ישועות יעקב קנג

וזה ברור כשמש אבל היכי דהתרו בו בתחילה קודם שבא חיוב התשלומין אין חיוב מיתה הנמשך גם בעת חיוב התשלומין פוטר מן התשלומין כיון שכבר נתחייב מיתה באחת אין כאן הוספה במה שנמשך עוד חיוב מיתה בעת שבא חיוב התשלומין והנה בחיוב מלקות יש לומר כיון דאפשר לפעמים דלוקה שתים א"כ בעת שנמשך חיוב מלקות פטור מן התשלומין אף שכבר נתחייב מלקות מכבר אבל במיתה לא שייך לומר דנמשך חיוב מיתה דאטו בתרי מיתות דנין אותו אמנם זה אינו דגם מלקות ליכא רק פעם אחד על עשיי' אחת דרך משל בשוחט ביוהכ"פ דחייב מלקות פשיטא דאין כאן רק חיוב מלקות פעם אחד אף אי נימא דחייב מלקות גם בתחילת שחיטה פשיטא דעל כל השחיטה ג"כ אינו חייב רק מלקות פעם א' ואמנם בש"ס דשבת גבי שוחט משום מה מחייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה ומסיק דלרב חייב שתים משום צובע ומשום נטילת נשמה:

והנה במ"ש הרמב"ם שהבאתי לעיל דבתחילת שחיטה נעשה מומר דחה הר"ן דבריו בחידושי חולין דבתחילת שחיטה הוא מקלקל ועיקר התיקון בעת גמר השחיטה ואמנם כוונת רבינו למאן דסובר מקלקל בחבורה חייב והנה בש"ס דשבת הנ"ל שוחט משום מה מחייב וקאמר רב דחייב שתים א' משום צובע ואחד משום נטילת נשמה והנה חובל הוא משום נטילת נשמה ובזה ריבתה תורה דמקלקל חייב אבל גבי צובע לא ריבתה תורה ופשיטא דאינו חייב משום צובע רק בגמר שחיטה וא"כ בעת חיוב התשלומין דהיינו בגמר שחיטה יש חיוב מלקות ופוטר מן התשלומין אבל בחייבי מיתות כיון דכבר נתחייב מיתה בתחילת שחיטה משום נטילת נשמה אין חיוב מיתה שאח"כ פוטר מן התשלומין וכמ"ש ולפ"ז קשה מה הקשה הש"ס אי הכי טובח בשבת נמי דילמא רבותא אשמועינן דבשבת בודאי חייב לפי שכבר נתחייב מיתה קודם שבא חיוב התשלומין וא"כ חייב על סוף שחיטה בתשלומין דמה שנתחייב אח"כ מיתה לא מעלה ולא מוריד דאטו בתרי מיתות דיינינן לי' אבל במלקות הו"א דחיוב מלקות דסוף שחיטה דחייב משום צובע בסוף פוטר מתשלומין קמ"ל דלוקה ומשלם והיא קושיא נפלאה באמת ואמנם לפמ"ש הנה נכון הדבר עפמ"ש הדרישה דאף דמחלל שבת ויוהכ"פ בצינעא אינו חשיב מומר לכל התורה אבל בהתראה חשיב מומר וא"כ כיון דמתני' דידן מחייב בד' וה' וקשה אמאי חייב הא הוי כנוחר ומעקר כיון דשחיטתו נבילה וע"כ דאיירי בלי התראה וא"כ לא נתחייב מיתה א"כ בסוף שחיטה פטור מן התשלומין כיון דאילו אתרו בו פטור דלא שייך לומר אטו בתרי מיתות קטלינן לי' דהרי לא נחחייב מיתה עדיין כיון דלא אתרו בו הרי יש כאן חיוב מיתה בסוף השחיטה אם אתרו בי' וממילא פטור מתשלומין כיון דכי אתרו בי' פטור כי לא אתרו נמי פטור והדברים ברורים למבין:

