ישועות מלכו על הרמב"ם מב

דנאסר הכל מ"מ מין האחר לא נאסר כמבואר ביו"ד סי' צ"ד וראי' לדברינו שהרי גם בעור אם חיבר חוט אחד מצד זה ומין אחר בצד השני נאסר ולפ"ד הנוב"י נאסר גם של עור א"כ תקשה הא דכתב רבינו בה' ט"ו דמנעל שאין לו עקב אין בו משום כלאים דעור הרגל של מטה קשה ואינו דרך חימום והנה עיקר הפירוש כמוש"כ התויו"ט והכנה"ג דאין לו אלא עקב של מטה בקרקעית המנעל וסביב הרגל אין לו עור ואין כלאים רק מה שהוא על עקב לכן אין במה שהוא בקרקע המנעל משום כלאים וקשה דהא עכ"פ כיון שבתחתית המנעל כלאים נאסר כיון שמחובר לכלאים א"כ העור שלמטה מן הרגל נהי שאין שם כלאים מ"מ כבר נאסר מן הכלאים שלמעלה מן העקב וע' ט"ז סי' שס"ג ס"ק ב' וה"נ משמע מהא דאיסטמא שכתב רבינו בהלכה כ' והוא ציץ של עור או משי שתולין בו חוטין להפריח זבובין דאין בו משום כלאים בשלמא לדידן דגם לרבינו לא נאסר העור ומשי אלא דחוטי צו"פ נאסרו א"ש דכיון דגוף הציץ הוא של עור ומשי ולא נאסרו רק החוטי צו"פ וכיון דאין עשוין ללבישה רק לצורך אחר שרי אבל אם הי' הציץ של צו"פ ותלויין בו חוטין נהי דעל החיטין ליכא חשש שעטנז מ"מ כיון שנתחברו להציץ ונעשו כגוף אחד נאסרו כיון דגוף הציץ דהוא כלאים הוא דרך מלבוש ואסור אבל לדעת הנוב"י דגם גוף הבגד של מין אחר נאסר קשה מהא דאיסטמא מיהו יש לחלק דע"כ לא אמרינן דגם מין השלישי נאסר במקום שיש חלות איסור על החוטין או על הבגד שבתוך המנעל אבל הכא כיון שהם לא נאסרו גם המין הג' המחברן לא נאסר ואע"ג דאם הי' הציץ של צו"פ. הי' נאסר מחמת החוטין מ"מ הגוף השלישי לא נאסר מ"מ כד דייקינן לא משמע הכי שהרי בההוא דינא דתוספתא הנ"ל בבגד מצ"ג וחיבר חוט אחד של צמר זה מצד זה וחוט אחד של פשתן מצד זה אע"פ ששני החוטין מונחים בקרקע ואינו מתכסה בהם כלל אלא שמכסה ידו בצ"ג לפ"ד הנוב"י אסור וכי עדיף זה מהא דמנעל שאין לו עקב ויש בשוליו כלאים ולחלק דש"ה דבטלינהו אגב הבגד ועומד להיות כבגד משא"כ בההוא דמנעל ואיסטמא דהלכה כ' דלא בטלינהו כלל לצורך לבישה אבל לא אשכחנן בכלאים ענין עראי וקביעות ועיקר הקפידה בשעת לבישה אע"ג דלא בטלינהו מעיקרא

ויש להביא ראי' לדברי הנוב"י מהא דאמרינן בפ' התכלת דשיראין פטורין מן הציצית ומותיב התם מברייתא דקתני חייב ומשני דחייב מדרבנן ופריך מהא דכולהו צו"פ פוטרין אא"ב דאורייתא שפיר דצו"פ פוטרין אא"א דרבנן היכי פטרי הא איכא כלאים ולפ"ד הרב ז"ל ניחא דגוף השיראין נעשו כלאים אבל לפמ"ש דגוף השיראין לא נאסר ואין האיסור רק על הציצית גופא מה קו' הא הציצית למצוה נעשו ולא לשם לבישה אין בהם משום כלאים כמו בה' כ' גבי איסטמא בשלמא בטלית של פשתן לא קשה דהרי כל הטלית נעשה איסור והטלית הוא לשם לבישה אבל גבי טלית של שיראין קשה לשיטתי' (וכ"כ ראיתי להרב ברית אברהם בתשו' שהקשה למ"ל קרא להתיר כלאים בציצית ת"ל דמצללה"נ כמו שכ' הכ"מ בה' ציצית פרק הלכה ובמח"כ ל"ק כלל כיון דגוף הבגד נאסר והמצוה הוא רק הציצית וכי נאמר דמותר לדור בבית. איה"נ בשביל זה שיש מזוזה בפתחו הא גוף הבית אינו מצוה ולהנאה נתנה וכמו"כ הבגד הוא איסור והוא נתן כבר להנאה] וגם למ"ד מצלה"נ קשה מהא דשיראין דהרי כלאים מותר בכל הנאות ואסור רק בהנאת לבישה והכא ליכא הנאת לבישה דעושה לצורך מצוה למה יאסר

