ישועות יעקב קח

ויבואר לקמן. והנה בחי' הקשיתי בהא דקאמר הש"ס במס' יבמות (דף צ"ד) בהא דבעי הש"ס ע"א ביבמה מהו דביבמה לא שייך דייקא ופשטינן מהא דתנן מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה ואח"כ באו ואמרו חילוף הדברים תצא והולד ממזר אי נימא דאיירי בשני עדים המכחישין מה חזית דסמכית אהני סמיך אהני וכתבו התוס' דעכ"פ כשהיבם אומר ברי והיא אומרת ברי מהראוי שלא תצא וקשה הרי התוס' הקשו דמה"ת מוקמי' אחזקה בתרי ותרי ותי' דחזקת דייקא מרע לחזקת א"א וביבמה דל"ש לומר דדייקא כמו דקאמר הש"ס כאן א"כ מוקמי' על חזקת א"א ועייש"ה ואמנם נראה לי דהדבר נכון מאוד דבאמת כבר כ' הרשב"א דחזקה אינו שייך רק בדבר שהאדם מסופק דמצד החזקה צריך שיהי' מוחזק הדבר אצלו בודאי מחמת החזקה אבל מי שאומר שיודע בבירור לסתור החזקה אין בידינו לכוף אותו מחמת החזקה כי ברי שלו מגרע החזקה לגבי עצמו ואמנם רש"י פי' באומרת ברי לי אין לבי נוקפי שאילו הי' קיים הי' בא ובברי כזאת שאינה יודעת לסתור החזקה בבירור אף דאין כאן אשם תלוי למי שאין לבו נוקפו מ"מ כיון דיש כאן חזקת א"א והיא אינה יודעת בבירור תצא מצד הדין והנה הר"ן כתב דהא דלא ניחא לי' לרש"י לפרש ברי גמורה כגון שאומרת שידוע לה שבעלה מת דא"כ למה תצא לרמב"י ולרבנן למה לא תינשא הרי היא בעצמה נאמנת לומר מת בעלי והר"ן דחה זה דהרי יש עדים שאומרים לא מת ומה מועיל עדותה במקום שיש. (חסר הסיום):

סימן כה. לק' טאדניפאל. ע"ד השאלה בעסק ג"פ שגירש הרבני מ' נתן בן כבוד הרב הגאון המפורסם ש"ב אבד"ק ליסא את אשתו והי' ביניהם קטטות ומריבות בעת הגירושין ע"ד המעות שתפסה אשת מהר"נ ולא רצתה להחזיר ואח"ז נתפשרו יחד בעד סך קס"ה רוביל שאמרה שלא נשאר בידה יותר מסך ש' רוביל ואחר הפשר גירשה בעלה ואח"ז נתברר שהי' בידה סך רב יותר והטעתו זה ערעור הראשון ואח"ז נגבה עדות והעיד א' מעדי הגט שבעת הכתיבה צווח המגרש בזה הלשון בלי חזרת המטלטלין שלו הייבט זיך נישט אן רק שאינו יודע אם אמר קודם כתיבת התורף או אח"כ גם המסדר הגט העיד ג"כ שבאמצע הכתיבה צווח המגרש כנ"ל ושלח המסדר להרב אב"ד לגלות דברי המגרש והשיב הרב שיש בידו בטחון ותהי' מוכרחת לקיים הכל כפי הנעשה ביניהם וכשמוע המגרש דברי הרב התרצה וגירש את אשתו ונגמר הכתיבה והנתינה בלי שום תנאי ואח"ז לא החזירו לידו המטלטלין והאשה עמדה וניסת לאיש אחר וכמה חכמים ערערו על הגט הנ"ל וביחוד כבוד הגאון המפורסם בעצמו החליט בדעתו שהגט בטל ובני' ממזרים ואמנם הרב מזבאריז (הוא אבי בעל האשה השני) שלח לידי גב"ע שהעד הזה העיד תחלה קודם הגדה שני' שהגיד בב"ד דק' קאליש העיד לפני ב"ד מפודהייץ בזה"ל אני הייתי עד החתום על הגט והייתי מן תחלת כתיבת הגט עד אחר נתינתו ולא שמעתי מפי המגרש שום דבר הפוסל הגט וכדומה וגם הכריז תחלה בק' פודהייץ שכל מי שיודע דבר הנוגע לפסול הגט הנ"ל יבא לב"ד והמסדר גם העד שמעו ולא באו ע"כ החליט בדעתו כי דברי המסדר והעד בזדון דברו והנה הגיע לידי כמה מכתבים בעסק זה ואני מנעתי מלגלות דעתי בעסק זה מאחר שאין הדבר נעשה בגבולי מה לי בזה להכניס ראשי בדבר חמור כזה כידוע שמעולם אין דרכי לחוות דעי אם אפשר הדבר לעשות ע"י אחרים מחכמי הזמן אמנם כעת ראיתי שהרבנים הקרובים אל מקום שנעשה המעשה שמו יד לפה והאשה הי' ביחד עם בעלה השני וקצת מחכמי זמנינו דעתם שאין בגט זה ממש וביחוד כבוד שארי הגאון הנ"ל בעצמו מחזיק בדעתו שהגט בטל ואמנם סיים בדבריו שבידי הברירה לסתור דבריו וגם הרב מזבאריז כ' שהוא נכון לקיים כאשר יצא מפי מצאתי עצמי מחויב לחוות דעתי שלא יגיע לכלל חילול השם שיאמרו א"א יוצאת בלא גט ח"ו וגם לעז משפחה שהרב מזבאריז הוא נצר משרש גדולי ישראל הקדושים אשר בארץ ואת אשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר:

