ישועות יעקב קטז

בש"ג כתב שמנהג אשכנזים לכתוב כינוי האבות וכ"כ רמ"א ז"ל בהגהה וא"כ אפשר לומר דאף לפי מה דקיי"ל דבשינה שם אבי האיש והאשה פסול בדיעבד ואף במקום עיגון היינו משום דעכ"פ לכתחלה צריך לכתבו מדין הש"ס א"כ בדיעבד פסול בשינה אבל בחניכה אפשר דבדיעבד כשר:

וראיתי בשו"ת רבינו אלי' מזרחי (בדף קכ"ו) בתשובתו הגדולה שפלפל בזה הרבה ונחלק עם חכמי דורו שכתב בגט ששם אבי האשה טנס ובגט נכתב תאניס שכתב דאין להכשיר הגט ואף דבעל העיטור בשם רבינו צמח כתב דא"צ לכתוב שם אבי האשה ואף בשינה כשר בדיעבד מ"מ חלקו עליו כל הפוסקים והביא דברי הרא"ש הנ"ל ביוסף בן שמואל וכתב דבעהע"ט הוא יחיד בדבר זה עייש"ה הרי דהרב השוה שינה בשם כינוי האבות לשינה בשם עצמו של אבות וכבר הובא ראי' זו בדברי קצת תשובות האחרונים אמנם כאשר עיינתי בזה אין ראי' מתשובה זו של המזרחי דשם הי' עוד חשש דהוא הי' נקרא יוסף טנס ובגט לא נזכר שם יוסף כלל רק בת תאניס אלא דבזה אין חשש כיון דקיי"ל כתב חניכתו וחניכתה כשר ובחניכה המפורסמת שהכל קורין אותו אף לכתחלה כשר לכתבו ע"כ כיון דחניכה עומד במקום גוף השם א"כ ממילא בשינה בחניכה זו פסול אף בדיעבד כמו בשינה בשם עצם אבי האיש או האשה אבל בנכתב עיקר השם ושינה בחניכה אפשר לומר דכשר בדיעבד כיון דמדין הש"ס א"צ לכתוב החניכה ודע דהמעיין בשו"ת מזרחי הנ"ל יראה דחכמי דורו לא הסכימו עמו בזה ועשו מעשה נגד דעתו הרמה ודע דהך מילתא לחלק בין היכי דבלא כתבו כשר אף לכתחלה בשינה אינו פסול בדיעבד במקום עיגון יש לו סמוכין דהרי התוס' כתבו (בדף כ') דהך דשינה שמו ושמה ע"כ איירי בשני שמות בשני מקומות דאל"ה קשה אמאי נקט שינה ולא נקט לא כתב כלל וכבר הרגישו בזה דא"כ קשה בהך דהי' במזרח וכתב במערב ממ"נ אי פסול בלא כתב כלל מקום עמידת הסופר אמאי לא נקט הדין בלא כתב כלל ואי כשר בלא כתב מקום עמידת הסופר אמאי פסול בשינה הרי לדעת התוס' במקום שא"צ לכתבו אף אם שינה בו כשר שהרי ע"כ הוצרכו לאוקמי הך דשינה שמו ושמה ושם עירה בשני שמות בשני מקומות וראיתי בס' פ"מ ח"ר סי' כ"א בשם הגאון מהר"א ברודא הרגיש בזה ואמנם כוונת התוס' דמקום לידה אין חיוב לכתבו כלל לדינא דש"ס וע"כ אם שינה בו כשר וכן מקום עמידת הבעל והאשה א"צ לכתבו כלל וכמ"ש התוס' דגיטין ממדה"י אין כותבים מקום עמידת האשה גלל כן אם שינה אינו פסול בדיעבד אבל מקום עמידת הסופר צריך לכתבו מדינא דש"ס ואף דאם לא כתבו אינו פוסל בדיעבד בשינה פסול כיון דמדינא צריך לכתבו כששינה בו הרי זה בכלל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וכ"כ הגבפ"י וגם הביאו ראי' מדברי הטור סי' קכ"ט בשם הרמ"ה שכתב והני סופרי דכתבו הרב או החכם והוא לאו בר הכי הוא שפיר דמי וכשר וקשה הא הוי שינוי כמבואר בש"ס לענין שודא דדיינא אמר טובי' ואתא רב טובי' לטובי' אמר ולא לרב טובי' וע"כ כיון דעיקר השם נכתב כהוגן ואלו התוארים לא עדיפי מכינויים וכיון דא"צ לכתבם אף לכתחלה אם שינה אינו פסול ואמנם מהרי"ט הובא דבריו בשו"ת מהרח"ש סי' ב' ושם הי' עובדא דאבי האשה הי' נקרא שלמה טראנטה בה' לבסוף וכתבו בי' וכתב הרב לפסול הגט דאף דאם לא נכתב שם אבי' בגט אינו פסול מ"מ כתבו הפוסקים דבשינה בשם אבי' פסול דיאמרו אשה אחרת היא ששם אבי' הוא כמו שכתוב בגט הרי דהרב דימה שינוי בכינוי שם אביו כמו בשינה שם עצמו וידוע דהרב רב גוברי' ומי יוכל לסתור דבריו כשהוא אומר לחומרא:

אמנם לאחד קראתי נועם למ"ש מעל' דכיון דשם עיבר לא מצאנו אין חוששין לשמא יאמרו אשה אחרת היא וכדבריו מצאתי בשו"ת מהרשד"ם חלק אהע"ז סי' מ"ט שהגאון נשאל בשם זול שהי' לכתוב בש' וטעה וכתבו בס' וכתב להתיר כיון דשם סול לא מצאנו הכל יודעים שעל זה ששמו שול נתכוין כיון שלא נזכר שם סול ובודאי דעל אשה זו היתה כוונתו וטעות סופר הוא ודוקא בראובן ושמעון ששני השמות ידועים וכו' עייש"ה הן אמת שבשו"ת מזרחי הנ"ל לא משמע כן והרב נשאל על המגרש ושם העיר הי' ליפאנטו ונכתב בגט ליפונט וכתב להחמיר משום שיש שינוי במבטא ועוד דשם ליפאנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר וגדולה מזו גרסינן בפרק התקבל ההיא דהוי שמה נפאתה אזיל סהדי כתבו טפאתה ומבואר שם דהגט פסול אף שאין שם טפאתה שם אשה אחרת ובודאי יתלו בטעות סופר שהרי אין זה שם אשה אחרת וראי' מלשון רש"י שפירש שם נפאתה כך שמה ועל הך דסהדי כתבו טפאתה פירש"י שטעו בשמה ולא קאמר שטעו באשה אחרת א"ו דשם טפאתה אינו שם אשה כלל אלא שהסופר והעדים טעו בשם וכתבו ט' במקום נ' וחזינן דאף דאין כאן שם אשה אחרת רק טעות סופר ומ"מ פסול הגט כ"ש בזה ונלמוד מדברי הרא"מ דאף היכי דלא שכיח שם אשה אחרת כשם שנכתב בגט מ"מ פסול אמנם במח"כ עצמותיו הקדושים אין כוונת רש"י כמו שכתב הוא ז"ל דמה ענין זה שמה לטעו בשמה ואני אומר דכוונת רש"י דלכאורה קשה מאי קאמר הש"ס עשו העדים שליחותן הרי כיון שהגט פסול אין כאן שום עשוי' וכמו דקאמר הש"ס מי קאמר כתבו אחספא והבו לה וע"כ צריך לומר דדעת הש"ס הי' כיון דאין כאן רק פסול וחשש דרבנן משום לעז שיאמרו אשה אחרת היא כבר נגמר השליחות דלחומרא חיישינן לזה ולא לקולא ואמנם לזה קשה מה דקאמר הש"ס מי קאמר כתבו אחספא והבו לה הא אין כאן רק חשש לעז וצ"ל דמ"מ כיון דפסול הגט יהי' מאיזה טעם שיהי' לא עשו עדים שליחותן וכבר מבואר באריכות בב"י אהע"ז סי' קכ"ב:

מחלוקת הפוסקים בזה ואפשר דרבה סובר דבעינן מוכח מתוכו וכשלא נזכר בגט שם האמת של בעל או האשה אינו מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש או המגורשת וכמ"ש הרמב"ן בנימוקיו בש"ס דגיטין בההוא