ישועות מלכו על הרמב"ם מט

אוכל לא מתסר, וכעין סברא זו מצינו גבי נ"ט בר נ"ט דהיכי דהוי עליו שם איסור לא פקע האיסור ואפי' אלף נ"ט אסור, אבל לחול עליו שם איסור לא, ועיין בס' החינוך להרא"ה ז"ל פ' אמור שכתב דאע"ג דס"ל לרבינו בפ"ו מה' מ"א דאין לוקין על משקין היוצא מטבל וכלאים איסור דאורייתא מיהא איכא, נראה שלמד כן מהא דס"ל לרבינו בפ"ג מה' מ"א דכל היוצא מן הטמא נהי דאסור מדאורייתא מ"מ אינו לוקה, וה"ה משקה היוצא מתרומה וטבל אינו לוקה, אבל עכ"פ אסור מדאורייתא, ומה"ט דם נבילות אינו לוקה משום נבילה, כמבואר בדברי רבינו, וכבר הקשיתי על זה בחי' ליו"ד סי' פ"א מהא דתניא בתוספתא דחולין דדם טמאה לוקה שתים ולדעת רבינו אין עליו מלקות רק מחמת דם לחוד, וע"כ צ"ל דמשקה של טבל קיל שפיר משאר דבר היוצא מן הטמא, ולדעת התוס' ז"ל נראה דליכא אלא איסורא דרבנן, ועי' בפ"י בפסק חדש ונראה דאישתמיט לו דברי הרא"ה שכתבנו, וא"ל ע"ד הרא"ה שכתבנו דמשקה אסור מדאורייתא דהא בפסחים דף כ"ד חשיב לי' שלא כדרך אכילתן א"כ ליכא אלא איסורא דרבנן. די"ל דלמסקנא דמסיק משום זיעה בעלמא ל"מ כלל שלא כדרך הנאה, וכבר הארכנו בחי' ליו"ד סי' ק"ג בזה, ויש לתמוה הרבה על רבינו ז"ל שהשמיט להך דינא דירושלמי דבלא נגמר מלאכתו א"ח במעשר כלל, והר"ש הביא הך דינא דירושלמי בפ"ב דתרומות, ומשמע ודאי כל שדעתו להוציא ממנו משקה לא מקרי גמר מלאכה עד שיוציא המשקה כמ"ש התוס' ב"מ פ' הפועלים גבי זיתים וענבים. והנה ראיתי להגאון מוהר"א ז"ל מווילנא שכ' בחי' גירסא אחרת כאן שזבו עד שלא נתרמו כאן שזבו משנתרמו, ולפ"ז לדעת הירושלמי אף בהוקבע למעשר שנגמר מלאכתו אם נמלך אח"כ לעשות דבש פטור לעשר, וגירסא זו קשה בעיני שהרי בהדי' תניא בפ' העור והרוטב דמשקה מטבל אסור, ולא ידעתי למה שיבש הגירסא שלפנינו דעיקר החילוק בין הוקבע למעשר בעודו פרי שכבר נאסר בין היכא שלא נאסר מקודם, והנה אם נימא כדעת הסוברים דתרומת שאר מינים היא מדרבנן הי' אפשר ליישב קצת גם גירסא זו, דהא דאמרינן התם דמשקה היוצא מטבל כמותו היינו בטבל דאורייתא אבל לא בטבל דרבנן, אלא דאכתי קשה בעיני דמשמע ודאי דהמשקה היוצא אף מאיסור דרבנן אסור, ותדע דהא קתני בברייתא שביעית דאע"ג דשביעית בזה"ז דרבנן, וכ"מ קצת מהא דטבל אסור בנ"ט אלא שיש לחלק דהתם נבלע באוכל או כמו שחילק הרא"ש בפ' כיצד מברכין בסי' י"ח) ובאמת הר"ש הביא גירסא כמו שהיא לפנינו, והנה אם נאמר דרבינו גורס כגרסת הרב ז"ל הי' מקום ליישב קושיתי דה"ט דהשמיט האי דינא דירושלמי משום דבש"ס דילן משמע דאף היוצא מטבל אסור וכמש"כ, מ"מ קשה בעיני גרסא זו שהרי אמרינן התם בירושלמי והיא בתוספתא ר' נתן אומר לא שר"א מחייב במעשרות אלא שלא יאכל מן הדבש עד שיתקן התמרים, כלומר לא שהדבש מיחייב במעשר אלא שמחייב לתקן התמרים שנסחט מהן הדבש לפי ערך גופן שהי' קודם שנסחט הדבש, לכן לא יאכל מהן עד שיעשר כדי שלא יחסר המדה, ולא יוכל לשער והיינו דאמרינן התם] דאם עישר על התמרים ואפי' דבשן באספמיא מותר אפי' לר"א, דלא בעינן מן המוקף, והרי לר"א לוקין על דבש משאר מינים ולמה פוטרן ר"א ממעשר, אמנם לגירסא המבואר בר"ש יש ליישב בפשיטות דס"ל לחלק לר"א בין שנאסר קודם שנעשה דבש [בין אח"כ], הן אמת שדברי הירושלמי צריכין ביאור רחב ובמ"א יתבאר באורך, ומ"מ לדינא צ"ע, בפרט כיון דאינו אלא איסור דרבנן, ותרומה בזה"ז דרבנן א"כ יש לסמוך על הר"ש בפשט דברי הירושלמי

