ישועות מלכו על הרמב"ם ה

כי העיקר כדעת רבינו דפסול אפי' בתפרן ומשמע דאין הפרש בין תפרן קודם הכתיבה לאח"כ

עוד כתבו התוס' שם במנחות ל"ד ד"ה להשלים דהא דאמרינן להשלים היינו נשאר והי' אם שמוע בראש שיטה ואי לאו דאין מורידין הי' יכול לכתוב על הגליון פ' שמע והדברים תמוהים דהא במזוזה קיי"ל דבעינן כסדרן והט"ז ביו"ד סי' רצ"ה ס"ק הרגיש בזה וכתב שדעת התוס' דבחדא פרשה לחברתה ל"ש שלא כסדרן כמו בק"ש דקי"ל אם הקדים פרשה שני' לחברתה יצא ואני תמה אי לק"ש נדמי' א"כ נימא נמי דבהקדים פרשה שני' גם בכתב שנכתב שלא כסדר על הקלף בראשונה פ' והא"ש ואחריו על הגליון של מטה פרשת שמע דכשר וזה לא אמרה אדם מעולם גם מדברי התוס' דשם נראה דזה פסול ותו דהא בתפילין הביאו התוס' שם דף ל"ד ד"ה והקורא, מכילתא דפסול שלא כסדרן בהקדם פרשה לפרשה, וראיתי להנקה"כ שם שגם הוא נדחק הרבה בזה אבל באמת לפענ"ד לא נזכר כלל פסול דשל"כ במכילתא רק בתפילין אבל במזוזה לא נזכר כלל דשל"כ פסול ועיקר סמיכת האוסרין היא רק מהא דירושלמי מגילה תולין בס"ת ואין תולין בתו"מ ובאמת מהתם מוכח להיפך דפריך התם אמתניתן דאין בין ספרים לתו"מ ונתני דתולין בספרים ואין תולין בתו"מ ומשני ספרים שכתבו כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין שכתבו כס"ת תולין בהם ועיין בתשובת הר"ן סי' שפירש להאי דירושלמי דלפי שדרך ס"ת לכתוב בכתיבה גסה ובריוח לפיכך תולין בין השיטין אבל בתו"מ לפי שנכתבין בכתיבה דקה אין תולין ואם כתב תו"מ בכתיבה גסה כמו בספרים תולין גם בתו"מ א"כ מבואר דהא דאין תולין בתו"מ לא משום של"כ אלא לפי שאינו נאה לפי שנכתבין בכתיבה דקה ומשמע דלפ"ז בדיעבד כשר א"כ מוכח בהדיא להיפך דשל"כ כשר במזוזה ואפי' את"ל דהא דתולין בתו"מ כשנכתב בכתיבה גסה כמו ספרים היינו בכסדרן שקודם שנכתב האותיות אחריו תולה ע"י שמוחק מה שנכתב אח"כ ותולה מכל מקום מוכח דבמזוזה עכ"פ כשר שלא כסדרן דאל"כ הדק"ל דבספרים של"כ כשר ובתו"מ פסול דבזה ל"ש תירוץ הירושלמי דהא שלא כסדרן פסול אף שנכתב בכתיבה גסה וע"כ דשלא כסידרן כשר במזוזה ודווקא אם נכתב מהופך שכתב פרשה השני' למעלה והראשונה למטה אבל אם נכתב כהוגן רק שהסופר כתב אות או תיבה או פרשה אחת קודם לחברתה אבל הקורא קורא כסדר לא מפסיל ולהכי לא קתני אין בין, ועכ"פ כיון דבמכילתא לא נזכר כלל פסול דשלא כסדרן במזוזה רק בתפילין ומילתא דפשיטא דאין ללמוד מזוזה מתפילין ועיקר ראיות הפוסקים היא מירושלמי דאין תולין וכבר נתבאר דזה לא הוי פסול דאורייתא רק מטעם נוי דאינו פוסל בדיעבד ואם נכתב בכתיבה גסה תולין אפי' לכתחילה א"כ אין לנו שום ראי' לפסול שלא כסדרן וזה דעת התוס' וכן נראה מהר"ן הנ"ל לכן נלענ"ד היכי דא"א למצוא מזוזה אחרת אלא זו שנכתבה של היינו שחסר הסופר אות אחת או תיבה וכתבה אח"כ יש לקובעה בלא ברכה דלדעת התוס' והר"ן כשר ואין לנו שום ראי' נגדם אדרבה נראה מדברי הירושלמי דכשר גם מדברי רבינו אין הכרע כלל דמש"כ בהלכה שלפנינו שכתבה שלא על הסדר שהקדים פרשה לפרשה היינו שכתב שני' למעלה והראשונה למטה אדרבה ממה שכתב לעיל בהל' תפילין בפ"ב הל' ג' דבתפילין שכתב המלא חסר אין לו תקנה וחסר מלא יש לו תקנה ובמזוזה כאן בהלכה ג' לא חילק כלום בין חיסר המלא או מילא החסר משמע דחד דינא לתרוייהו וניהו שאין זה ראי' גמורה מ"מ הא התוס' והאגודה מכשירין וכן דעת הר"ן א"כ יש לסמוך עליהם בשעת הדחק ולקבעה בלא ברכה

