ישועות מלכו על הרמב"ם סא

בתרומה ואסקינן לר"י בקושיא ושמואל קאמר התם דרבנן ס"ל דעובר ל"ל זכי' לכן ביש בנים אחרים אוכלים בשביל הבנים וכשאין בנים אוכלים בשביל המשפחה, והנה רבינו ז"ל לא קאמר אלא אם יש לעובר אחין אע"פ שהוא חלל אוכלין בשביל אחין אבל אם אין לעובר אחין לא קאמר דאוכלין בשביל המשפחה, והנה הרב בכ"מ ביאר דברי רבינו דס"ל לפסוק הלכה דעובר אית לי' זכי' אלא דאפ"ה אינו פוסל כמש"כ הרא"ש דאזלינן בתר רובא דמחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות כחכמים דאמרי התם כן בברייתא, והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה מהא דאמרינן ביבמות דף. באשה שהלך בעלה למדה"י ומת והי' לה חמות במדה"י א"ח שמא ילדה חמותה בחיי בעלה אבל אם יצאה מלאה חוששין שמא ילדה בן בחיי בעלה ונמצא שיש לו אח וזקוקה ליבם אע"ג דאיכא דמחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות ותירץ דש"ה דאיכא למיחש שמא הפילה כבר וזה לא חיישינן אבל הכא י"ל שמא תפיל ושמא תפיל ודאי חיישינן נמצא דהו"ל רוב גמור, ולדידי קשה לי על תירוצו של הרב ז"ל דהא דמיעוט מפילות ע"כ אינו שמא תפיל דאפי' אם תפיל מ"מ אית לי' לעובר זכי' בשעת שהי' בן קיימא במעי אמו כמש"כ תוס' [ד"ה א"ח] שם להוכיח מהא דמחזיק בנכסי הגר דב"ב דקמ"ב אלא דעיקר המיעוט היינו שאין הולד בן קיימא גם עתה ואינו ראוי ליצירה כגון שוושטו נקוב וכיו"ב ונמצא שגם זה החשש הוי שמא הפילה שהרי הספק הוא על העיבור שמא האשה מעוברת מולד שאינו ראוי להיות בן קיימא **(ולדעת הרמב"ן ב"ב דהיכי דהפילה אגמ"ל דלא הוי בר קיימא ולכ"ע לית לי' זכי' ניחא, ונראה דזה ג"כ דעת הרשב"א. המגיה.)** ולא דמי להא דאמרינן בגיטין שמא ימות חיישינן שמא מת לא חיישינן דהתם החשש על העתיד אבל הכא איכא חשש על העבר, ולפמש"כ בחי' ליו"ד סי' א' סק"ב דלא אמרינן סמוך מיעוטא אלא בדבר שבערוה ניחא דדוקא התם מחמרינן לענין יבמה לשוק דהו"ל כדבר שבערוה אבל בשאר איסורין אזלינן בתר רובא, מ"מ דברי רבינו מוקשים כמו שתמה הרב כ"מ דהא בש"ס אסיק לי' בקושי', ומש"כ הרב לישב דס"ל דרבה ור"י לא פליגי אלא אליבא דר"י אבל לרבנן לית לי' לעובר זכי' ואינו מאכיל וגם אינו פוסל שיש בנים אחרים משום דלית לי' זכי' ומש"כ רבינו דלא יאכלו עבדי' בתרומה היינו כשאין לו בנים אחרים, ובאמת שדברי מרן לא הבנתי דלא רישא סיפא ולא סיפא רישא דבתחלת דבריו כתב דס"ל לרבנן דעובר לית לי' זכי' ומשמע מדבריו שגם רבינו הכי אית לי' לכן ברישא שיש בנים אחרים אוכלים אף בישראלית שנשאת לכהן ובסוף כתב ליישב קושית הראב"ד משום דאזלינן בתר רובא ולזה כתב ביש לו אחין דוקא הרי דברים אלו סותרין וכיון דס"ל לרבינו כר"י הדרא קושיא לדוכתה, הן אמת שזה יש ליישב אפי' אי נימא דס"ל לרבינו כר"י ולא כרבנן דס"ל עובר לית לי' זכי' או כדעת הסוברים דגם רבנן אית להו עיבור יש לו זכי' מ"מ י"ל כיון דא"ל דאף בת כהן פסק רבינו בהא כרבנן דילוד מאכיל ונ"מ בשאין לו בנים דאף בת כהן לא יאכלו בתרומה, ומש"כ רבינו דוקא בישראלית הנשאת לכהן היינו משום עבדי מלוג דבכהנת אוכלין בשבילה כדאמרינן משא"כ בישראלית ולית לה בנים אך דברי הכ"מ אינם מדוקדקים כל הצורך אמנם לפע"ד א"א כלל לומר דעת רבינו דס"ל דעיבור אית לי' זכי' אלא דאוכלין משום דאזלינן בתר רובא דא"כ מה הא דקאמר שהילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם הוא חלל אינו פוסל ואוכל משום האחים הכשרים, מה זה נתינת טעם לפי שהעובר אינו מאכיל לפיכך אינו פוסל הרי הוא פוסל בודאי, אלא שהטעם שמא אינו זכר ואינו ענין כלל להא דעובר אינו מאכיל, אדרבה מגרע גרע, לכן לפע"ד דס"ל לרבינו כשיטת הרי"ף רבו כדרכו ברוב המקומות דעובר לית לי' זכי', לכן קאמר שפיר דעובר אינו מאכיל לפי שאין לו שום זכי' לכן ג"כ אינו פוסל והא דלא קאמר רבינו דאוכלין בשביל המשפחה נלפע"ד דס"ל לרבינו דדוקא למ"ד מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה שפיר מצינן למימר דאוכלין בשביל המשפחה אבל לדידן דקיי"ל דמעוכב גט שחרור אינו אוכל דבעינן שיהי' רשות רבו עליו כדדרשינן בפ' החולץ עבד איש עבד שיש לרבו רשות עליו ואפי' לדידן דקיי"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור דרשינן הכי לענין שאין מילתו מעכב בפסח פשיטא דלא שייך למימר דאוכלין בשביל המשפחה שהרי אין להם שום רשות להשתמש בו [עיין תוס' שם ד"ה אוכלין דמעי' לעיבור] ולא לדבר מדברים ולא מקרי כלל רבו וגרע מקנין פירות למ"ד כקנין הגוף אבל הכא אין זה קנין הגוף כלל ועיין בר"ן נדרים דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות מקרי כש"כ כאן שאף קנין פירות אין לו ובודאי למ"ד מעוכב גט שחרור אוכל וא"צ שיהי' לו קנין ממון כלל שפיר י"ל כיון דעיבור ל"ל זכי' מקרי עבדו דיורש דלע"ע הוא הוא היורש אבל למ"ד דאסור לאכול ובעינן שיהי' לו קנין ממון פשיטא דהמשפחה אין לו שום קנין ממון שאסורין לשמש בו בדבר מדברים א"כ ודאי דאסורין לאכול בתרומה, ודוקא אם יש לו בנים כיון דאחיו יש להן זכי' בגוף העבד רק שחלק עובר פוסל והו"ל כישראל וכהן שותפין בזה ודאי לא מצי לפסול כיון דאין לו זכי', ולהאחים יש להן, אבל בלא הניח בנים לד"ה אינם אוכלים, והשתא מדוקדק שפיר דברי רבינו דבת ישראל ואין לו אחים לעובר כיון שהיא אסורה כל עבדי' אסורין אף מנ"מ וה"ה בכהנת ועבדי' נצ"ב כמש"כ הרב בכ"מ לפ"ד דשאינו ילוד אינו מאכיל דלית לי' זכי' כלל, לפיכך אם יש לו אחין אוכל בשביל האחין כיון דלית לי' זכי', אך ראיתי להמ"מ בסוף פ"ב מה' זכי' ומתנה שנראה מדבריו דס"ל לרבינו דאית לי' לעובר זכי' ואמת שהרבה צ"ע בדבריו, ובחי' לחו"מ יבואר בסייעתא דשמיא

