ישועות יעקב קכב

שמות מעת הלידה ושם אחד נשתקע ואינה נקראת רק בשם א' ובגט נכתב ב' השמות כמו שהיתה נקראת אחר הלידה הנה הרב"י סי' קכ"ט הביא בשם הקונדרסין שכתבו באשה ששמה רבקה ונשתנה שמה לשם חנה דאינה מגורשת ומזה למד הרב"י דאם כתב שם הנשתקע דאינו גט כלל וכ"כ הלבוש סעיף י"ח דאם כתב שם הנשתקע ג"כ שהגט פסול ומדברי הרב"י נראה לכאורה קצת דהגט בטל ואמנם כל הפוסקים כתבו הגט פסול משמע דאינו רק פסול דרבנן ואמנם בס' שמות (דף ק"ד ע"א) והובא בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק צ"ו כתב במעשה שבא לפניו באשה ששמה אסתר ונשתנה שמה מחמת חולי לשם מלכה ותיכף חזרו לקרותה בשם אסתר ונשתקע שם מלכה והמסדר כתב שני השמות בגט א' כתב אסתר דמתקרי מלכה ובא' כתב להיפך וכתב הרב בעל שמות הנ"ל לכאורה לפי דברי הרב"י והלבוש הגיטין פסולין כיון דהזכיר שם שנשתקע אמנם בעיקרא דדינא דלא נזכר בדברי הקונדרסין לפסול בדיעבד אם כתב שם שנשתקע ג"כ רק שכתבו דאין לכתוב שם חנה' בגט כלל והיינו לכתחלה אין לכתוב אבל אם כבר נכתב עדיין הדבר מבחוץ עומד אי פסול והרי בקונדרסין שם כתבו דשם רבקה לא גרע מחניכה ואיך נימא דאם כתב שם חנה פסול בדיעבד א"כ אין ענין כתיבת שם רבקה לחוד להכשיר מטעם חניכה ובס' ג"פ השיג ע"ז והנה בהא דמבואר בש"ס מס' שבת סוף פרק ב"מ מהני דאישתני שמיהו אמר רב אשי אף אנן נימא בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגטי נשים ופירש"י דשינה שם העיר פסול וצריך לכתוב שם של עכשיו ונראה לכאורה מדברי רש"י דאם כתב שם הנשתקע פסול ואמנם המעיין היטב יראה דאין הכרח לפסול רק אם לא כתב שם של עכשיו אבל אם כתב שני השמות כשר דהרי התחיל רש"י בלשונו דשינה שמו ושם עירו פסול וצריך לכתוב שם עכשיו דהך לישנא דצריך לכתוב שם של עכשיו הוא מיותר לכאורה וכבר הרגיש בזה בס' כנסת יחזקאל אמנם כוונת רש"י ז"ל לשלול דדוקא אם לא כתב שם של עכשיו כלל רק שם הנשתקע פסול אבל אם כתב שניהם כשר ואין ראי' משם לפסול בדיעבד בכתב שני השמות כמו שחשב הרב בעל ג"פ ואדרבה יש ראי' מלשון שאין הפסול רק משום שלא כתב שם העיקר שנקרא בו עכשיו ואמנם מ"מ חלילה להקל נגד דעת המשביר אשר מפיו אנו חיין רק כפי הנראה ממכתבו ק' לא נשתקע שם זה לגמרי כי כל הקרובים קראו אותה בשם זה שנשתקע והקרובים בעצמם שכתבו למקום כתיבת הגט ובקשו שישתדלו גט פטורין לאשה שנקראת רחל לאה וה"ז דומה להך דרובא מרים ופורתא שרה דמבואר בש"ס דגיטין (דף ל"ד) מרים וכל שום ולא שרה וכל שום ונחלקו בדבר אי נאמרו הדברים כפשטן שכותב מרים ועל שם שרה כותב וכל שום ולשיטת ר"ת כותב שניהם מרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא מרים וכתב הריב"ש בתשובה דלכאורה בכתב שם הטפל לעיקר וכתב שני השמות (גם כאן חסר הסיום וחבל):

