ישועות מלכו על הרמב"ם עד

לידי מכשול, ועכ"פ לא ידעתי מאין יצא לרבינו דין זה, בפרט דמדבריו נראה דאפי' באוכל ודאי טבל א"צ להפריש, ואולי יש לדחוק דס"ל לרבינו בדמאי כיון דרוב ע"ה מעשרין הן הו"ל כתרומת ח"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש, ומ"מ יש להסתפק אם יכול לעשות בב"א על מה שאכל ועל מה שיאכל, והנה ראיתי בפ"י שכתב בחי' לכתובות [לפ"ב] דאף בע"ה שידוע לן שחשוד לאכול אפ"ה סמכינן עליו וזה ודאי צ"ע דמשמע דדוקא בדמאי הואיל ורוב ע"ה מעשרין, ולענין מה שהקשה על רבינו ז"ל דכתב דאפי' ע"י אחר לא סמכינן וצריך לעשר במ"ש, הא בסו"פ י"ב כתב דע"ה נאמן על של חבירו לומר מעושרין, ומשמע מדברי רבינו לקמן אף בחשוד דינו הכי, נלפע"ד לפמש"כ לעיל בפי"א דאע"ג דבתערובות דמאי לא גזרו היינו לוקח תערובות דמאי, אבל בלוקח דמאי ונתערב לו אף בשוגג אסור בכ"ש, וכן נ"ל מדברי הר"ש פ"ג דחלה. וע"כ צ"ל כיון דכבר נתחייב במעשר הר"ז כשאר איסורין וה"נ ע"כ לא סמכינן אחשוד או אע"ה אלא כשלא בא ליד חבר אבל כל שלא נתחייב במעשר לא, ודכוותי' אמרינן בקידושין ע"ג: גבי אסופי, ומש"כ רבינו אפי' בב' י"ט של גליות, הנה בירושלמי אמרינן הטעם אע"ג דשני קדושות הן משום דלא נראה שהות בינתיים לעשר, ולפ"מ דקיי"ל בב' יו"ט ש"ג יכול להתנות א"כ ה"ה ה"נ יכול להתנות אלא דרבינו לטעמי' אזיל [שכתב בפ"ו מה' יו"ט] דבזה"ז כיון דאנו בקיאין א"י [להתנות] אבל לחולקים לא מהני שאלה דיו"ט א' ליום השני, ובירושלמי שם מבואר דשני כלכלות או שני לקוחות לא מהני שאלה דחדא אאידך ומ"מ מותר לעשר מזה על זה ודו"ק

ה"ד מי שאינו נאמן, מה שלא פי' רבינו כן משום דלטעמי' אזיל דס"ל דתרומת מעשר [של דמאי] בטל ואינו מדומע [עיין תויו"ט רפ"ב דערלה] והרי קיי"ל כר"ש שזורי לכן הוכרח לפרש פי' אחר, אמנם באמת דברי התויו"ט בדעת רבינו לא נתחוור דבהדיא מבואר מדברי רבינו בפיה"מ רפ"ב דערלה ופ"ד דדמאי דאין הפרש בין תרומת ודאי לת"מ, ונ"ל שדעתו דאין הפרש וה"ט דלא ביאר רבינו בה' תרומות ע"ש וכ"כ פשט דבריו נוטין דצריך ק"א, וה"ט דלא פסק [בפ"י מה' תרומות] כתלמודא דידן גבי חומש [דלפ"ד הש"ס ב"מ נה: לרבנן פטור מחומש] כיון דמדמעת ע"כ עשו חיזוק כשל תורה

פי"ג הי"ח מי שנפל שמן דמאי, בענין תערובות דמאי עיין מש"כ בפ"י וכ"נ מדברי ר"ש [פ"ג דחלה] גבי זית ניקף שנתערבה [שכתב דאוקי האי דטבל שנתערב בדמאי ע"ש] אע"ג דדמאי בטל ועכצ"ל כדפרישית וקשה ע"ד ש"ע ביו"ד [סי' קי"ב סעיף י"ב] גבי פת של עכו"ם [דמדמי לי' לתערובות דמאי]