ה"ב הנה דעת רבינו דהא דאמרינן במנחות כ"ט דשעטנ"ז ג"ץ צריכין זיון לאו בכל אותיות רק האותיות ידועות שחשבן רבינו כאן ולא מצאתי לרבינו חבר בזה דדעת הפוסקים דכל אלו אותיות שעטנ"ז ג"ץ צריכין זיון ומש"כ דאם לא כתב התגין כשר עמש"כ בהל' תפילין

ומש"כ רבינו דאם הוסיף אפי' אות אחת בפנים דפסול בהג"מ מביא בשם הרא"מ דחולק על זה וכתב בפנים רחוק מהפרשיות לא מפסיל ולכאורה נראה דרבינו לטעמי' אזיל בפ"א מהל' ציצית גבי הטיל למוטלת וכן בלולב בהוסיף על הד' מינים אבל לפוסקים החולקים וס"ל דההוא לחודא קאי כש"כ מבחוץ דכשר

ויש לזה סיוע מהא דאמרינן בסנהדרין בפ' הנחנקין דזקן ממרא א"ח אלא בדבר שעקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס שיש להוסיף בו ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואם איתא דפסול בהוסיף בפנים הא איכא נמי מזוזה שהורה להוסיף בפנים פרשה אחת והא ל"ק דלימא הורה הזקן ממרא לעשות החסר מלא דפסול לכו"ע דז"א דזה לא מקרי עקרו מד"ת אבל בהוסיף פרשה קשה כמו בתפילין ומ"מ אין זה סיוע גמורה דהא משמע דאף לדעת הרא"מ דמכשיר רק בריחק מן הפרשיות אבל לא בקירוב א"כ משכחת לה גם לדידן בז"מ שהורה בקירוב ואפשר דגם זה עקרו מד"ת כל שאינו הפרש שיעור פרשה וגם הטור שחולק בהל' ציצית על רבינו בהטיל למוטלת כאן הביא דבריו בסתם ודו"ק

ה"י הכל חייבין במזוזה הנה הגמ' הביא בשם הרא"מ דהשוכר בית מעכו"ם פטור ממזוזה דדוקא מישראל חייב מדרבנן דמחזי כשלו משא"כ בעכו"ם ויש לזה סמך בש"ס חולין קל"ג גבי שותפות כהן ועכו"ם במתנות אבל אני תמה דבירושלמי סוף מגילה מבואר דהשוכר בית מעכו"ם לאחר ל' יום חייב במזוזה וזה פלא

ודע דהתוס' במנחות נסתפקו אם השוכר חייב במזוזה מדאורייתא ומדברי החינוך בפ' ואתחנן נראה דס"ל דמדאורייתא חייב ומ"מ מדברי הפוסקים נראה דלא מחויב אלא מדרבנן

ודע דאשה אעפ"י שחייבת במזוזה ומ"מ אין לה לקבוע בעצמה כמו שפסולה לכתיבה וראי' מהא דאמרינן במנחות מ"ב דנכרי פסול לעשות תפילין והיינו לתפרן ולשאר דבר כמו דפסול לכתיבה ומהא נמי לאשה

פ"ו ה"א ותהי לו תקרה, בדין בית שאין לו תקרה הנה התוס' במנחות דף ל"ג ד"ה דלית הקשו על פרש"י דפוטר בית שאין לו תקרה מהא דשערי מדינות וחצירות דחייבים אע"פ שאינם מקורין והרא"ש ז"ל תירץ דשאני הני שאין בדעתו לעשות תקרה וכבר נגמרה מלאכתו והמרדכי הביא ג"כ תירוץ זה וכתב שהוא דוחק והרב"י ביו"ד סי' רפ"ו הביא בשם רבינו מנוח דטעמא דשערי מדינות וחצירות לפי שהן פתוחין לבית דירה, ובאמת שאני תמה על התוס' והרא"ש והמרדכי שנתחבטו בקו' זו שהרי בהדיא מבואר בירושלמי פ"ק דיומא ה"א דשערי מדינות חייבין לפי שהבתים פתוחים לתוכה לכן אע"פ שהן אין עשוין לדירה מ"מ השער עשוי לצורך הבית ומשמשין בשער הזה לבית משא"כ בית שאינו מקורה לא חזי לדירה, וזה נראה דעת הראב"ד כאן בה"ז דק"ל על רבינו דפוטר שערי גינה מטעם דאין עשוי לדירה ת"ל דאינו מקורה ומבואר