ואמנם לפמ"ש בחיבורי לטור יו"ד דאין דברי הדרישה מוסכמים וכפי הנראה מלשון הרשב"א דדוקא לפני עשרה מישראל בעינן א"כ ליתא למה שכתבתי ע"כ נראה דסתמא דהך סוגיא קאי אליבא דשמואל דס"ל דשוחט אינו חייב משום צובע רק משום נטילת נשמה ובזה אתי שפיר פסק רבינו דפסק בפרק מהלכות שבת דשוחט אינו חייב רק משום נטילת נשמה והקשה עליו הלחם משנה למה פסק כשמואל ובזה אתי שפיר דהך סוגי' אתי' כשמואל ובזה ישבתי קושית התוס' שם לרבה דסובר לר"מ בקנס אע"ג דמיקטל משלם ובזה א"ש דהנה א"ז הגאון חכם צבי ז"ל בתשובה כתב דדבר זה דאין צביעה באוכלין תליא בהך דאין עיבוד באוכלין ולכך רבינו דפסק דאין עיבוד באוכלין לכך אינו חייב בשוחט משום צובע ואמנם רבה דסובר יש עיבוד באוכלין ה"ה דיש צביעה באוכלין וחייב משום צובע וא"כ בלא"ה לק"מ קושית הש"ס ודו"ק היטב]:

והנה זה זמן רב הי' בדעתי לחלק בדבר בין חייבי מיתות לחייבי מלקות דבחייבי מיתות דאף בלי התראה פטורין מתשלומין משום דכתיב אם לא יהי' אסון וכו' הא אם יהי' אסון לא ישלם ודרשינן דין אסון דאף דליכא מיתה כגון שלא התרו בו כיון שיש בענין זה דין אסון פטור מן התשלומין א"כ אף שנתחייב מקודם מיתה וא"א לעשות בו שתי מיתות מ"מ דין אסון חשיב ופטור מן התשלומין אבל בחייבי מלקות כיון דבלא אתרו בו חייבים בתשלומין ועיקר הטעם דפטור מתשלומין משום דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו כאן כיון דלא עבדינן לי' רק פעם א' מלקות ובזה לא הי' עדיין חיוב תשלומין אף דנמשך חיוב זה גם בעת שבא חיוב התשלומין אינו פוטר אותו מן התשלומין. ובזה הייתי רגיל לפרש, הא דמבואר במתני' כתובות (דף ל"ו ע"ב) הבא על בתו וכו' פטור מפני שמתחייב בנפשו וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין שנאמר ואם לא יהי' אסון וכו' למה האריך כל כך ובכ"מ דאמרו דחייבי מיתות פטורין מן התשלומין לא נקט הטעם וגם דנקט מתחייב מיתה וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין ובזה אתי שפיר דקשי' לי' בקנס דאונס ומפתה דהקנס בא על גמר ביאה ומיתה כבר נתחייב בהעראה ע"ז קאמר כיון שמתחייב בנפשו דהיינו שיש בענין זה חיוב מיתה והמיתה נמשכת גם בעת גמר ביאה וע"ז מביא משום שנאמר ואם לא יהי' אסון דהיינו דין אסון והדברים ברורים:

ואמנם הא דהקשה הש"ס שם אהך דבא על אחותו דהיינו חייבי כריתות דמשלם קנס מהך דאלו הן הלוקין והא קיי"ל דאין לוקה ומשלם לכאורה הוי מצי למימר דבחייבי מלקות כיון שכבר נתחייב בהעראה במלקות אינו פטור מתשלומין שבא בעת גמר ביאה כיון דחייבי מלקות ילפינן מכדי רשעתו כמ"ש וכבר כתבתי בזה דחיוב מלקות דחייבי כריתות בא בשעת גמר ביאה דבתחילת ביאה אינו חייב מלקות משום דניתן להצילו בנפשו רק דבגמר ביאה דכבר איפגמה בהעראה יש חיוב מלקות ועיין בזה מה שכתבתי בספרי ישועות יעקב סי' קע"ז וסי' ק' ואמנם לפ"ז קשה לי בהא דקאמר הש"ס במס' ב"ק (דף ע"א) אהך דגנב וטבח