקב. מכתבו קבלתי ושמה נפשו בשאלתו ע"ד שאירע בק' ששם יש שני שוחטים ואחד מהם שחט והשני הלך למקום הסמוך לבית המטבחיים ובעל השור עמד על השוחט בעת השחיטה והגיד שבעת השחיטה באמצע שחיטת הוושט אחר שחיטת הקנה פסק מלשחוט וקרע העור ביד ושאל אותו מדוע ככה עשית והשיב שלא שחט עדיין כלל ואח"ז כשבא השוחט השני ושאל אותו והתנצל ג"כ בזה ואח"כ כשבדק בדיקת פנים אמר שנדמה לו צימוק באונא וגם סירכות דקות וכאשר הלך השוחט השני לבדוק הריאה בקש ממנו בעל השור שיראה להטריף השור בבדיקה וכן עשה תופס בחוזק עד שנקרעת והטריפה וכעת השוחט הראשון מתנצל עצמו שאף שהאמת שקרע בעור אחר שכבר התחיל לשחוט בוושט הוא הי' בדעתו אולי תצא טרפה בבדיקה ואם הי' רואה שנמצאת כשרה הי' מודיע מטריפות השחיטה וכעת העבירו את השו"ב עד אשר אודיע דעתי בזה. והנה מעל' האריך בזה והנה לדעת רוב הפוסקים דאם בפעם ראשונה לא אמר לו נתנסך יינך ואח"ז אמר לו אינו נאמן וכ"ש בפועל שעליו מוטל השמירה פשיטא דאינו נאמן אח"כ וכ"ש בזה שבפעם הראשון אמר דלא נעשה פסול בשחיטה א"כ אם אח"כ יאמר ששקר הגיד מתחילה ורצה להתנצל אינו נאמן לאסור דבר שהוא בחזקת היתר א"כ אין זה אמתלא כלל ואמנם עדיין יש לומר שסמך את עצמו מאחר שבעל השור הגיד שראה שנקרע אחר שחיטת קצת מהוושט אלא שהוא הי' מתנצל א"ע אבל באמת לא נכנסו דבריו באזני בעל השור עד שביקש מהשוחט השני שיראה להטריף בעת הבדיקה, ולא חס על ממונו מחמת שבעיניו נדמה ששקר בפי השוחט ויניחו ברכות על ראשו אשר על ממונו לא חס ופשיטא שאם הי' חוזר מדבריו אח"כ והודה שנעשה פסול בשחיטה שבעל השור הי' מאמין לדבריו והיכי דמאמינו בודאי אסור מ"מ בדבר זה עצמו אי יועיל אמתלא בעד המעיד כבר הארכתי בזה בתשובה אחת שכתבתי לכבוד אביו הגאון ויבואר לקמן אמנם בגוף הדבר בנידון שלפנינו לא ידעתי ע"פ הדין מקום לפסול השו"ב על להבא כיון דאין כאן עדים שיצאת טריפה מתח"י רק שהוא עצמו אומר כן ונותן אמתלא לדבריו הרי אין אדם נפסל עפ"י עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ואם ע"פ דברי בעל השור הרי אין בידו דבר ברור וראי' שבתחלה כאשר התנצל עצמו השוחט לא עמד בעל השור על דעתו וצוה לבדוק בדיקת פנים וגם אם יאמר בבירור שנעשה פסול בשחיטה הרי אינו רק עד אחד ואין אדם נפסל לא ע"פ עד אחד ולא ע"פ עצמו ואף העד עצמו שהעיד עליו מותר לאכול משחיטתו אח"כ כיון שאם מקבל עליו ד"ח מהני אין עדותו להטריף מה ששחט אח"כ רק על שחיטה זו כמ"ש מהרי"ק הובא בש"ע יו"ד סימן ואמנם בש"ע יו"ד סימן ב' סעי' ב' מי ששחט והוציא טריפה פ"א מתח"י אם לא הוחזק בכך מותר לאכול משחיטתו מ"מ דנין בזה לפי ראות עיני הדיין וכו' ורגלים לדבר מעבירין אותו ועיין ש"ך שכתב בשם מהרי"ק דאיירי כאן דהך שיצא טריפה מתח"י היינו ע"פ עד א' ומ"מ כשיש רגלים לדבר מעבירין אותו אף ע"פ ע"א וכ"כ בס' ים של שלמה הובא בתבואות שור דאם יש רגלים לדבר או בכבר נכשל אף ע"פ עד א' מעבירין אותו וא"כ כאן אם נחשוב דברי בעל השור עכ"פ כהודאת עד א' ודברי השוחט השני שהגיד ג"כ כי כמו זר יחשב לומר שלא נגע בוושט ונחשוב אותו כמו רגלים לדבר א"כ מהראוי להעבירו אמנם כבר כתבתי שדברי בעל השור אינן ברורין רק שכן נראה לו:

והנה בגוף דין זה דאחר שיצא מתח"י ואמר אח"כ נתנסך יינך דאינו נאמן הקשה הראב"ד מהא דקאמר הש"ס בהך דמטמא ומדמע ומנסך דפטור בשוגג אף למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק כדי שיודיע ממ"נ אי ליכא עדים הרי אינו נאמן כלל לומר נתנסך יינך וחילק בין שומר ופועל שעליהם מוטל הדבר להשגיח על הענין שלא יבא לכלל איסור אינן נאמנים לומר שנתנסך היין אבל איש אחר נאמן ולכאורה קשה כמו ששומר ופועל אינן נאמני' לומר שנתנסך היין מאליו לפי שעליהם מוטל השמירה ה"ה באיש אחר שאינו נאמן לומר שהוא בעצמו נסכו דהרי כ"ש שאסור לו לנסך היין וצריך לומר כיון שאין זה מענין העדות אי הי' המנסך או המטמא רק שהיין נתנסך אין העדות בטל מחמת אמירתו שהוא נסכו ואמנם אם אינו אסור רק בשותפות בגווי' א"כ הרי זה מענין העדות לומר שהוא נסכו מהראוי שלא יהי' נאמן בעדות זה ועוד כיון דאית לי' שותפות בגווי' הרי השותפים שומרי שכר הם והשומר אינו נאמן לומר נתנסך אף ע"י אחר וצריך לומר דבאמת מאן דסובר אין אדם אוסר דשא"ש סובר דהיזק שא"נ ל"ש היזק דר"נ סובר כן באמת ובלא"ה בשוגג פטור ובזה נתיישב הא דלא קאמר הש"ס במס' גיטין דאף למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד בעלמא כאן פטור שוגג כדי שיודיע ובזה א"ש דכיון דר"נ סובר אין אדם אוסר ומוקי להך באית לי' שותפות בגוי' ל"ש בזה כדי שיודיע ודו"ק היטב ובחידושי הארכתי, נחזור לענינינו שמצד הדין אין לאסור השוחט הנ"ל רק שמ"מ נראה שהשוחט הזה הוא מקלי הדעת ושוחט