ישועות מלכו על הרמב"ם נב

אם לא יברר דבר כלל ויאמר שיכתוב גט לאחת משתי נשים לא מהני, וכן בתרומה באם לא יברר. דבר ויאמר לאיזה שאפריש כמש"כ רבינו [בה' ח'] דבעינן שיהי' שירי' ניכרין, וכיון דצריך שיברר אלא דלמ"ד יש ברירה אף בדאורייתא מקרי מבורר ולמ"ד אין ברירה בדאורייתא לא מקרי מבורר ולא מהני כלל, אבל בדבר שמהני הקנין או הפעולה אף בדבר בלתי מבורר [אמרינן יש ברירה לכ"ע] כמש"כ התוס' במנחות דף ע"ח ד"ה לקדשו גבי האי דיקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשי ארבעים אפי' למ"ד לית לי' ברירה דיקדשו היאך שהם אלא דלדעת התוס' שם הקדש וחולין מעורבין זה בזה למ"ד אין ברירה] ולדעת רבינו ורש"י לא תלי כלל בברירה כיון דאפשר להקנין לחול על דבר בלתי מבורר ממילא דהקדש חל ויכול להתנות על שני דברים וכבר הארכתי בזה שם ולפ"ז ניחא הכא דנהי דבהאי דהלוקח יין לא אמרינן ברירה היינו כיון דצריך שיהי' שירי' ניכרים ועוד דהאי כיון שאמר שאני עתיד להפריש וכיון דמשקין מעורבין ואין אותו המשקה שנברור בשעה זו המשקין שנברר בשעה אחרת דכל טפה וטפה מתערב תמיד דמי למ"ש הרמב"ן גבי שעה אחת קודם מיתתי דאין השעה מבורר אבל הכא בטבל נהי דבעינן שירי' ניכרין היינו שיהי' התרומה ניכר אבל הטבל במה שמעורב עם החולין ל"ל בה א"כ כיון שהדבר חל על דבר בלתי מבורר אם כן ממילא יכול להתנות על שני דברים כאחד היינו שאותו סאה שיפריש לא יהי' חולין וממילא הוא טבל ויכול לעשר מיני' ובי' והא דאין יכול לעשר על מקום אחר כבר ביארו בירושלמי הטעם דסתמא דמלתא לא נתכוין להוציא על מ"א אבל כשמפריש מני' ובי' אמרינן ברירה, ועוד דלהפריש על מ"א אסור מדרבנן ולא דמי להא דאמרינן אין בילה דהתם אינו ענין לברירה אבל הכא לד"ה יש ברירה כעין הא דאמרינן בית בביתי אני מוכר לך כן נ"ל ברור

ודע דגרסינן בירושלמי דהמפריש שתי סאין תרומה ונמצא דא"ח רק סאה דס"ל לר"ל דסאה אחרת אינה תרומה כלל ויכול לעשותה תרומה אפי' על מקום אחר, ובירושלמי פריך אמאי יכול לעשותה תרומה הא איכא למיחש שיפריש מן הפטור על החיוב, הן אמת שדברי הירושלמי הללו צריכין ביאור דלכאורה קשה כיון שהפריש שתי סאין ועשאן בב"א תרומה הסאה האחרת ודאי אינה תרומה דהו"ל תרומה בטעות דסבר שהוא חייב שתי סאין ואפי' התרה אינו צריך א"כ קשה למאי דקיי"ל נדר שבטל מקצתו בטל כולו א"כ כל השתי סאין לא להוי תרומה דהא תרומה תלי בקדושת פה ומהני לי' התרה וממילא בזה דאינו צריך התרה אמרינן נדר שבטל מקצתו, וא"ל דלא אמרינן נדר שבטל מקצתו אלא ע"י התרת חכם הא ליתא דהא בנדרי זרוזין קיי"ל ביו"ד סי' רל"ב באם נדר לאחד לזרז ולשני לא מתכוין לזרז קיי"ל דנדר שבטל מקצתו בטל כולו וה"נ דכוותי'

והנה ראיתי להרב שעה"מ בה' נדרים שהביא בשם קול יעקב שנסתפק בנדר על שני בהמות ואחת מהן בעל מום מעיקרא או טמאה אי אמרינן נדר שבטל מקצתו או לא אמרינן אלא בנדר שחל ובטל ע"י פתח אבל בדבר שלא חל מעיקרו לא, והנה מש"כ בדבר שלא חל מעיקרא לא אמרינן נדר שבטל מקצתו לא נהירא כדמוכח מהא דנדרי זרוזין דאינו צריך התרה כלל ואפ"ה בטל גם הנדר השני, אלא דיש לעיין מהא דאמרינן בפ"ב דקידושין דנ"א ובמנחות בהשוחט תודה על שמנים חלות דפליגי חזקי' וכו' אי קדשו ארבעים מתוך שמנים או לא ופריך נימא דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ות"ל דבלא"ה כיון דארבעים השניים לא קדשו כלל נימא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו, ועוד תימא הא דתנן המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנים ות"ל כיון דבטל הנדר גבי אידך בטל נמי גבי הא