סימן לד. ב"ה יום א' כ"ג אייר תקצ"ג לפ"ק לכבוד ידידי הרב החריף מופלג בתורה ויראת ה' אוצרו כ"ש מו"ה זיסקינד נ"י מכתב כבודו הגיעני שבוע העברה ואני טרוד בענינים שונים ויום אתמול פניתי לבי לעיין בדבריו והנני להשיב כאשר יורני מן השמים והנה תורף השאלה באחד שמסר גט פטורין ליד שליח להוליך לאשתו ואחר זה פגע בשליח ואמר לו הוי יודע שגט זה שבידך כבר בטלתי אותו שלא בפניך רק לפני שני עדים אך הייתי אנוס על הביטול כי אחיי וקרוביי הכריחו אותי ועתה אם רצונך אכתוב לך גט אחר אלו הם דברי השליח שאומר שכן שמע מפי הבעל ומעלת כבודו פי שנים ברוחו אם נאמין להבעל שאומר שביטל הגט כיון שאין כאן עדים ואם מהני ביטול מחמת אונס:

והנה בש"ע אהע"ז סי' קמ"א מבואר שאין הבעל נאמן לומר שביטל הגט אם אין עדים מעידין ע"ז והרב ב"ש הביא דברי הרשב"א בפרק השולח אהך דגט זה שנתתי לך בטל הוא דדייק הש"ס למימרא דבטל לישנא דלבטל משמע דילמא הכי קאמר גט זה שנתתי כבר בטלתי אותו ש"מ דסובר הרשב"א דנאמן לומר שכבר בטל את הגט וכתבו האחרונים לחלק בין דברי הרמ"א לדברי הרשב"א דכאן איירי שהשליח מכחישו דהיינו כשאומר שביטלו בפני השליח ובזה אינו נאמן ואם השליח אינו מכחישו בבירור סובר הרשב"א דנאמן ואני בס' ישועות יעקב שם כתבתי דכשאומר שביטל שלא בפני השליח אינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע כיון דאסור לבטל שלא בפני השליח ואף דאינו רק איסור דרבנן מ"מ שייך בזה אין אדם משים עצמו רשע והבאתי דברי מהר"א ששון ודברי בעל פני משה שכתבו כן ואני הבאתי ראי' לזה מש"ס דכתובות גבי משמשתו נדה דקאמר הש"ס מנא ידע והקשה הראב"ד אמאי לא מוקי לה שהודית בעצמה ותי' דאין אדם משים עצמו רשע [וביאור דבריו דאף דעל עצמו אדם נאמן אף היכי דמשים עצמו רשע כמו כשאומר גזלתי וכדומה אמנם כיון דקתני יוצאת שלא בכתובה ודברי הפוסקים ידועים דמשמעות הלשון שכופין אותו לגרשה ואי אינו מגרש אומרים שקורין אותו עובר על דברי חכמים והטעם דחיישי' שמא תכשילנו באיסור נדה וכדומה וכיון דאין אדם משים עצמו רשע אין על הבעל חיוב לגרשה כי דוקא כשנעשית רשעה חיישי' שתכשילו עוד מכאן ולהבא] והנה בש"ס שם דקאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזיל ושייל אותו ואישתכח שיקרא וכתמים הוא דרבנן ומזה דייקי הפוסקים דאף שהכשילתו באיסור דרבנן תצא שלא בכתובה ואי נימא דבאיסור דרבנן לא אמרי' אין אדם משים עצמו רשע א"כ אמאי לא מוקי לה שהודית מעצמה שהכשילתו באיסור דרבנן ולדעתי ראי' זו נכונה מאוד וכבר הוזכרה בס' ישועות יעקב וכעת אמרתי