ישועות מלכו על הרמב"ם פא

לאוכלו בירושלים וגם המעות לא נתחלל ושפיר קאמר שוגג דמקח טעות בטל המקח במזיד תעלה ותאכל במקום דעכ"פ צריך שתאכל דא"י לפדות דהלקוח בכסף מעשר אינו נפדה ואע"ג דכתבו התוס' בפ' כ"ש הא דלקוח אינו נפדה אינו אלא מדרבנן א"כ י"ל דכיון דרבנן תקנו שלא יתחלל עכ"פ אהני להא דיכול לפדות, אין זה מוכרח דהא בנטמא בטומאה דאורייתא נפדה ובטומאה דרבנן אינו נפדה כמבואר בפ"ז, וא"ל דאכתי יחזרו הדמים למקומם והלוקח יאכל המעות והמוכר הבהמה ז"א דדוקא בלוקח בהמה טמאה ע"ד שיהי' המעות קדושים אין כאן שום תקלה במה שיחזר המקח אבל כאן ע"ד שיתחלל ומדאורייתא נתחלל א"כ אם נאמר דהמקח בטל יש לחוש להיפך, וכ"נ מדברי תוס' שם, וזה הי' נ"ל נכון בישוב קו' התוס', הן אמת שקו' זו מבואר בירושלמי על הך מתניתין (דפ"א מ"ז דמע"ש] ומשני ר"מ היא ואסור לכתחילה דאין מחללין על הפירות ואע"ג דר"מ מתיר היינו בודאי, ויש לתמוה על התוס' שלא הזכירו שקו' זו היא בירושלמי, ומ"מ אין זה במשמע מדברי רבינו אלא כלל דלא נקנה הוא כלל, גם צ"ע שלא חילק בין תמימין לבע"מ:

ה"ז בשעת הדחק מותר לחלל, עיין בתוס' ב"מ דף נ"ג (ד"ה דלמא] שכתבו דצריך להביא דוקא גם איסר, ורבינו ז"ל ודאי חולק ע"ז, וליישב קושי' לא מבעי' למש"כ בה"ב דדעת הרב כ"מ דמעות מעשר שני מתחלל ע"ג אסימון ועיין בש"מ דעיקר קפידא במע"ש שאין בו שו"פ היינו במטבע א"כ י"ל דדוקא בפי' מע"ש משא"כ בהאי דפורט סלע דהוא דמים ודאי כיון דמתחלל על אסימון ה"נ על פחות משו"פ ובהדיא מבואר בדברי רבינו שהוא כאסימון ולהכ"מ דאסימון מהני ה"נ פחות משו"פ ואפי' למש"כ דאפי' דמי מע"ש א"י לחלל על אסימון מ"מ לפמש"כ רבינו דמע"ש שחילל על שו"פ מחולל א"כ י"ל דלא קפדינן כלל במחלל דינר על פרוטות ואע"ג דשוין מעט פחות מ"מ מתחלל על קצ"א פרוטות ובזה אין פסידא כיון דבאמת אוכל בתורת מעשר משא"כ התם אם יחלל פרוטה ומחצה על פרוטה הדר הו"ל שו"פ ולא תפס פדיונו כנ"ל ברור

הט"ו האומר מע"ש וכו', הרב כ"מ כתב דאע"ג דא"ב רבינו לטעמי' דס"ל מע"ש בזה"ז דרבנן וכ"כ בפ"א מה' תרומות ראיות ברורות דלגבי ברירה מחמרינן גם האידנא, ובעיקר קו' עיין לקמן, ועוי"ל בפשיטות למש"כ הר"ש דדוקא על למפרע א"ב אבל מכאן ולהבא שפיר דמי א"כ ניחא שהרי כתב רבינו שתעלה משמע דאז תהי' מעשר, ובש"ס דקמותיב היינו משום דמשמע לי באומר למפרע

פ"ה ה"ד אין בחומשו, הנה בש"ס [ב"מ נ"ג:

] פלוגתא דר"י ור"ל וצ"ע דמסתמא כר"י קיי"ל לגבי ר"ל ואי משום דמסיק בקושי' הרי דרך כל הפוסקים דכל היכי דלא מסיק בתיובתא שלא לדחות (מהלכה] עיין רשב"ם ב"ב נ"ג:

ובברכות ובפוסקים שם דכולם הסכימו דכל היכי דלא מסיק בתיובתא לא נדחה המימרא, א"כ קשה למה פסק אין בחומשו, ועיין מה שהקשה הרב לח"מ בפ"ה ה"א מה' ערכין ולא ידענא מאי קאמר דהא גם כאן כתב דבעינן בחומשו שו"פ, והנה בירושלמי פ"ג דמעשרות מבואר כדברי רבינו ז"ל וגם ר"י ס"ל הכי ואולי הי' בגירסת רבינו דר"י ס"ל אין בחומשו כי לולא זה קשה הא דאמרן, והנה דעת רש"י ז"ל דעיקר קרא דכל שאין בחומשו אינו נתפס בפדיון ומשמע דודאי אסור מדאורייתא אלא דאינו בר פדי' בפרוטה בפ"ע, ולא הבנתי הא חומש אינו מעכב, ואפשר דראוי לבילה עכ"פ בעי, ודוקא על מעות הראשונות יכול לחלל, ולדעת רבינו אפשר דרשאי לחלל על פירות אפי' פחות משו"פ דעיקר הדרש דא"ח בחומש והא דאינו נפדה במטבע [בפחות מפרוטה] כ"כ רבינו ז"ל לעיל בפ"ד ה"ט דהו"ל כאסימון וא"ל לדעת רבינו דא"כ בפ' הזהב דקאמר דהו"ל דאשל"מ הא יכול לחלל על פירות י"ל כעין דקאמר בב"מ התם גזרה שמא יעלה פרוטות וצ"ע, והראב"ד ז"ל [בש"מ ב"מ] כתב דכל פחות משו"פ ליכא כלל איסור דאורייתא ורשאי מדאורייתא לאכול חוץ לחומה, וה"ר מהא דקאמר התם הש"ס וניתי שתי פרוטות הדר הו"ל דאורייתא והרי חצי פרוטה זו עדיין מעורב ולכן ס"ל דחצי פרוטה כיון דכבר נצטרף לפרוטה אסור מדאורייתא, אבל פחות משו"פ מעיקרא לא, וליישב דברי רש"י דלכאורה קו' הר"א ז"ל עצומה ואפ"ל למש"כ התוס' תמורה דף ו' דכל היכי דלא ניכר האיסור קודם אמרינן ברירה, א"כ ה"נ אמרינן ברירה, עוד אפ"ל למש"כ שם התוס' ועיין בשיטה א"כ י"ל דלא מקרי דשיל"מ דהא לא שייך עד שתאכלנה דז"א, דהא ע"כ צריך אתה לדון על פרוטה שנית מדין ביטול ברוב א"כ לא שייך לומר עד שתאכלנו דמה חזית דאזלית בתר התערובות הראשון זיל בתר התערובות השני ואין לך דשיל"מ יותר מזה שלא לערב, וזה נ"ל אמת ויציב בישוב דברי רש"י ז"ל, ומבואר בדברי הראב"ד ז"ל דאם כבר נצטרף אסור מדאורייתא ונראה עוד מדבריו דאם כבר נצטרף אפי' בטבל אף שלא הופרש רק פחות משו"פ אסור מדאורייתא ונ"ל משום מתנות שלא הורמו, ועמש"כ לעיל פ"ג בזה, וכ"ד הרא"ש ז"ל בסוף הסוגיא דפחות משו"פ לא נתחלל כלל מדאורייתא והאי דיכול לחלל על מעות ראשונות היינו מדרבנן וע"כ כראב"ד' דלא מתסר מדאורייתא ולפ"ז כל שנתחייב מדאורייתא שהפריש שיעור שלם ליכא תקנתא בהא דמעות ראשונות דהא בזה לא נתחלל כלל, ולפ"ז קשה מה קמותיב על חזקי' לימא דהתם בנתחייב מדאורייתא ואפשר דכיון דמדאורייתא חד בתרי בטל א"כ שפיר סמכינן אמעות הראשונות, ולפמש"כ בדעת הרא"ש ממילא מוכח מטעם דראוי לבילה שהרי כתב הרא"ש בנטע רבעי שיחלל על שו"פ ונט"ר ממע"ש יליף, ועיין עוד בשיטה שהביא בשם הראב"ד דמדרבנן צריך להוסיף חומש וזה נגד ירושלמי ונראה דסמך על הא דחזקי' דקאמר הוא וחומשו ודחי לירושלמי מהלכה, ועיין בריטב"א הובא בש"מ דבפ"ע אין לו פדיון, והנה לשי' רש"י ז"ל שכתבנו אפשר דדוקא בדידי' אבל לא כשפדה אחר וכן משמע קצת במס' דמאי פ"ז מ"ג דיכול לחלל גרוגרת אחת אע"פ שאינו שוה ה' פרוטות א"ו כמש"כ

ה"ו הפודה מעשר ביותר על דמיו, עיין רמב"ן שכתב בפ' הזהב דמדינא אין אונאה בחילול והא דקאמר חזקי' לפי שא"א לאדם לצמצם היינו מסתמא לא נתכוין אבל אם נתכוין לתפוס הכל נתפס ועיין בירושלמי כאן דבעי למימר דתלוי בפלוגתא דר"מ ור"י במע"ש ומדברי הרשב"א ז"ל נראה שחולק

ה"ו בעה"ב אומר בסלע, יש לעיין לפמש"כ התוס' [קידושין נ"ו:] דאחר א"י לפדות מע"ש בלא ידיעת הבעלים וצריך דוקא שיהי' שלוחו ואם כן מאי קודם שייך כיון דאין הבעלים מתרצים בכך ואפ"ל בדוחק

ה"ט אבל לא יתן, הנה התוס' בגטין כתבו דאין קטן פודה מעשר עד שיגיע לעונת נדרים וכ"כ הרשב"א ז"ל בחד שינוייא עוד כתב דאפשר דפדי' קיל טפי ובדרבנן מצי לפדות אף שלא הגיע לעונת נדרים, ועיין תו"כ פ' בחוקתי דאיתא התם איש פרט לקטן יכול שאני מרבה בן תשע שנים ת"ל ממעשרו ולא כל מעשר, נראה מזה כדברי התוס' לכן יש להחמיר בפחות מן עונת הפעוטות, והנה הא דבדאורייתא א"י לפדות אף דבשל עצמו זוכה מדאורייתא נחלקו בזה כי דעת התוס' דוקא כשפודה לצורך אביו, וכ"נ מדברי הר"ש והיינו שאומר לו