והנה לכאורה הי' נראה לחלק דדוקא בנדר דאינו חל רק על הגוף שאין בו שום קנין רק דעיקר הוא משום בל יחל אמרינן נדר שבטל מקצתו אבל בתרומה והקדש דהנך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והרי זה ככל הקנינים דלא אמרינן מתוך שנתבטל גבי האי יבטל גבי האי דבקני את וחמור ודשלב"ל קיי"ל דקנה מחצה] וה"נ גבי תרומה והקדש, תדע דהא מופלא הסמוך לאיש דאינו בגדר בל יחל כלל ואפ"ה הקדישו הקדש אלא משום דקנינו מהני, וה"נ אני מסתפק קצת בקדשים דהו"ל הקדש במחשבה אפשר דא"ע על בל יחל דברו רק בהקדיש בשפתיו מ"מ אפי' לכשת"ל דמהני י"ל דכל שמוסר בדיבורו מרשות הדיוט לרשות גבוה לא אמרינן נדר שבטל מקצתו, ולפ"ז במקדיש שני דברים אחת שלו ואחת אינה שלו לא אמרינן נדר שבטל מקצתו משום דאמירתו לגבוה ואינו ענין לבל יחל כלל דמנדיב לב ילפינן בהקדיש בלב מהני וכן תרומות ומעשרות קדש בלב ונהי דהקדש נמי עובר משום בל יחל מ"מ לא אמרינן בזה נדר שבטל מקצתו בטל כולו, וכן עיקר לפענ"ד דבהקדש ובתרומה לא אמרינן נדר שבטל לא מיבעי בתרומה דליתא בבל יחל כלל אלא אפי' בהקדש דאיתא בבל יחל מ"מ מאי דקדיש לא משום בל יחל לחוד קדיש תדע דהא עכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל אע"ג דאינהו ליתא בבל יחל אלא דמנדיב לב ילפינן דנפקה מרשות הדיוט לרשות גבוה ולא אמרינן כלל נדר שהותר מקצתו

ואכתי יש לעיין במש"כ הר"ן בתשו' סי' ע"ג כשנשבע לשלם קרן ורבית, והנה הר"ן כתב משום דממילא לא חל על הרבית [ומש"ה חל עכ"פ על הקרן] ואכתי קשה הא בנדרי זריזין [נימא בטלה כולה] ונראה בעיני דהיינו טעמא דהר"ן ז"ל משום דלא אמרינן נדר שבטל אלא במקום שהוא מציאות לחול ע"ז השבועה והנדר כהא דנדרי זרוזין, וכן בקונם פירות האלו על כולכם שהי' מציאות לחול על כולם הנדר אלא שהוא הי' מוטעה ולא התכוין לזה אבל היכא שאין מציאות לנדר לחול כגון בנשבע לבטל המצוה לא אמרינן נדר שבטל מקצתו כעין הא דאמרינן בפ"ק דזבחים דלאו מינה לא מחריב וכו' מ"מ עדיין צריכין אנו לומר. כמש"כ מתחילה דאל"כ תקשה עדיין הא דשמונים חלות הא כל ארבעים הוי חזי אלא בירורן של הדבר כמש"כ דבמידי דהקדש כיון דהכל כקנין לא אמרינן מתוך כן נ"ל נכון

ואכתי יש לעיין בהא דכתב רבינו בפי' המשניות . בתרומות פ"א מ"ד דהמפריש ענבים תרומה על ענבים ויין לב"ה אינו תרומה אפי' על ענבים ואמאי נהי דענבים על יין אינו תרומה, על ענבים מיהו להוי תרומה ולא שייך בזה נדר שבטל מקצתו מטעם שכתבנו וגם לא שייך לומר ראשית ששירי' ניכרין כיון דמקצת שירי' נכרין כמו המרבה במעשרות כמו שיתבאר לקמן הל' ח', וראיתי לרבינו לקמן פ"ה הי"ח שהביא האי דינא דתרם זיתים על שמן ויין על ענבים אין ספק שחזר בו ממש"כ בפי' המשניות שהרי לא הביא כלל דין זה דתרם על ענבים ועל יין ונ"ל דס"ל דתרומה מעורבין זה בזה וצ"ע

תו איכא לעיונא בהא דכתב רבינו לעיל ה"ה המתכוין לתרום אחד מס' ועלה בידו אחד מחמשים אינו תרומה כלל א"כ מינה בהאי דינא דירושלמי דנתבאר דנתכוין לתרום שנים לפי שסבור שצריך לתת שנים שהי'