והנה יש בזה כמה ספיקות שעיקר הגדתו בפה שלא יהי' התחלה לדבר בלי חזרת המטלטלין והוי כתנאי דגילוי דעת עדיף מתנאי שלא הותנה כהלכתו ואף שהראי' שהביא כבוד שארי הגאון נ"י מדברי הר"ן דקידושין אמתני' דסבור הייתי שהיא כהנת דבגילה דעתו שמקדשה לפי שהיא כהנת אינה מקודשת אין זה ראי' דמילתא דפשיטא דיש חילוק בין אם הטעות בגוף המעשה כגון מי שלקח יין בחזקת שהוא אדום ונמצא לבן דאין המקח קיים כיון דהטעות בגוף המקח ובזה מהני אם גילה דעתו לבד אבל בענינים שחוץ לדבר הנקנה הוי כמו תנאי דבעינן בו משפטי התנאים והרי באומר ע"מ שתתנו לי מאתים זוז וכדומה בעינן משפטי התנאים ולא מהני גילוי דעת כיון שאין הענין נוגע לגוף המקודשת ולא מהני מה שגילה דעתו שאין רצונו לקדשה עד שתתן לו מאתים זוז דיכול להיות שמפליג בדברים כיון שלא נעשה כדרך משפטי התנאים וה"ה בזה כיון שמה שתלה בענין חזרת המטלטלין הוא תנאי שאינו מגוף הענין ובעינן בו משפטי התנאים:

אמנם באמת הדין עם הגאון הנ"ל ולא מטעמי' רק כיון דבכתיבת הגט בעינן שליחות וכיון שאמר בלי חזרת המטלטלין אין התחלה לדבר הרי ביטל דיבורו שאמר מתחלה כתבו וכבר כתב הרמב"ן דהטעם דבנזירות ונדרים מהני תנאי שלא כהלכתו [דהרי כל המעשה א"א לקיים ע"י שליח] ומה"ט נ"ל בהך דגיטין באומר אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי שהקשה הר"ן דהרי אין בו משפטי התנאים ותי' דע"י שליח לא בעינן משפטי התנאים ולכאורה אין טעם לדבר ולפמ"ש א"ש כיון דמינוי השליחות מילי נינהו לא בעינן בזה משפטי התנאים ואף שאחר שאמרו לו בשם הרב נתרצה לדבר לסמוך על הבטחון שביד