ישועות מלכו על הרמב"ם ד

אמרינן טעכ"ע דאורייתא ועיין בכו"פ ריש ה' בב"ח ולמש"כ לק"מ דהא כתב רבינו בהל' מ"א דהמבשל בשר נבילה בחלב אינו לוקה על אכילתו משום בב"ח היינו משום דכיון דאיסור הנאה אינו בא אלא משום אכילה וא"כ כשאיסור אכילה אינו חל גם איסור הנאה אינו חל וע"כ צ"ל דגם טעכ"ע לא מקרי איסור מוסיף דהא לדעת הרמב"ם טעכ"ע בשאר איסורין לאו דאורייתא וע"כ צ"ל ג"כ מהאי טעמא וא"כ ממילא לא הי' צריכין להגעיל כלל משום בב"ח כיון דשחיטת עכו"ם נבילה ולא חייל כלל איסור בשר בחלב ואפילו למאן דס"ל דבשר נחירה אישתרי עכ"פ הי' צריך נחירת סימנים וממילא נחירת עכו"ם הי' אסורה ובפרט שלא בסימנים] ומ"מ נראה דגם אם סמי' בידן כשעשה בעת שלא נתחייב אינו מוציא א"ע על אח"כ: הלכות תפילין ומזוזה

פ"ה ה"א ואם כתבה בב' או ג' דפים כשרה, כתבה בב' עורות אע"פ שתפרן פסולה הנה בתוס' מנחות ל"ב ד"ה להשלים הביאו בשם רש"י דהא דתניא דאין עושים מס"ת ותפילין מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה ואמרינן בתלמודא להשלים היינו שאם חסר במזוזה שיטה אחת אסור לו לחתוך שיטה אחרת מס"ת או תפילין שבלו ולתפור דאין מורידין משמע דבלא"ה כשר אף דתפרן ולפ"ד הא דאר"י א"ש בדף ל"ג שם כתבו על שני דפין או כמו שפי' רש"י היינו שכתבו על שני עמודין אף שהיא על עור אחד או אליבא דתוס' שם שלא תפרן

והנה דעת רש"י כפי מה שהביאו התוס' בשמו הוא להיפך מדעת רבינו דאם כתבה על שני דפין אעפ"י שעור אחד פסול ואם כתבה על דף אחד אעפ"י שהעורות שתים שתפרן כשר וראיתי להגאון מוהר"מ בנעט בביאורו למרדכי שהקשה על דברי התוס' מהא דתניא בתוספתא דגיטין פ"ב נתקרע פסול נקרע בו' קרע של ב"ד פסול רשב"א אומר מדבק את הקרעים ונותנו לה ומשמע דקיי"ל כת"ק ואפי' אם דיבק את הקרעים בדבק ל"מ דדבק ל"מ חיבור והו"ל שני ספרים והה"ד בתפירה דל"מ חיבור א"כ ממילא גם בתו"מ לא מקרי חיבור ופסול מטעם דל"ה עור אחד ותו דהא לרש"י במנחות ל"ד ד"ה ונאמר להלן ילפינן מזוזה מגט וכיון דבגט פסול מכש"כ במזוזה ולדידי הא לאו מלתא דוודאי שאני ושאני דבגט אם נקרע לשניים כשתמצא לומר דאם נותן לה שני חתיכות פסול ממילא אפי' אם תפרן אחר כתיבת הגט ג"כ פסול אבל לא מטעם דתפירה ל"ה חיבר רק מטעם דהוי מחוסר מעשה דתפירה בין כתיבה לנתינה כמו גבי מחובר דפסול מה"ט דהוי מחוסר מעשה דתלישה בין כתיבה לנתינה ועיין בר"ן פ"ג דגיטין שהקשה בהא דאשה כותבת את גיטה הא מחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה ותירץ דאינו מחוסר מעשה בגופו של גט א"כ דון מינה דגט שנקרע לשנים אחר שנכתב כיון דפסול ליתנו כך פסול אפי' דבקו אח"כ מטעם מחוסר דביקה בין כתיבה לנתינה אחרי דכל זמן שלא נדבק הי' פסול והרי אפי' התולש מדבר התלוש דעת הרבה פוסקים דפסול מטעם מחוסר תלישה (עיין אה"ע סי' קכ"ה] ואפילו להחולקין ומכשירין היינו מטעם דכשר ליתנו כך אבל כאן דפסול ליתנו כ"ז שלא נדבק א"כ ממילא פסול בדבקו מטעם מחוסר מעשה דמ"ל מחוסר תלישה או מחוסר הדבקה כל שמחוסר מעשה בגופו של גט בין כתיבה לנתינה פסול ולפ"ז מש"כ הבית שמואל באה"ע סי' ק"ל ס"ק ח' דלדעת התוס' ואגודה במנחות בין שהדביק קודם הכתיבה בין אחרי' כשר לפענ"ד ליתא דוודאי בהדביק בין כתיבה ונתינה פסול בגט מטעם מחוסר ודלא כתשובת ר"א ששון, ולפ"ז אין כאן שום ראי' מתוספתא זו לפסול דיבוק במזוזה אדרבה יש לדקדק להיפך מדנקט נקרע בין כתיבה לנתינה ולא דנקרע קודם הכתיבה מכלל דקודם הכתיבה כשר בדיבוק דמקרי חיבור