ברם גם לדעת הנוב"י קשה דהא כשהצו"פ אינם בגדר כלאים גם הוא מודה דמין הג' לא נאסר כמו שהוכחתי לעיל מה' ט"ו וכ' וע"כ צ"ל בהא דמנחות או דעכ"פ מדרבנן אסור כיון דהוא דבר קבוע גזירה שמא תכרוך נימא על בשרו או כיון דבעינן הכנף מין הכנף שיהי' ראוי לעשות בגד ממנו אין עושין ציצית משעטנז כיון דאסור לעשות ממנו בגד ללבוש ול"ד לציצית של עיר הנדחת דמותר מטעם מצללה"נ דהתם איסור אחר גרם לו משא"כ כאן עכ"פ הדעת נוטה דגם לרבינו לא מתסר המין הג' גם כשהכלאים קבועים בו ולכאורה יש ראי' להמתירין מהא דאיבעי בירושלמי שלהי כלאים אם האב לבוש צמר והבן פשתן אם מותר לחגור בחגורה של צמר על שניהן ולדעת רבינו דכל היכי שנתחברו הפשתן והצמר ואע"פ שאין נוגעין ואפי' ע"י מין אחר אסור א"כ למה בעי היכי דיחגור בשל צמר הא אפי' בשל משי נמי אסור שהרי הוא מחברן אע"פ שרחוקין זה מזה ולדעת המתירין ניחא אמנם אין מוכרח כ"כ

עוד נחלקו רבינו והפוסקים שלדעת רבינו כל היכי דשוע אסור מה"ת כמו לבדין וכן היכי דהוא טווי ואריג וכן היכא שנתחבר ע"י קשירה או תפירה ודעת ר"ת דבעינן שוע טווי ונוז ונוז היינו שזור ולא מיתסר מדאורייתא אלא כשהי' כ"א שוע טווי ונוז ונתחברו אא"כ ע"י קשירה ותפירה או אריגה וקשה קצת דהא בספרי יליף דחוטי ציצית צריכין להיות שזורין דילפינן תכלת ממשכן ולבן ילפינן מתכלת ול"ל גז"ש ולמה לא נילף מכלאים בציצית שרי וכיון דנוז היינו שזור ולא מתסר מדאורייתא אלא בשזור א"כ ע"כ דציצית צריכין להיות שזורין, והנה הרי"ף לא הביא בהלכות ציצית ההוא דינא דציצית צריכין להיות שזורין וכפי הנראה ס"ל דציצית א"צ שיהי' שזורין א"כ ממילא מוכח דגם בכלאים לא בעינן שזורין מדאורייתא ואפ"ל בדוחק דלר"ת ההוא תנא דספרי דדריש גז"ש לא דריש סמוכין לכן לא מצי למילף מכלאים בציצית וס"ל דהא דעשה דוחה לל"ת ילפינן מראשו וזקנו ע' ברפ"ק דיבמות, ומ"מ הרשב"ץ בתשובה ח"ב וח"ג סי' שכ"ד הסכים ג"כ דגם באינו שזור כל שהוא שוע וטווי כל אחד לבד אע"פ שאינו שזור ה"ל כלאים דאורייתא ומ"מ מש"כ רבינו דבטווי לחוד לא הו"ל כלאים דאורייתא לפמש"כ בפיה"מ דנוז היינו שמתאחה א"כ גם בטווי לחוד ואינו ארוג יאסור כיון שהוא מתאחה ועי' ברבינו בפ"י ה"ח מה' שבת דהפותל חבלים הוא תולדה דקושר ואולי יש לחלק בין שבת לכלאים

וראיתי להגר"א ז"ל בביאורו שכתב הטעם דבטווי לחוד לא נאסר לשי' רבינו דלאו בגד הוא וכדתניא בשבת דף נז גבי איסטמא ופסקו רבינו בה' כלאים בציץ של עור שתולין בו חוטי שעטנז ותמהני שהרי כתב רבינו דאם קשר חוטי צמר בשל חוטי פשתן כלאים והא דאיסטמא טעמא אחרינא איכא שלא נעשו אלא להבריח הזבובים לא להנאת חימום לכן נראה יותר כמוש"כ הסמ"ג דאע"ג דגם בבלתי ארוג כ"א בפ"ע אסור מ"מ בעינן שיהי' חשוב לכן חוט צמר בשל פשתן אסור אבל אם עירב ועשה מצמר ופשתן חוט אחד לא מיתסר עד שיארג בגד ונראה דא"צ שיארג דווקא גע"ג אלא אפי' צילצל עי' זבחים דף כ' גבי יתור בגדים וזה נראה ג"כ בדעת רבינו בה"ז גבי עורות הכבשים שתפרן שאע"פ שנתערב נימות של צמר בחוט התפירה ל"ל בה ועי' בנוב"י סי' קפ"ד שהאריך הרבה בדברי הסמ"ג שכתב דחטין אינן בטילין דחשוב ועי' תשובת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ד שכתב בכוונת הסמ"ג כיון שנכרים אמנם אין לשון הסמ"ג סובל זה אלא נראה דכוונתו דאע"ג דבחוט אחד שמעורב מצו"פ אין איסור דלא חשוב חוט צמר וחוט פשתן אסור: