ישועות יעקב קכג

דאפשר לחלק הענינים דבאמת מבואר בב"י חו"מ סי' ע"א בשם מהרי"ל לענין נאמנות והוחזק כפרן אח"כ דבטל הנאמנות והביא ראי' מהך דפלוני חכם טיהר לי הכתם וכו' דבטל הנאמנות שהאמינה תורה ומפסדת כתובתה עייש"ה שהביא כן בשם תשובה אשכנזית [וכמדומה שהיא תשובת מהרי"ל] נראה דהא דמפסדת כתובתה דהבעל יכול לומר שכיון שהוחזקה כפרנית אין רצונו להאמינה עוד והיינו כשיש עדים שאומרים כן או בעד מפי עד שהראשון נאמן כשנים אבל אין אדם מוחזק כפרן עפ"י עצמו ואי תאמר כיון שהוא מדרבנן נאמן א"כ כ"ש שלא נימא דהוחזק כפרן למילתא דאורייתא ואי נימא דתהא מוחזקת כפרנית לדרבנן להא לא חיישי' דספיקא דרבנן לקולא וכתם לא שכיח כמ"ש רבינו דסתם רואית מגופה רואית בהרגשה כנ"ל לדחות ראי' זו מדברי הראב"ד:

אמנם אחר העיון ראיתי בס' שיטה מקובצת לכתובות (דף י"ח) בהא דקאמר הש"ס שם קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואם לאו תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר גלל כן גם כשאומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אינן נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע ותמה הרמב"ן איך עלה על דעת הס"ד דהרי אנן קיי"ל כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מג"ע וע"ז ושפיכות דמים וכתב דס"ד דש"ס דאף בעדות שקר מדת חסידות הוא שימסור נפשו עלי' אלא דמצד הדין אין חיוב למסור נפשו רק בשלשה דברים וכמו שאין אדם משים עצמו רשע כמו כן אין אדם עושה עצמו אינו חסיד כיון שהוא דבר חדש הוי כמעיד על עצמו ואין אדם נאמן להעיד על עצמו וא"כ כיון דאינו נאמן להעיד על עצמו שהוא אינו חסיד כ"ש שאינו נאמן להעיד על עצמו שעבר איסורא דרבנן כנ"ל ברור והש"ס בכתובות דדחי הך מילתא דעדים שאמרו להם חתמו שקר ואם לאו תהרגו היינו כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהיכי דהדין נותן שיעבור ואל יהרג אם נהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו עייש"ה וממילא דאין כאן מדת חסידות:

והנה האחרונים מוהרא"ש ובעל פ"מ הביאו ראי' מהא דקאמר הש"ס במס' סנהדרין (דף כ"ז) בר בניתוס חד אמר לדידי אוזיף ברבית וחד אמר קמאי דידי אוזיף ואקשינן עלה דהא הלוה ג"כ פסול לעדות והתורה אמרה אל תשת רשע עד ומשני רבא לטעמי' דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע חזינן דאף דלוה ברבית אינו רק דרבנן אמרי' בזה דאדם קרוב אצל עצמו ואינו משים עצמו רשע והנה זהו אינו ראי' כלל כמ"ש בזה במקום אחר דפשיטא דלוה קעביד איסור תורה והא דכתב הנמק"י דאין הלוה רק פסול מדרבנן משום דדבר זה אינו ידוע לכל דלוה קעביד איסורא היינו לענין לפסלו לעדות דאוקמי' לי' אחזקת כשרות אבל מ"מ אמרי' דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן כלל ויש חזקת כשרות להיפך לומר דאף מדרבנן אינו נפסל וכ"כ בס' פני משה להדיא דהא דאמרי' שמא לא ידע דאסור לקבור המת ביו"ט אף שהדבר רחוק היינו משום חזקת כשרות ועיין בספר תומים סי' ל"ד מ"ש בישוב דברי התוס' סנהדרין (דף כ"ה) שהקשו בהא דקתני הוסיפו עליהם החמסנין דנפסלו מן התורה לדעת האומרים דהך דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו אבל האמת אף דיהיב דמי עובר ודבריהם תמוהין כיון דמשמע להו דליכא איסורא ביהיב דמי למה יפסלו והרי הדבר דומה לקובר מת ביו"ט עיין מה שכתב בזה ותלי"ת שכוונתי לכל דבריו עיין שם ונדחה ראיית הגדולים הנ"ל:

והנה בש"ס דסנהדרין פלוני רבעני לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ורבא אומר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וכתב הרשב"א בתשובה דבאומר אני זניתי עם אשתך לא שייך לומר פלגינן דיבורי' דכשתסלק תיבות אני זניתי לא נשאר עדות כלל וראייתו מדנקט הש"ס פלוני רבעני ולא נקט אני רבעתי את פלוני לרצוני דג"כ פלגינן דיבורי' לרבא א"ו דבזה לא פלגינן דיבורי' והקשה מעל' ע"ז מהך דבר בניתוס דקאמר העד לדידי אוזיף ברבית ואמרי' דפלגינן דיבורי' ושם כשתסלק תיבת לדידי ואמר סתם בר בניתוס אוזיף ברבית אין זה עדות כלל דשמא לנכרי לוה ברבית זה אינו קושיא דע"כ עובדא דהתם איירי שאומר שלוה ברבית קצוצה לדידי' דברבית דרבנן אין הלוה עובר כמ"ש הרשב"א והביא ראי' מהך דרב עילוש דקאמר הש"ס במס' ב"מ רב עילוש גברא רבא הוא ולא הוי ספי איסורא לאינשי ולמה לא קאמר דהרי רב עילוש שהוא הלוה עובר ג"כ אלא ודאי דברבית דרבנן אינו עובר רק המלוה ולא הלוה והעדים וע"כ שאמר בהדיא שלוה לו ברבית קצוצה ובזה הלוה פסול ורשע אבל אחר דמסיק הש"ס דפלגי' דיבורי' מסלקינן תיבת קצוצה ואמרינן שלוה רבית דרבנן דהמלוה פסול והלוה לא קעביד איסורא וא"ש. והנה באמת קיי"ל דאין אדם משים עצמו רשע ואף מגו לא מהני ואמנם מגו דבידו דהוא אלים טובא אם מועיל היכי דמשים עצמו רשע יש מקום עיון ועיין בר"ן מס' קידושין גבי הך דאי בעי פטרה בגיטא והך דבעל שאומר גרשתי אשתי דבידו לגרשה אף דמגו לא מהני לסתור חזקת א"א וכ"ש חזקת הגוף דנימא דלא נעשה מעשה הגירושין מ"מ מגו דבידו עדיף משאר מגו דבזה אמרי' דאי בעי לשקר הי' אומר שקר אחר וכאן אמרי' למה ישקר הרי יכול לעשות באופן שהי' דבריו אמת וזהו לא דמי לשאר דברים שנאמן מתורת מגו כמ"ש:

והנה זה לי זמן רב כתבתי בתשובה אחת הא דלא נקט אני רבעתי את פלוני וכמו שהקשה הרשב"א דלכאורה כיון דאנן קיי"ל דבשתי כתי עדים המכחישין זה את זה אף דשניהם כשרים לעדות אחרת דהלכה כר"ה דזו באה בפני עצמה ומעידה וכו' מ"מ אחד מכת זו ואחד מכת זו אינן מצטרפין לעדות אחרת ואפי' בשני עדים המכחישין זה את זה אינן מצטרפין לשום עדות וכמבואר בדברי הר"ן מס' כתובות בסוגי' דשנים אומרים מת והובא בש"ך חו"מ סי' ל"א והטעם כיון דלפי דברי עד זה השני מעיד עדות שקר והוא רשע איך נצרף עדותן ואף שאין הב"ד מכירין רשעו מ"מ פסול להצטרף עם העד שמכיר ברשעו וא"כ בהך