ה"ה היבם כיצד, דעת התוס' יבמות ד' ס"ז: וכתובות דנ"ח דמדאורייתא שומרת יבם אוכלת ומ"מ דעת רבינו כרש"י [דמדאורייתא אינה אוכלת עי"ש בתוס' כתובות ד"ה אפי']

ה"ו מש"כ רבינו דאם הערה בה אין העראה מאכלת, התוס' והרא"ש בפרק הבא על יבמתו דף נ"ו חולקין על זה וס"ל דהעראה ודאי דאוכלת ולא פליגי אלא בביאת שוגג והנה יש להסתפק קצת אי בעינן ג"כ שתתכוון לשם קנין לענין אכילת תרומה או רק בדעתו לבד תלוי, ומדברי הרמב"ן בחידושיו נראה דגם בדעתה תלוי אך לשיטת התוס' שם נראה דעיקר תלוי בדעתו

הי"א אפילו הי' שחוף, הנה דעת רבינו בפ"א הי"א מאיסורי ביאה דשחוף היינו שאינו יכול **(כתב אינו מאכיל ולדעתי חידוש דין משמיענו דשותפות עם כהן שאינו מאכיל אף שכהן הוא ג"כ אוסר בתרומה והראי' מכאן דהרי דעת רבינו דעובר במעי זרה כהן ומ"מ כיון שעובר אינו מאכיל אסורין לאכול בתרומה ויש להגיה בדברי רבינו שהי' אחד מהן כהן שאינו מאכיל. המגיה.)**