ישועות יעקב קנב

השבח לנגזל עכ"פ לא ניתן לכתוב כיון שהכיר אף אם חזר ולקחה מבעלים הראשונים אין הלוקח זוכה ודו"ק היטב כי הדבר נחמד:

והנה מ"ש מעלתו כיון דעיקר הקנין הוא בשטר הזה צריך להיות השטר נכתב על שמו ואם אינו נכתב על שמו לא קנה וכדברי הש"ס בהך שקונה על שם ר"ג איירי בשטר ראי' לא בשטר קנין הנה בש"ע סי' ס' סעיף ט' במלוה מעות לחברו ובשעת הלואה אמר לעדים שיכתוב השטר על שם שמעון אך שיתנו השטר לידו וכו' ואם תבע ראובן לשמעון שיעשה לו שטר מכר מהשטר שנכתב על שמו אין כופין אותו וסיים ע"ז הטור שם שאם שמעון מערער ואומר אעפ"י שלא הי' המעות מ"מ זכה בו מאחר. חסר השאר). סימן יד. ב"ה יום ה' ב' שבט תקצ"ו לק' בראד להרב המאוה"ג המפורסם מהרש"ק היום מסר לידי ח"א הרבני החריף מהר"י ליב מכתבו ושמה בקש ממני להכריע בדעתי בדבר מה שנסתפק בעזבון המנוח המפורסם מו"ה שמעון ברז"פ נשאר יורשי בכור וגם אחים פשוטים ונשאר בית חומה וגם מטלטלין ומעות מזומן וגם הרבה חובות מאנשים שחייבים להנפטר ואמנם לעומת זה גם הנפטר חייב לאחרים סך מרובה אם החובות שחייב הנפטר יגבו מן הראוי וישאר לנחלה דברים מוחזקים ויטול מהם יורשי הבכור פי שנים או לאידך גיסא שהחובות יגבו מן המוחזק ואין לבכור פי שנים בראוי והנה חשב כת"ר שהוא ענין מחודש ובאמת כבר דברו מזה בס' תשובות פ"י להגאון בעל מג"ש ובשו"ת דרכי נועם והנה בש"ע אהע"ז סי' קי"ג לענין עישור נכסי דאינו נגבה רק ממקרקעי ולא מן מטלטלין ואם יצא חוב על אביהם והבנים רוצים לסלק בקרקע כדי שישארו המטלטלין ולא תטול הבת והבת רוצית לסלק במטלטלין הדין עם הבנים וכתב ע"ז בהג"ה וה"ה בשטח"ז וכו' והבנים רוצים לסלק החוב מן המטלטלין עיי"ש והנה המעיין בשו"ת מהר"ם הובא במרדכי פרק מציאת האשה יראה הטעם שאין הבת תוכל לומר שהבע"ח יגבה מן המטלטלין שעיקר סמיכתן על הקרקע ולא קאמר דכיון דהבנים המה עיקר היורשים יוכלו לפרוע במה שירצו וכיון שכן בשטר חצי זכר כשהיתומים ירצו לסלק במטלטלין (חסר הסיום):

סימן טו. לכבוד ידידי ש"ב הגאון המפורסם החריף ובקי מו"ה שמואל נ"י האבד"ק סטריא. מכתב כבודו הגיע עדי בשבוע העברה ואשר שאל ממני איך דעתי נוטה בענין מה דקיי"ל דאינו לוקה ומשלם ואינו מת ומשלם וקיי"ל דהיכא דחיוב תשלומין בא קודם חיוב מיתה ומלקות עבדינן תרווייהו איך הדין אם חיוב מיתה בא קודם ואח"כ בא חיוב תשלומין מי נימא כיון שכבר נתחייב מיתה ותשלומין בא אח"כ אף שנמשך חיוב מיתה גם בעת חיוב התשלומין אינו פטור מתשלומין כיון שכבר נתחייב מיתה ומה יתן או מה יוסיף חיוב מיתה דבא בעת חיוב התשלומין או כיון דנמשך חיוב מיתה גם אח"כ פטור מתשלומין הנה לכאורה יש ראי' מהך דקנס דאונס ומפתה דחיוב מיתה או מלקות הוא בשעת העראה וחיוב קנס הוא בעת גמר ביאה ומ"מ קיי"ל דאינו לוקה ומת ומשלם קנס והיינו משום דחיוב מיתה ומלקות נמשך גם בעת גמר ביאה וכן אמרו בירושלמי המדליק גדישו של חברו בשבת פטור מתשלומין אף שעל שבולת אחת חייב מיתה ולמה לא יתחייב בתשלומין על כל הגדיש א"ו כיון דחיוב מיתה נמשך גם אחר שבולת ראשון פטור וכן הבאתי ראי' מהך דקאמר הש"ס גנב וטבח בשבת פטור מתשלומי ארבעה וחמשה משום דקלב"מ וקשה כיון דחיוב ד' וה' אינו רק בסוף השחיטה כמו דקאמר הש"ס במס' ב"ק (דף ) ולפמ"ש רבינו בפירוש המשנה במס' חולין חיוב מיתה דשבת הוא בתחילת השחיטה ולכך כתב דחשיב מומר בתחילת השחיטה עייש"ה בפירוש המשנה בהך דשוחט בשבת ויוה"כ שחיטתו כשרה וא"כ כיון שכבר נתחייב מיתה או מלקות ויותר מזה לא יתחייב לא מיבעי' במיתה דאטו בתרי קטלי קטלינן לי' אלא אף במלקות פשיטא דעל שחיטה אחת אינו חייב אלא פעם אחת ולמה יפטור בסוף השחיטה מן התשלומין א"ו דאף אם כבר נתחייב מיתה כיון דיש חיוב מיתה בעת חיוב התשלומין ג"כ פטור מתשלומין:

ואמנם בש"ס דכתובות אהא דתני' התם הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת הי' מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באים כאחד אקשינן עלה דאפקה להיכי אי דאפקה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא אי דאפקה לרה"י איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא והקשה הרמב"ן אמאי לא מוקי לה בהוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר ותירץ כיון שנתחייב מיתה בעת שבא לרה"ר ותשלומין אינו חייב עד דאתי לרה"י אינם באים כאחד מבואר מזה דאף דחיוב מיתה נמשך ג"כ בעת שבא לרה"י אינו פטור מן התשלומין והוא נגד מה שהוכחתי:

והנראה לי בזה דיש לחלק בדבר דבחייבי מיתות ב"ד ולא אתרו בו א"כ לא נתחייב מיתה ומ"מ פטור מן התשלומין משום דלא חלקת בין שוגג למזיד בזה מילתא דפשיטא טובא דאף היכי שיש חיוב מיתה טרם בא חיוב התשלומין כיון דגם בעת חיוב התשלומין נמשך חיוב מיתה פטור מן התשלומין מאי אמרת הרי כבר נתחייב מיתה קודם שבא חיוב התשלומין ומה יתן או מה יוסיף חיוב מיתה שבא אח"כ זה אינו שהרי באמת לא נתחייב מיתה כיון דלא אתרו בו ומ"מ פטור מן התשלומין אבל אילו אתרו בו בסוף יש כאן חיוב מיתה באמת ופשיטא דפטור מן התשלומין וכיון דאם אתרו בו פטור כי לא אתרו בו נמי פטור