ישועות יעקב יד

נפלים יבוא לאכילה קודם ח' ימים ולכך החמירו חז"ל לחוש למיעוט בזה ולא סמכינן ארובא משא"כ בזה דאנו דנין רק על אשה זו הזקוקה ליבם ונולד לה בן ואנו מסופקים אם הוא נפל או לא בזה אזלי' בתר רובא דרוב ולדות בני קיימא נינהו ומה דקשה נימא סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה ליבם כבר ביארתי זה במק"א ועיין בחיבורי לטאהע"ז סי' קנ"ז ועי' היטב . כי היא ברירא דהאי מילתא:

(ג) ועל פי דברינו אלה יסתור ג"כ הראי' גדולה אשר עלה ברעיוני בהשקפה ראשונה לדעת הסוברים דבדיעבד סמכי' ארובא דולד מעלי' ילדן מש"ס דביצה עגל שנולד ביו"ט מותר לשחטו הואיל ומוכן אגב אמו ופריך וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה שתיק רב והקשו התוס' שם דמ"מ מוכן הוא דיכול להושיט ידו למעי אמו ולשחטו וכמו דאמרי' דבן פקיעה ניתר בארבע סימנים ותי' דמיירי בלא כלו חדשיו עד היום עיי"ש. ותמה מאור עיננו המהרש"א דא"כ תקשה לי' מעגל שנולד קודם יו"ט ולא כלו לו חדשיו ויום ח' שלו הוא ביו"ט דהשתא ל"ה מוכן היום דביה"ש ל"ה חזי עיי"ש והנה הרב זלה"ה נקט לא כלו לו חדשיו ולשונו אינו בדקדוק דודאי בידוע דלא כלו לו חדשיו ל"מ שמנה ימים דעיקר הא דמהני שמנה ימים היינו דעי"ז נראה דכלו לו חדשיו אמנם היכא דבבירור לא כלו חדשיו ל"מ ח' ימים אך דעיקר הקושי' מסתם ולדות באינו ידוע אם כלו חדשיו דבעי' שמנה ימים ול"ה מוכן מאתמול ומזה הי' נראה להוכיח כדעת הסוברים דבדיעבד סמכי' ארובא ומותר באכילה ותו ל"ה מוקצה דמש"ה לא ניחא להתוס' בתי' דדמי לשוחט בלילה אלא כיון דדיעבד כשר ל"ה מוקצה וזה לכאורה ראי' נכונה. אמנם למה שביארנו הדבר נכון וקושי' מהרש"א מיושב היטב דהנה לכאורה דברי התוס' תמוהין במ"ש דמיירי בלא כלו חדשיו עד היום הרי השרישו לנו התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' ומש"ה למאן דס"ל הכנה דרבה ביצה שנולדה בשבת תאכל ביו"ט הסמוך לה ולא אמרי' מגו דאתקצאי לביה"ש כיון דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ולא אמרי' וא"כ הכא ג"כ הוי מוקצה מחמת יום שעבר דאי ידעי' דביה"ש לילה הוא הרי כלו לו חדשיו וביארתי בחידושי שם דהא דלא אמרי' מוקצה מחמת יום שעבר היינו בהיכא דידוע שישתנה ביום מחר ויהי' מותר ביו"ט רק מחמת חשש ביה"ש זה לא אמרי' אבל בדבר שאין המתיר עתיד לבא בבירור אסור אפילו במוקצה מחמת יום שעבר ומש"ה הכא דביה"ש עדיין בספק דילמא לא כלו חדשיו אמרי' מוקצה אף מחמת יום שעבר ושם בחי' הארכתי בדבר זה וקבעתי בה מסמרות בראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו כי כנים אנחנו בדברנו אלה עיי"ש. ומעתה סרה קושית הרב מהר"ש אידלש זלה"ה דכבר ביארנו דמש"ה לא סמכינן ארובא דולד מעליא ילדן דבתקנה ל"מ רובא כיון דהמיעוט איכא בעולם ואנו צריכין להמיעוט כמו להרוב ומש"ה גזרו בזה דלא ניזל בתר