ישועות יעקב יג

סימן א. שלומים אלף לכבוד אהוביי ידידיי הרבנים המופלגים בתורה ויראה. דייני צדק דק' ליסקא נ"י וביחוד להרב המופלג מ' דוד ראפפורט נ"י:

מכתבם לנכון הגיעני ואודות אשר נתעוררו לדבר מצוה להסיר המכשלה. ע"ד אשר נהגו בקהילתם מימים ימימה לסמוך על אמירת העכו"ם שהן בני שמנה ימים בצירוף קצת סימני' שנזכרו בדברי האחרונים דהיינו צמיחת קרנים וגם שיניים או הסתלקות הטבור ומעל' עמדו על המחקר וראו שאין ממש באלו סימנים. ודנו אם יש לסמוך על העכו"ם מסל"ת בזה וחכם א' האריך במגילה עפה בזה על גוף דברי הש"ע אשר יסודתם בהררי קודש הרשב"א זלה"ה. ועתה אבוא על סדר קונטרסו לבאר הענין כאשר יורני מן השמים:

(א) הביא דברי הא"ח בשם הגאונים הובא בב"י דלא אמרו שמנה ימים אלא לקרבן וכבר הערו האחרונים דבש"ס מבואר להדיא דאף להדיוט בעינן שמנה ימים באינו ידוע אם כלו לו חדשיו והרב פר"ח כתב דהגאונים דברו בהיכא דידוע דכלו לו חדשיו ודבריו מופלאים דבכלו חדשיו מבואר בש"ס דלא בעי' שמנה ימים ומדוע תלה הדבר בהוראת הגאונים וע"כ דדעת הגאונים לפסוק כרבנן דרשב"ג ואף דהש"ס מסיק שם להלכה כרשב"ג ס"ל דהיינו רק לכתחלה ולא בדיעבד והיינו כמו דקיי"ל דאשת כהן אינה חולצת ובאמת שלכאורה יפלא על הפוסקים דאף בדיעבד הלכה כרשב"ג מנ"ל הך מילתא ואולם אחר העיון דבריהם מבוארים להדיא בש"ס דר"ה (דף יו"ד) דאמרי' בכור מאימתי מונין להם שנה חד אמר משעה שנולד וח"א משעה שנראה להרצאה ול"פ הא בתם הא בבע"מ ופריך שם בע"מ מי מצי אכיל לה ומשני דקים לן שכלו לו חדשיו ומדמקשה הש"ס בפשיטות מי מצי אכיל לה משמע דס"ל לסברא פשוטה דאף בדיעבד הלכה כרשב"ג ואסור באכילה בלא קים לן שכלו חדשיו עד שיהא בן ח' ימים ומכיון דסתמא דש"ס אזיל כרשב"ג מש"ה פסקו כותי' [ומה דקשה דהרי נראה בש"ס שם דאף מה"ת בעי' שמנה ימים דשנה של בכור מה"ת הוא וכל הפוסקים לא חשו לדרשב"ג רק מדרבנן צ"ל דשנה של בע"מ אינו רק מדרבנן כמ"ש בס' יראים ובירושלמי מלמד שאין השנה של בע"מ מתחוורת ועוד יתבאר לקמן בזה] ובדעת הגאונים דסברו דבדיעבד לא בעי' המתנת שמנה ימים דלא יסתרו ש"ס ערוכה הנ"ל בע"מ מי מצי אכיל נראה לי בדעתם דהנה הא דהתירו היינו משום דאזלי' בתר רובא ורוב יולדות ולד מעליא. ואמנם לכאורה יש לומר סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכמו בכל ספק הנולד מחיים דאמרינן אוקי בהמה בחזקת איסור עי' בסי' נו"ן ובנ"ד עדיפא דהוי כמו ספק בשחיטה דכיון דחשש נפל הוא הס' אי מהני שחיטה או לא נוקי על חזקת איסור ונימא דאין השחיטה מטהרתו מידי נבילה דחשיב כמו מת מאלי'. ונראה לכאורה שזה דעת האוסרים אפילו בדיעבד בזה. ונראה לי ביאור דעת המתירים על דרך זה דהרי מצד איסור אבמה"ח כל היוצא ממנה מותר כגון חלב של בהמה וכגון מי רגלים וכיוצא בזה ולענין איסור נפל הרי הכל באיסורו עומדת וא"כ אין איסור זה של אבמה"ח דומה לחשש איסור שמא נפל הוא וכיון שכן ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה והנה בבכור בע"מ קיי"ל עד שעת שחיטה אין בו שום היתר ואדרבה אפילו איסור הנאה יש בגיזה ועבודה וה"ה בחלב ומ"ר של בהמות קדשים דעד שעת זביחה אין לו בה שום היתר וא"כ כיון דמחיים היתה אסורה לכל דבר א"כ תו שפיר יש לומר דנוקי אחזקת איסור ולא אזלינן בתר רובא דסמוך מיעוטא לחזקה ושפיר אסור לאכלו מחשש שמא נפל הוא ושם דמיירי מבכור פריך שפיר בע"מ מי מצי אכיל לה וזה נכון. ואמנם אם כי דברינו נכונים בישוב ד' הגאוני' וכחובה עלינו לפרק דבריהם מ"מ לענין דינא לא נסור משיטת הקדמונים דסברי דאפי' בדיעבד בעינן שמנה ימים ואי לא"ה אסורה באכילה וכמ"ש דמסתימת לשון הש"ס משמע כותייהו. והנה ביבמה קיי"ל דאשת כהן שילדה ומת תוך שלשים יום אם אשת כהן היא דאם תחלוץ תיאסר על בעלה א"צ חליצה דחשיב כדיעבד וסמכינן ארוב נשים ולד מעליא ילדן וכבר דברו האחרוני' בזה דמדוע ביבמה סמכינן בדיעבד על רוב ובבהמה אף בדיעבד לא סמכינן ארובא ואסורה באכילה ורבים נדחקו לחלק בין דיעבד דאשה לדיעבד דבהמה והוא דוחק גדול כמו שכבר עמדו והאריכו מעלתם בדבריהם:

