ישועות מלכו על הרמב"ם מ

הדבר שאם נזרע רובו גם לרבינו רשאי לזרוע חוצה לו וצ"ע

ה"ז הנוטע שתים נגד שתים, הנה שיעור הרחק אילנות הוא ח' אמות ואם הגפן חמישי רחוק עד ח' אמות נידן הכל ככרם וצריך להרחיק מהחמישית ד' אמות אמנם בכרם גדול שהוא ג' כנגד ג' אם יש עוד גפן עשירית היוצא חוץ להשורה א"צ להרחיק רק ו"ט כמו גפן יחידית והכי אמרינן בירושלמי הכא דכרם גדול אין לו זנב

הי"א כרם שחרב ונשמר שלם מכל סביביו משמע דבעינן שישאר כרם מכל צדדים ותימא דבהדיא מוכח בירושלמי דגם אם נשאר שיעור כרם מב' צדדים גם שהוא מפולש מקרי קרחת הכרם דבפ"ד ה"א על הא דתנן דר"י פליג על מחול הכרם דאין זה מחול ואיזהו מחול כל שהוא בין ב' כרמים ופריך ע"ז א"כ הוא קרחת הכרם והרי אין מסובב מכל סביביו וע"כ דגם במפולש כשהיא בין שני צדדי הכרמים מקרי קרחת הכרם

ודע דשם משמע דצריך שיהי' הגפנים כסידרן הצד שנשאר במערב מסודר בצד הנשאר במזרח ואם אינו כן אין זה קרחת לר"י ולא אשכחן לרבנן דפליגי בהא

תו גרסינן התם בסוף ה"א דאיפלגי אמוראי במחול הכרם דצריך שיהי' י"ב אמות דלר"ל כל שיש י"ב אמות על י"ב אמות א"צ שיהי' כל משך הגפנים רחב י"ב אמות ולחזקי' א"צ שיהי' משך י"ב אמות על י"ב אמות אלא שמיצר והולך כעין דמבואר לעיל פ"ד ה"ו ותימא על רבינו שלא ביאר זה

הט"ו גדר המבדיל בעירובין דף י"א מבואר דצוה"פ מהני בכלאים ועד עשר א"צ לעשות ע"ג ואפי' מן הצד מהני וביותר מעשר צריך לעשותו ע"ג ויש לתמוה על רבינו שלא ביאר כ"ז

הי"ט אם היו גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה, ומקשי הכי אמאי כיון דדיורי גדולה בקטנה נהי דהזרעים לא נאסרו דהגדולה נחשבת כמובדלת מ"מ כיון דדיורי גדולה בקטנה יאסרו הזרעים את הגפנים ותירץ רש"י בעירובין צ"ב דכיון דאין הזרעים נאסרים גם הגפנים מותרים וכה"ג ס"ל לר"א במנחות דף ט"ו מיהו אנן לא קיי"ל כן אלא כר"י דפליג בירושלמי על ר"ל וכ"נ מדברי רבינו לעיל וע"ש בתוס' מה שתירצו ועי' ריטב"א שם מה שתירץ בשם הראב"ד דמיירי דלא הגיעו הענבים כפול הלבן ואין הענבים מתקדשים עד שיגיעו לשיעור הזה אמנם ברישא דגפנים בגדולה וזרעים בקטנה כיון דהזריעה היתה באיסור נאסרו בהשרשה כדקיי"ל בזרוע מעיקרו אבל בסיפא דהזריעה הי' בהיתר דהא אין הגפנים שהן בקטנה אוסרים על הגדולה רק שהזרעים יאסרו את הגפנים שכבר היו נטועים בהיתר כיון שלא הגיעו לפול הלבן אינם נאסרים ע"ש אמנם לדעת רבינו דכתב בפ"ה הי"ד דענבים שלא הגיעו לכפול הלבן אינם אוסרין אפי' את הזרעים שנזרעו באיסור בהשרשה לא יתכן תירוץ זה דא"כ כשלא הגיעו ברישא אמאי יהיו נאסרין הזרעים דמשמע דלכ"ע אסור אמנם למש"כ שם דאם הוסיפו. מאתיים גם לדעת רבינו נאסרים בלא הגיעו ניחא ועמ"ש בפ"ה הי"ד ודו"ק

פ"ט ה"ה שור הבר במשנה דכלאים פרק ח' משנה ד' דשור הבר מין בהמה ודעת התויו"ט שם דמ"מ לא מקרי מינו דשור לענין הרבעה אלא דהוא מין בהמה ונפ"מ לענין חלבו וכבר השיגו הש"ך ושאר אחרונים מדברי רבינו כאן דמבואר דהוא מין שור גם בירושלמי מבואר להדיא דהוא מין אחד עם שור הבייתי ומותר להרביעו גם בתוספתא מבואר דרשאי להקריבו ע"ג מזבח וע"כ דהוא ממין שור לרבנן אמנם לפענ"ד גברא רבא אמר מילתא וכו' דהא מבואר בירושלמי סופ"ח דכלאים דאילן דמתרגמינן ותורבאלא על תאו היינו כר"י דס"ל דהוא מין חי' הרי דס"ל לירושלמי דרבנן דר"י ל"ל דתאו הנאמר בפ' ראה הוא תורבאלא דהוא שור הבר ובש"ס דילן בחולין דף פ' אמרינן דבין לרבנן ובין לר"י מודי דתאו דקרא היינו תורבאלא אלא דבהא פליגו דר"י ס"ל כיון דכתיב בהדי' בקרא חי' הוא מין חי' ורבנן ס"ל כיון דמתרגמינן תאו תורבאלא הוא מין שור והנה לפי ש"ס דילן נראה דנהי דקיי"ל כרבנן דהוא מין בהמה מ"מ נראה דפסול להקרבה דהא אמרינן בפסחים ובסוכה גבי אזוב דכל שנשתנה שמו קודם מ"ת אע"פ שהוא מינו פסול א"כ נהי דהוא מין שור מ"מ הא יש לו שם אחר בקרא דמעיקרא כתיב שור שה כבשים ושה עזים ובתר הכי כתיב ותאו אלמא דאינו בכלל סתם שור א"כ נראה פשוט דפסול לגבי מזבח כיון דיש לו שם לווי ומה"ט נ"ל ברור ליישב שם קושי' התוס' בחולין שם ד"ה ודלמא דלמש"כ אם נאמר דעיזא דבאלא הוא מינא דתאו אע"פ שהוא מין בהמה הי' פסול למזבח כיון שיש לו שם לווי ולא עוד אלא למאי דקאמר התם רי"צ ד' מיני בהמות מנה הכתוב אלמא דתאו מינא אחריתא א"כ נהי דלרבנן מין בהמה מ"מ הוא מין אחר ממין השנוי בקרא דחלבו אסור אע"ג דא"ר להקרבה י"ל כעין דדרשינן בפסחים פכ"ש מכל בהמה אשר יקריבו ממנה דכל שהוא מין בהמה חלבה אסור מיהו גם בש"ס דילן לכאורה לא הוכרע שזה מין התאו דהא בעיזי דבאלא קא"ל רבינא לרב אשי דלמא מיני דתאו נינהו אלמא דלא הוי הכרע דתאו הוא התורבאלא וזה דעת רבינו דס"ל דהוא מין שור לגמרי

ה"ז כל העושה מלאכה הנה דעת רבינו דאינו אסור בלאו דלא תחרוש אלא בטמאה וטהורה דומיא דשור וחמור אע"ג דבהרבעה כל שני מינין אסורין בלאו דמלאכה אינו כן והה"ד חי' עם בהמה דווקא אחד טמא ואחד טהור ובס' שער המלך ראיתי שכתב די"ל דבהמה וחי' אף רבינו מודה דכל ב' מינים אסורין והא ליתא כדמוכח מדברי רבינו בפיה"מ להדיא וה"נ מוכח מדברי הסמ"ג שהוכיח מתוספתא דקתני סוס עם הפרד הפרד עם החמור החמור והערוד ר"מ מחייב וחכמים פוטרין אלמא דאינו נוהג לרבנן כששניהם שווין והנה מפרד עם הסוס וודאי דל"ק די"ל דפליגי בחוששין לזרע אב ועיקר הראי' מחמור וערוד דמבואר בסופ"ח דכלאים דערוד הוא מין חי' ולפ"ד השעה"מ גם לרבינו נוהג א"ו דאין שום נפ"מ ובאמת שראי' זו אינה מוכרחת לדעת רבינו דאיכא למימר דרבנן דתוספתא ס"ל דערוד דהוא חמור הבר כמוש"כ הרע"ב כאן הוא מינא דחמור מ"מ מדברי הסמ"ג מוכח שלא כדברי השעה"מ

ומה שהקשו מהא דעיזא ושיבוטא אע"פ ששניהם טהורין נלפע"ד דע"כ לא קאמר רבינו דבטהורה וטהורה אינו נוהג לאו דחרישה אלא במקום דדיניהם שוות אבל במקום דחלוקים בדינם כמו הכי דעיזא טעון שחיטה ונבלתה מטמא במשא משא"כ בדגים וכה"ג מודה רבינו וז"פ ומה שהקשה עוד הרא"ש מהא דכי עיילת לי כודנייתא ברוספק עייל לי הנך דדמיין בסימנים ואמרינן מכלל דסימנים דאורייתא ות"ל דאפי' אם רק מדרבנן מ"מ כיון דהוא רק איסור דרבנן שרי ע"ש ואינו מוכרח כיון דסד"ר להקל אלא דאיכא משום איכא לברורי כל שאין הסימן מובהק לא הוי איכא לברורי מיהו בשאלתות פ' קדושים מוכח שדעתו כדעת החולקין על רבינו דבכל ב' מינים נוהג לאו דחרישה

ודע שאני מסתפק דל"ת דחרישה דגם בקשורין שניהם בחבל אחד עבר אם זה דווקא כשמנהיג אותן