ישועות יעקב קז

שרצון העד שיהי' שני עדים שמעידין על הנשואין כדי שתגבה כתובה ואמנם זה אינו דהרי כל זמן שאין כאן עדי גירושין אינה גובה כתובתה ואמנם עדיין קשה דהרי אף שאינה גובה כתובתה מ"מ מתפרנסת והולכת עד כדי כתובה ממ"נ דאם נתגרשה יש לה כתובה ואם לאו יש לה מזונות אבל אם יאמר העד שלא נתקדשה ולא יהי' רק ע"א על הקידושין אינה גובה כתובה ואף מזונות כדי כתובה אין לה שוב ראיתי בתוס' ס"פ הכותב בהא דקאמר הש"ס מתוך שיכול לומר לא גרשתיך מעולם יכול לומר גרשתי ונתתי לך כתובה והקשו שם התוס' דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותי' כיון דהיא אומרת גרשתני הוי כטענו חטים והודה לו בשעורין ומחלה על מזונות והק' מהך ברייתא דפי"ג מכתובות דקאמר באומרת גרשני בעלי מתפרנסת עד כדי כתובה דשמא הי' בעלה אומר שלא נתגרשה ולא הי' נותן לה כתובה וגם מזונות אין לה דמחלה ותי' דמסתמא הי' בעל אומר שנתגרשה וכיון דיש לנו לומר כן אף שאינה נוטלת כתובה מ"מ מתפרנסת עד כדי כתובה וביארתי בחידושי כוונת דבריהם דכיון דאם האשה היתה מוחזקת ולא היתה אומרת גרשני בעלי היתה מתפרנסת אף כעת שאמרה גרשני בעלי אמרינן לענין מזונות שאם הי' בעלה כאן הי' מודה לדברי' דסתמא קושטא קאמרה והיינו לענין מזונות אבל אין בידה לגבות הכתובה דשמא לא נתגרשה וכן אינו מגיע לה מזונות יותר משיעור כתובה שהרי אומרת שנתגרשה וזה ברור בכוונת דבריהם וכ"כ בס' א"ז לכתובות אבל ביש עד אחד שאומר לא נתגרשה ועד אומר נתגרשה א"כ חיישי' שמא אי הי' הבעל לפנינו הי' אומר שלא נתגרשה כיון שיש ע"א שאומר כן ומה שאמרה גרושה היינו קודם שבא עד השני שאומר שלא נתגרשה וע"כ היתה צריכה לומר גרושה אני שהרי לא הי' נותנים לה מזונות וגם היתה סוברת שתוכל להנשא עפ"י העד הזה לכך אמרינן שבעלה כשיבא לביתו יאמר שלא גירשה כיון דע"א אומר שלא נתגרשה וזה ברור והיינו בנתגרשה אבל בע"א אומר מת וא' אומר לא מת דבין כך ובין כך מגיע לה מזונות אין להעד מגו דלא הי' מעיד על הקידושין דנוכל לאוקמי בנשאת ויש נ"מ לענין מזונות וגם לא הי' הש"ס יכול לומר דהטעם דבע"א אומר מת לא תצא משום מגו דעדיין קשה בנשאת דל"ש מגו מא"ל ודו"ק:

והנה בע"א אומר מת ועד אומר לא מת ושניהם באו בבת אחת וניסת לעד האומר מת והיא גם היא אומרת ברי לי דעת הרמב"ם שאם ניסת לא תצא והרמב"ן חולק עליו וסובר דעד אינו יכול להוציאה מחזקת אשת איש ונ"ל דתלוי בזה אי נימא דהטעם שנאמן ע"א בעדות אשה משום דהוא מילתא דעבידא לגלויי וחזינן דהעד בעצמו יש בכחו לסתור חזקת אשת איש מה"ט דהוא מילתא דעל"ג דסתמא לא משקר ואף בלי הטעם דדייקא ומינסבה דהרי אף באותן מקומות דלא דייקא כגון במלחמה ובמקום יבם ע"א נאמן וא"כ בעד ועד שמחולקין בענין מיתה לא גרע משנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דכח שני עדות שייך בשני הכתות המכחישות זו לזו דלא תצא משום דאמרי' מה חזית דסמכית אהני וכ"ש בזה דכחו של זה שאומר מת יפה מכחו של זה שאומר לא מת דזה שאומר מת יש לו סיוע סברת דייקא ומינסבה ובודאי קושטא קאמר משא"כ זה שאומר לא מת אבל אי נימא שהטעם שע"א נאמן בעדות אשה הוא רק משום דדייקא ומינסבה א"כ לולא הך טעמא דדייקא לא הי' מאמינים לעד האומר מת אף בדליכא מאן דמכחיש אותו רק משום דייקא דידה מאמינים לעד והיינו בדליכא מאן דמכחיש אבל בעד מכחישו אמרי' אוקי חד כנגד חד ומוקמי' אותה בחזקתה שהיא אשת איש ואין לומר דחזקת דייקא נגד חזקת א"א דהרי כבר הוצרכנו לחזקת דייקא לענין נאמנות העד אף בלי עד המכחיש א"כ אינו חוזר ומצטרף להאמין עד האומר מת כשיש מי שמכחישו ואינו דומה לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דשם אלו שנים שאומרים מת נאמנים מתורת שנים בלי שום טעם דאשה דייקא ומינסבה דשני עדים נאמנים בכל מקום גלל כן כשבאו שני עדים ואומרים לא מת אמרי' אשה דייקא ומינסבה לענין שנאמין העדים שאומרים מת להנצל מחזקת אשת איש ולא כן בעד ועד והנה רבינו הגדול פי"ג מה"ג פסק דע"א במלחמה מהני והטעם דע"א נאמן משום מילתא דעל"ג ואמנם לכאורה קשה ר' יוחנן דמחלק בין שנים אומרים מת לשנים אומרים נתגרשה קשה כיון דטעמא דשנים אומרים מת לא תצא משום דאשה דייקא ומינסבה וא"כ במלחמה דלא דייקא דאומרת בדדמי מהראוי שאף בשנים אומרים מת תצא וא"כ קשה אדמחלק בין שנים אומרים מת לשנים אומרים נתגרשה הרי במת גופא יש חילוק בין כשיש שלום בעולם או מלחמה אמנם לפ"מ דמסיק הש"ס ראה ר"י דבריו של רמב"י בגירושין ולא ראה במיתה משום דגירושין יכולה מכחישתו א"כ במקום שאינה יכולה מכחישתו אף ביש מלחמה בעולם או קטטה בינו לבינה לא תצא וש"מ דאין הטעם משום דייקא ומינסבה. ואמנם למה דמוקי בעד ועד צריך לומר אף דשייך חזקת אשת איש מ"מ דייקא דהרי עד אחד אין בידו לסתור חזקת אשת איש וא"כ ליפלג וליתני בדידי' במת גופא בין היכא דיש מלחמה בעולם ואמנם זה אינו דר"י סבר דעיקר נאמנות העד משום דדייקא והיכי דלא שייך סברת דייקא בלא"ה אין עד אחד נאמן וא"כ אין זה ענין לעד אומר מת ועד אומר לא מת וע"כ קשה בעד ועד אמאי לא תצא בניסת לאחד מעדי' ודו"ק היטב:

והנה בנידון שלפנינו בעד אומר שכבר עבר זמן קיום התנאי ועד אומר נתקיים התנאי ונתבטל הגט לכאורה לשיטת הרמב"ם אם ניסת לא תצא ולשיטת הרמב"ן אם ניסת תצא כיון שהבעל והאשה אומרים ברי לי אמנם אחר העיון כיון דכאן לא שייך סברת מילתא דעל"ג וגם סברת דייקא ומינסבה פשיטא דאף אם ניסת תצא ואף דכתבנו דכאן ליכא חזקת איסור לכהן כיון דהגירושין תלוים בקיום וביטול התנאי מ"מ אף בספק השקול אסור מה"ת ויש מקום עיון בזה