ב) והדרך ששירתי לעצמי בזה הוא דהנה בכמה מקומות קיי"ל דחיישי' למיעוטא כמו דתקנו זמן בגיטין משום בת אחותו אף דזנות הוא מיעוטא אף לר"י אך דסובר דאינו נכנס בגדר ל"ש אבל ודאי דרובא איכא דמש"ה מוקמי' בחזקת כשרות שלא זינתה דהוי חזקה דאתי' מכח רובא דרוב נשים כשרות ואמרתי בטעם הדבר דלא אזלי' בתר רובא רק כשאנו דנין על דבר פרטי אמרי' דהך מילתא הוא מן הרוב אבל כשאנו באים לעשות תקנה כוללת צריכין אנו לתקן גם עבור המיעוט דהרי המיעוט גם הוא בעולם והמיעוט יבואו לכלל איסור ואיך יתוקן הדבר ומה לי אם המיעוט יבא לכלל איסור או הרוב ומה"ט תקנו זמן בגיטין כדי לתקן גם המיעוט. ובזה ישבתי לנכון קושי' בעה"ע שהקשה בהך דמצא גט אשה בשוק דהקשה הש"ס לרשב"ל ניחוש שמא כ' ליתן בניסן וכו' ואתי למיטרף לקוחות ולמה לא הקשה הש"ס לר"י משום חשש ב"א ובזה א"ש דכאן דאינו תקנה רק דאנן דנין על אשה זו שנתגרשה אמרינן דאשה זו היא מן הרוב והארכתי בכלל זה בדוכתי טובא והוא יסוד מוסד אצלי ומינה לא אזיע. ומעתה ה"ה בזה כיון דע"כ יש בעגלים מיעוט נפלים ואם נתיר כל העגלים קודם שמנה ימים בודאי גם המיעוט