והנה למש"כ בדעת רבינו דס"ל דגם קטניות הוא מדאורייתא יש לעיין הרבה בהא דמבואר בירושלמי פ"ג דשביעית ופסקו רבינו בפ"א מה' מע"ש דפול המצרי שזרען לזרע וחישב עליו אח"כ לירק מעשר מירק על הזרע ומזרע על הירק, והאי פול המצרי הוא מין קטניות דתרומתו דאורייתא ואיך יוכל לפטור מירק על הזרע הא אין תורמין מדבר שחיובו מדרבנן על דבר שחיובו מדאורייתא, בפרט לדידן דקיי"ל אין בילה רק בשמן ויין וא"ל הטעם דתרומה בזה"ז דרבנן דז"א דמ"מ אין תורמין מדבר שעיקר חיובו דאורייתא על דבר שעיקר חיובו דרבנן, כדפסק רבינו ז"ל בעצמו שאין תורמין מעציץ שא"נ על הנקוב, אע"ג דחיובו ג"כ מדרבנן ותרומה דרבנן בזה"ז אלא מטעם דכתיבנא, א"כ הכי נמי דכוותי', הן אמת שבלא"ה יש לעיין הרבה בדברי רבינו ובדברי הכ"מ שם ושם יתבאר אי"ה

ומש"כ הכ"מ דמהאי דאמר מעשר אילן דרבנן מוכח שלא כדעת רבינו הנה לפמש"כ תוס' בחולין ד"ז דעיקר הגירסא צלף דרבנן א"כ ניחא דנהי דמעשר אילן דאורייתא מ"מ צלף דהיינו קפריסין אף לר"א אינו אלא דרבנן דהא לר"ע אין חייב במעשר כלל דגרע מירק, וא"כ י"ל דגם לר"א לא עדיף מחרובי צלמונא כיון דאינו מאכל חשוב אינו אלא דרבנן ובודאי אין לומר דר"א ור"ע יפלגו בסברות הפוכות דלר"א יהיו הקפריסין חשיבי מחרובי צלמונא דהוי מדרבנן וקפריסין מדאורייתא ולר"ע חרובי צלמונא מדרבנן עכ"פ חייבין וקפריסין אף מדרבנן פטור הא ודאי לא מחוור, וכן משמע מירושלמי פ"ד דמעשרות דאמרינן התם דמעשר מתמרות על קפריסין והיינו לר"א משמע דמקפריסין על אביונות אף לר"א לא מצי לעשר והיינו דגריע מאביונות לר"ע א"כ ל"ק כלל מזה על דברי רבינו וזה ברור והתוס' לא הוכיחו אלא לפי הגירסא קאמינא מעשר אילן דרבנן דמשמע כל מעשר אילן. אבל לפמש"כ בעצמם בפ"ק דחולין אין כאן ראי' לפטור פירות אילן מדאורייתא

ה"ב זרע למאכל בהמה וכו' זה מבואר בנדה דף נ"א, והנה רבא ס"ל למעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה אלא דר"א דייק התם ממתניתין, וסתמא דש"ס מתרץ לקו' [דאין ראי' ע"ש] והנה יש לעיין קצת ממ"ש רבינו לקמן בהל' מע"ש פ"א דאם זרע פול המצרי לזרע ואח"כ חישב עליו לירק אם מנע ממנו ג' אריות הרי זה מתעשר זרע וירק וכיון דמחשבת חיבור לא חשיב מחשבה א"כ מה שחשב אז אינו כלום והרי זה כאילו זרע לזרע לבד דירקן פטור ולכאורה אפשר לחלק בין זרע למאכל בהמה ובין זרע לזריעה דבזרע למאכל בהמה הכל פטור אבל בזרע לזרע כיון דחייב הזרע נהי דירק פטור מ"מ כיון שיש בו תערובות חיוב אהני מחשבתו דמחובר] ויותר נ"ל לחלק בין מחשבה גרידתא לבין מחשבה ניכרת מתוך מעשיו דבהא דלקמן בפול המצרי כיון שמנע ממנו מים אמרינן דמחשבה כי הא [מוציא מידי מחשבתו לזרע] ודכוותה [אשכחן] לענין טומאה דמעשה מוציא מידי מעשה, ולפ"ז אפשר גם בזרע לבהמה אם עשה מעשה אח"כ לצורך אדם כעין הא דאמרינן ב"ב דנ"ו **(שם לא נמצא מזה ואולי צ"ל ל"ו גבי האי מאן דמחזיק מגודא דערודי ולבר וגדר שלא יאכלו הבהמות א"כ חישב כבר למאכל אדם. המגיה)** חייב במעשר, וקצת צ"ע אם יש הפרש בין חישב קודם הבאת שליש או אח"כ כמו בהקדש, והנה היכא דזרע לבהמה דלא מהני