רובא ואמנם אנן לדידן אם באנו לדון על בהמה זו אם תחי' שמנה ימים ודאי אזלי' בתר רובא דרוב ולד מעלי' ילדן ובודאי תחי' שמנה ימים והעגל זה מרוב הוא א"כ לדידן המתיר עתיד לבא בבירור ותו לא אמרי' מוקצה מחמת יום שעבר ומש"ה בכה"ג לא חשיב מוקצה אף בהיכא דח' ימים כלו ביו"ט ועיין היטב כי הוא דבר נחמד בס"ד. והנה בררנו ת"ל דעת הסוברים דאפילו בדיעבד לא אזלי' בתר רובא והיא השיטה המחוורת ואין לזוז ממנה. ונעתיק עצמינו לענין נאמנות עכו"ם מסל"ת והנה ביו"ד סי' ט"ו ס' ג' אין סומכין על העכו"ם בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים ומקורו מדברי תשובות הרשב"א הובאו בית יוסף וטעמו דמסל"ת אינו נאמן זולת בעדות אשה לבד ומש"ה ל"מ כאן אפילו במסל"ת וכך העלה הש"ך שם אלא דהדבר צריך ביאור דהא באיסור דרבנן קיי"ל דמסל"ת נאמן וא"כ כאן דבררנו דאינו רק איסור דרבנן א"כ מדוע לא יאומן במסל"ת וכבר הרגישו בדבר האחרונים והניחו בצ"ע. ובתחלה עלה ברעיוני לומר דכאן הוי דבריו נגד חזקה משום דסותר חזקת מעוברת דמגלה לן דהשתא היא דילדה והיא חזקה אלימתא כמ"ש התוס' בב"מ (דף ק') בסוגי' דהמחליף פרה בחמור וא"כ עדיין לא שהה הולד שמנה ימים מיום שנולד והיכי דסותר החזקה אף באיסור דרבנן עכו"ם מסל"ת אינו נאמן. שוב נתיישבתי בדבר דא"כ אף ע"א כשר מהראוי דאינו נאמן להעיד שהולד בן שמנה ימים להסוברים דבאתחזק איסורא אף באיסור דרבנן ע"א אינו נאמן וזה ודאי ליתא דפשיטא דמהימן וע"כ צריכין אנו לחלק דדוקא היכא שאנו דנין על ענין ידיעה שייך לומר אוקמי אחזקה משא"כ כאן שהובא לפנינו עגל אחד והדבר ידוע שיש בעולם עגלים שכבר עברו עליהם שמנה ימים והעכו"ם מסל"ת שעגל זה מן העגלים שכבר הגיעו לח' ימים בזה אינו סותר החזקה כיוצא בדבר העלה הר"ן לענין חזקת חי דל"ש כי אם כשאנו דנין על אדם ידוע מוקמי' האי גברא בחזקת חי משא"כ בספק ג' ימים ל"ש חזקת חי לומר דהשתא הוא דמת כיון דאין אנו דנין על אדם פרטי ובודאי יש בעולם אדם שמת זה כמה יותר משלשה ימים עיי"ש והארכתי בכלל זה במק"א וע"כ נראה לדעתי בזה דמש"ה ל"מ עדות העכו"ם מסל"ת דאף באסדר"ב דמהימן היינו בהיכי דל"ה דשיל"מ אבל בנ"ד הוי דשיל"מ דיכול להמתין שמנה ימים בזה אף באדר"ב עכו"ם מסל"ת אינו נאמן וכה"ג כ' הט"ז שם סק"ד דמש"ה ל"מ שם ס"ס ספק כלו לו חדשיו וס' שמנה ימים משום דהוי דשיל"מ ואינו מועיל ס"ס אלא דדברי הטו"ז אינם נכונים בעיני דהרי מקור הדבר נובע מתורתו של הרשב"א ודעת הרשב"א ז"ל דס"ס מהני בדשיל"מ וע"כ נראה לדעתי העיקר בזה דמש"ה ל"מ ס"ס דהוי שם אונס חד הוא וכמ"ש הט"ז שם בתי' בתרא ולפי שרבים שגו בהבנתו והקשו למה שלמדנו הרמ"ע מפאנו והש"ך דהיכא דס' אחד מתיר יותר מהשני לא אמרי' שם אונס חד הוא א"כ כאן הספק שמנה ימים מתיר יותר דכשר לקרבן משא"כ כלו לו חדשיו עדיין אינו מותר לקרבן ול"ש שם אונס חד הוא אמרתי לבאר