ישועות מלכו על הרמב"ם לט

דבשבת פא: מבואר דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע דחייב קרבן משום זורע ואע"פ ששי' רש"י ותוס' שם דהאי חייב מ"מ במזיד דמדאורייתא ל"ה זורע דנחשב כמחובר מ"מ דעת רבינו אינו כן כמבואר בדבריו בפ"ח מה' שבת ועמש"כ שם לכן פסק רבינו כשמואל

גרסינן בירושלמי כאן העביר ה' עציצי נקובין תחת גפן פלוגתא דר"א ור"י ובס' פ"מ נדחק מאד בפירושו והנכון, מה שפירש הגאון מוהר"א בשנות אליהו דבעי בהעביר ה' עציצי נקובין בזא"ז וכ"א לא הוסיף מאתיים אבל הגפן הוסיף מאתיים ע"י כל החמש עציצין וע"ז אמר פלוגתא דר"א ור"י דר"א ס"ל ק"ו מה האוסר דהמה הזרעים אינן נאסרין שהרי לא הוסיפו לכן גם הגפן לא נאסרו אע"פ שהוסיפו ולר"י נאסרו אמנם לכאורה לא יתכן למש"כ דלדעת רבינו דקיי"ל דעציץ המונח ע"ג יתידות דדינו כתלוש ומה שהניחו תחת הגפן הר"ז כנזרע מחדש א"כ ממנ"פ אם הגיעו הענבים כפול הלבן אין צריך תוספת ר' כמושכ"ל בהט"ו ואם לא הגיעו לפול הלבן גם בהוסיפו ר' לא נאסר ונראה דאיבעי' אליבא דר"י דס"ל דאויר הכרם ג"כ אוסר כמוש"כ לעיל דס"ל דגם במונח ע"ג יתידות דינו כמחובר א"כ אין זה כזריעה חדשה ולא נאסרו הזרעים אא"כ הוסיפו מאתיים

הכ"ד בצל שנעקר, ד"ז איבעי' דלא איפשטא בנדרים דף נ"ז א"כ נראה דספיקו ככל ספק חיוב קרקע מותר בחו"ל ומן התימא על הטור ביו"ד ה' ערלה שהביאו לחומרא ונראה מדבריו דגם בחו"ל נוהג ד"ז ולא ידעתי למה גם לא ידעתי אי ערלת וכלאי חו"ל צריכין ביטול ר' די"ל דכיון דקילי משאר איסורין דספיקן שרי לא חמירי משאר איסורים דסגי בס' איברא דמדברי הסמ"ג בה' ערלה דגם בערלת חו"ל צריך ר' וכבר הארכתי בזה בחי' ליו"ד סי' צ"ח

פ"ו ה"ב בד"א בזורע תוך הכרם הר"א ז"ל השיג על זה וכתב הכ"מ דברי רבינו מתבארים במשנה פ"ד דכלאים ובאמת כי בירושלמי פ"ד, דאינו מקדש רק ששה גפנים שנגד הירק אלא שיש לומר כיון דסתמא דמילתא רחוקים הגפנים זה מזה ד"א כדלקמן פ"ז לכן אם הזרעים הם חוץ לגפנים וכנגד הגפנים ממש יש הפרש אח"כ ד' אמות אינם אוסרין אמנם הא קשה כיון דמקדשין גם מה שחוץ לזרעים ואינם כנגד הזרעים משך ד"א א"כ מנ"ל דגם הגפנים אינם מקדשים הזרעים חוץ ד"א כגון אם הגפנים אורכן נגד הזרעים עשר אמות. והזרעים אורכן עשרים אמות וקדשו עשרה נגד הגפנים וגם ד"א לכאן וכאן כמו שהזרעים אוסרין את הגפנים והנ"ל דרבינו למד זה מהא דפסקי עריס דלקמן פ"ח ה"ה דס"ל לרבינו דאם יש ח' אמות ועוד מותר לזרוע בתוך הח' אמות רק שמניח ו' טפחים כדי גפן יחידי אלמא דלא נאסרו ד"א של כרם אלא נגד הגפנים אבל לא מה שחוץ ועוד דהא לדעת רבינו הזורע בעריס מקדש ד"א ודינו ממש כנוטע בכרם א"כ בזורע במותר פסקי עריס אמאי לא נאסר תוך ד"א לעריס וע"כ שאינו מקדש רק נגדו ממש מ"מ אין זה ראי' שהרי לדעת רבינו הגפנים נאסרו גם מה שאינו נגד הזרעים ובזורע במותר פסקי עריס לא נאסרו ועכצ"ל דדווקא בנזרע נגד הגפנים נמשך האיסור גם חוץ לגפנים כל שהוא בתוך ד"א א"כ כמו כן בזרעים ולפ"ז צ"ע מנ"ל לרבינו ז"ל להחמיר בגפנים יותר שיאסרו חוץ ממשך הזרע כל שעומד בתוך ד"א ולהתיר את הזרעים

גם יש לדקדק בדברי רבינו בה"ג כתב דמקדש כל הזרע באורך כל השורה ד"א שמחשבין מעיקרי הגפנים

ה"ד ילדה פחותה מטפח אינו מקדשת את הזרעים, נראה דהכוונה דאינו מקדשת כדין כרם דמקדש בנזרע בתוך ד"א בילדה פחותה מטפח אינו כן אבל צריך עכ"פ להרחיק ו"ט דלא גרע מגפן יחידית ורש"י בסוטה שם הקשה מ"ט הא אסור מדאורייתא ותירץ דאיירי בשאר זרעים דקנבוס ולוף אסרה תורה וכ"כ הכ"מ שאינו נראה כן מדברי רבינו אמנם לפמש"כ דעכ"פ דין גפן יחידית נותנין לו בפשיטות ניחא ודברי הכ"מ לא הבנתי עמש"כ בסופ"ד דכלאים

הי"ב ואם נמשכו השריגין, עי' תויו"ט פ"י מ"ג וד' ולפענ"ד בין בדינא דהכא דהדלה על אילן מאכל בין בדין הסמוך בהדלה על אפיפירות או על אילן סרק אע"פ שעלו השריגין כל שלא ידע לא נאסרו וכדלעיל פ"ה ברואה ירק בכרם ואם ראה ולא החזיר בשניהם אסור אמנם ההפרש בין אילן מאכל לסרק דבמאכל כשרואה מחזיר השריגין ומקיימן לכתחילה אבל באילן סרק דלכתחילה אסור לזרוע אלא דאם זרע מותר כשנמשכו השריגין צריך לעקור ואינו די בהחזרת השריגין דכיון שצריך להחזיר הר"ז כזורע מחדש לכן צריך לעקור ומותר מה שנעקר ואם לא נעקר לא נאסר בהנאה כנ"ל

פ"ו ה"ד אבל אם זרע חוצה לה מרחיק משורה החיצונה ד"א הר"א בהשגות תמה ע"ז כיון דתוכו מותר לזרוע בהרחקת ו"ט כדין גפן יחידית כש"כ חוצה לו ובתויו"ט סופ"ד דכלאים הביא ראי' לדברי רבינו מהא דירושלמי דאמרינן דהחמירו חוצה לה מתוכה דתוכה ח' וחוצה לה ט"ז אמה ואם באנו ללמוד מזה הי' נראה דרק לכתחילה אבל אינו מקדש אם זרע חוצה לה וביניהם הי' ח' אמות שכן אמרו שם בירושלמי על מימרא דר"ז תוכה ח' וחוצה לה ט"ז כלומר דתוכו מותר לזרוע כשהוא נטוע על ח' וחוצה לה אינו מותר עד שיהי' ט"ז וע"ז קאמר ר"א משמנה ועד ח' אסור ומקדש מח' ועד ט"ז אוסר ואינו מקדש והיינו דאע"ג דלכתחילה אסור מ"מ אינו מקדש דאינו אוסר בדיעבד כדאשכחן במותר חרבן כרם ומחול כרם דאסור לכתחילה ואינו מקדש וכ"ז לדעת רבינו אבל דעת הראב"ד דבג' שורות דהוא כרם גדול שיעורו עד ט"ז וכדפסקינן בב"ב דף כ"ג דמד' עד ט"ז

אמנם ראיות רבינו הוא מירושלמי כמוש"כ הכ' דאיפסקא ה' כר"מ ור"ש אמנם שם איפלגו אמוראי דר"י ס"ל דדווקא לענין שלא יאסרו הזרעים לא נאסרו משמנה אבל לכתחילה הוא ט"ז ודינו כקרחת הכרם דאוסר ואינו מקדש ואיכא מ"ד דגם לכתחילה ה' כר"מ ור"ש ואמרינן שם דר"ח בר אשי אמר משמי' דרב ה' כר"מ ור"ש ובעי אי לכתחילה או בדיעבד וקאמר תמן דממה דאמר רב דמשח לי' ר"ח בר אשי ח' אמות אלמא דמותר לכתחילה לזרוע ולפענ"ד לפי מה דמסיק אח"כ שם דהלכה כהמיקל בחו"ל א"כ ר"ח בר אשי הי' בחו"ל כמבואר בהרבה מקומות בש"ס בבלי א"כ. ממילא יש להשוות הבבלי וירושלמי וה' כר' יונה דמח' אמות ועד ט"ז אוסר ואינו מקדש והיינו ממש מימרא דר"ז ולא נצטרך לומר דחמור חוצה לה מתוכו

ומ"מ לישב קו' הראב"ד למה מותר לזרוע בתוכה וחוצה לה אסור אפ"ל דכיון דרוב כרמים אינן נטועין ביותר מח' אמה כשזרע בתוכו ביטלו הזרעים תורת הכרם בהאי דעירובין דף כ"ג קרפף יותר מסאתיים זרע רובו ביטל תורת דירה ואע"ג דהתם צריך שיהי' זרוע רובו מ"מ כלאים לא נאסר רק משום מ"ע עי' לעיל פ"ב כל שיזרע הר"ז כמבטל תורת הכרם משא"כ כשזורע חוצה לו ולא נתבטל תורת הכרם ולפ"ז קרוב