הי"ט אבל אם תקן את הדמאי, עי' בהשגת ובכ"מ פי' התוספתא דה"ק תקן הדמאי כודאי היינו שהפריש גם תרומה ותקן הודאי כדמאי היינו שלא הפריש רק המעשר, ותרומת מעשר ולא הפריש ת"ג, ותמהני דא"כ הא דאיפלגו ר"ע ור"י בדמאי שתקנו ודאי היינו שהפריש התרומה ואח"כ מעשר ולת"ק לא מהני כלל, ומלבד זה תימה נהי דאין התרומה קדוש, המעשר למה לא יוקדש בפרט לפ"ד הכ"מ דפסק רבינו כר"ע א"כ עיקר הפלוגתא ע"כ על המעשר, ולא ידעתי שום טעם וסברא שיהי' גם המעשר שהפריש בטל כיון שהפריש ממנו עליו ומה בכך שהפריש ת"ג, ותו דמדקתני בסיפא דמאי שנתקנה ודאי מעשרותיו מעשר ואין תרומתו תרומה מכלל דרישא [דודאי שתקנו דמאי] לא עשה כלום, וזה פלא דהא אנן קיי"ל דהקדים תרומה לביכורים וכן מעשר לתרומה מה שעשה עשה [א"כ למה לא חל המעשר] וא"ל דתנא דתוספתא פליג על מתניתין ז"א דא"כ בפ"ק דתרומה דאיפלגו אביי ורבא אי מהני ומותיב התם מהאי דמקדים תרומה לביכורים ואם. איתא הו"ל לאקשוי' מברייתא זו לאביי, ותו תימה גדולה כיון דלפ"ד הכ"מ מבואר בתוספתא דלא מהני כלל א"כ לא הו"ל לרבינו לפסוק כמותו שהוא פסק לעיל ה' תרומות דהמקדים נהי דעובר בל"ת מה שעשה עשה, לכאורה הי' אפ"ל בדוחק דאיירי דלא ידע א"כ הו"ל מעשר בטעות אך קשה מדברי רבינו בריש ה' איסורי מזבח במקדיש בע"מ ולא ידע שהוא בע"מ לא מקרי הקדש טעות ועמש"כ לעיל בפ"ה מה' תרומות מילתא בטעמא, ותו דאכתי קשה קושי' קמייתא, ובאמת אם נימא דהכא איירי בטעות י"ל בפשיטות דברי רבינו דאין ענין למשנה דהתם כיון דידע א"כ תרומה ויחזור ויתרום משא"כ כאן כיון דלא ידע א"כ פשיטא דהו"ל בטעות דאי הוי ידע דצריך לחזור ולתרום לא הוי תרם ובזה א"ש דלת"ק לא מהני כלום כיון דהוי תרומה בטעות ולר"י אליבא דר"י ודאי שתקנו בדמאי היינו שתרם דמאי על ודאי לא מהני כלום דהא הדמאי מעשר על הכל וצריך להפריש ממנו תרומת מעשר על הכל אבל דמאי שתקנו בודאי, אינו מפסיד כלום דהא נהי דצריך לחזור ולתרום מ"מ הדמאי כבר נתקן ואם הי' לו עשר סאין דמאי ועשר סאין טבל והפריש שתי סאין מטבל על הדמאי ועל הודאי לא הפסיד כלום דהדמאי כבר ניתקן ממנ"פ אלא שהשתי כורין הן בספק שמא אין כאן רק כור אחד מעשר והיינו שדמאי כבר נתקן א"כ אין כאן רק כור אחד והו"ל כמרבה במעשרות וכיון דרבינו ס"ל דיש בילה לדעת הרב מהרי"ט ז"ל להפריש תרומת מעשר מינה ובה ואין כאן שום פסידא וכן אם הפריש סאה אחת טבל יכול לתקן מינה ובה וכן פרש"י ז"ל בקידושין דף מ"ו דאם הפריש מן החיוב על הפטור דצריך לחזור ולתרום יכול להפריש מינה ובה, ולת"ק גם במעשר לא עשה כלום כיון דלכתחילה אסור להפריש מן החיוב על הפטור וצריך לחזור ולהפריש הו"ל תרומה בטעות, ובזה אפשר ליישב גם דעת הר"א בהשגות, ומה שהקשה הרב בכ"מ דפסק כר"י לגבי רע"ק בגרסת הר"א ז"ל הוא ר' יעקב וכן הוא בתוספתא ודוק

ה"כ כל עיר מוכרין, הטעם דכל קבוע כמע"מ, וא"ל בהא דכתב רבינו דמפריש תרומה ות"מ משמע דמעשר ראשון הוא לעצמו, הא כתב לעיל [בפ"ג ה"כ] במצא פירות ומחצה מכניסין לבתיהן דמפריש ודאי ומטעם שכתב הרב כ"מ דאין ספק מוציא מידי ודאי א"כ ה"נ ניקו אחזקה ומזה נראה דבקבוע לא אזלינן בתר חזקה, ועיין בכו"פ שנסתפק בזה, ומדברי רבינו נראה דלא אזלינן בתר חזקה בקבוע, ובפ"ב דמכשירין תנן אוצר מע"מ דמאי כך גירסת הר"ש, וקשה מהא דירושלמי שהביא רבינו לעיל, **([לא זכיתי להבין הדברים כי לפנינו לא נמצא גירסא כזו בר"ש שם]. המגיה.)** תו גרסינן התם במכשירין אפי' רוב עכו"ם וישראל אחד דמאי, ועיין בפי' הרע"ב ז"ל דחכמים ס"ל יש קנין, ובתויו"ט הקשה הא אין תרומה אוסר יותר מק"א ואין זה כלום דטבל ודאי אוסר בכ"ש, אך הא קשה הא לא גזרו בתערובות דמאי, ומש"כ לעיל ליישב אין זה עולה כהוגן כאן דבא ליד ישראל תיכף בשני הספיקות ומעורב אך ג"ז י"ל דאיירי בשלא מעורב אבל ע"ז ודאי קשה נימא כל דפריש, והנה לשיטת הר"א ז"ל פ"א ה' תרומות קשה טפי, לכ"נ מזה ראי' ברורה למש"כ לעיל דדוקא באמר שהוא מעשר לא גזרו אבל בלא"ה גזרו וא"ש דטבל לא בטל,