וכ"ז לפי דעתו של הרב ז"ל אבל לדעתי אין להתוספתא שום ענין לנד"ד דהתם לא בנקרע לשנים וחזר ודבקו פליגי אלא בנקרע קרע ב"ד היינו בקרע ש"ו ועדיין מחוברין לגמרי וכן מבואר להדי' בדברי רבינו בפ"ד מהל' גירושין הל' י"ז דאם נותנו לה בפני עדי מסירה כשר והיינו נמי דין דתוספתא שהביא הרז"ל שנתקרע קרע ב"ד ולת"ק פסול כיון דנקרע במתכוון שמא בטלו ולרבינו כל שבטלו פסול שוב להתגרש בו ואפי' לדעת הסוברין דלאחר כתיבת הגט א"י לבטלו להגט מ"מ הא דעת התוס' בגיטין דף כ"ד ד"ה בעדי דלר"מ בעינן מוכח מתוכו והדבר ברור דבשטרי ממון המוציא שטר שנקרע בקרע ב"ד אף שחזר ודבקו פסול דחיישינן דהשליכו באשפה שהרי לכך נקרע בקרע ב"ד דחיישינן שמא ימצאנו הלה לכן קרעו א"כ מה בכך דנדבק א"כ הה"ד בגט אף אם הבעל מודה פסול דבעינן מוכח מתוכו שבא מיד הבעל לידה משא"כ בקרע ב"ד, ואיכא למימר דת"ק דתוספתא היינו ר"מ דבעי מוכח מתוכו א"כ אין זה ענין להא דשני ספרים דכיון דעדיין מעורה ואם אוחז בקטן גדול עולה עמו והוא מחובר וספר אחד ועכ"פ פסול לת"ק מטעם דאינו מוכח מתוכו אם כן אין מתוספתא זו שום ראי'

ובאמת אני מסתפק אף לדעת רבינו דפוסל בהדביק על ידי תפירה שני עורות אם הי' עור אחד ונקרע באמצעותו ועדיין מחובר אפשר דכשר אם תפרש דעיקר הטעם דפסול לרבינו משום דילפינן כתיבה כתיבה מסוטה עי' תוס' מנחות ל"ד ד"ה וכאן דבסוטה פסול שני ספרים הה"ד במזוזה משא"כ בעור אחד ונפסק באמצעותו ועדיין מעורה י"ל דכשר ובזה י"ל מה שהקשה בתשו' חוות יאיר סימן קצ"ב על פרש"י במגילה דף ח' דפי' דמזוזה נתפרת בגידין הא בשני עורות פסול ועיין בהגהות לרעק"א שם] ולמש"כ א"ש דאיירי בנקרע באמצע ונתפר מ"מ בעי גידין אלא שאין מזה ראי' לפשוט ספיקן דהרי כתבו התוס' בשם פרש"י דאף בנקרע לגמרי כשר ע"י תפירה א"כ יכול להיות דרש"י קאי על נקרע לגמרי ואעפ"כ כשר ע"י תפירה, ומ"מ דין זה שכתבנו צ"ע, ונראה דהיכא דאין לו מזוזה אחרת כשר כיון דלרש"י בלא"ה כשר ואפי' לרבינו י"ל דכשר דהא לא חזי לשני סיפין ובש"ס מנחות ל"ג אמרינן להדיא ראוי לשני סיפין קאמינא

והנה התוס' דף ל"ג ד"ה כתבה כתבו דמירושלמי מגילה משמע דמזוזה שנכתבה על ב' עורות פסולה דפריך התם על מתניתין דאין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבים בכל לשון דלמה לא תני נפ"מ דספרים נכתבים בב' עורות ותו"מ על עור אחד אמנם ק"ל דמהתם מוכח דמזוזה שנכתבה על ב' דפין אפי' על עור אחד פסולה דגרסינן התם ריב"ל שאל למה לית אנן אמרינן שהספרים נכתבים על שני דפין ומזוזה על דף אחד התיב ר"י בר"י דר"ח כתובה דרבה שהספרים נכתבים בשני עורות ותו"מ על עור אחד והיינו דלר"י ליתני עוד רבותא יתירה דספרים נכתבים על שני עורות ולפי דברי רבינו ותוס' דמזוזה שכתבה על שני דפין כשר והאי דפסול היינו בכתבה על שני עורות א"כ מאי האי דק"ל לר"י בר"י דר"ח הא היינו פירכא דריב"ל דהא שני דפין היינו בשני עורות וי"ל בדוחק ולדינא אין להאריך