ישועות מלכו על הרמב"ם יט

פמ"ג שצידד דבמחייבי מיתות ב"ד הגם שנגמר דינן בב"ד מ"מ אם לא נהרגו בע"ש כיון שאין מיתות ב"ד דוחה שבת מחויב להצילן בשבת מפני חיי שעה והא וודאי ל"נ כלל שכיון שנגמרו בב"ד ויש מ"ע לבער עושי הרעה וחשבינן למ"ע האיך יעלה על הדעת שיהי' מחויב להחיותו דנהי דאסור לעשות המצוה הזאת בשבת מ"מ ההיפך לחלל שבת כדי להחיותו חיי שעה וודאי דלא וכ"כ מזה בחי' לח"מ סי' כ"ז בהשמטות **(וע' בהגרע"א לאו"ח סי' של"א מש"כ בשם העיטור והרא"ם בתשובה דמשמע דעל מחויב מיתה אין מחללין את השבת. המגיה.)** ומהתימא על הרב בעל פ"מ דאזל בתר איפכא דבמחויבי מיתה ע"פ ב"ד ונגמר דינן להריגה פסק דחייבין להצילן בשבת כדי לחיי שעה ובבא במחתרת גם לאחר שנפל עליו הגל שכבר פסק הסכנה מהגנב כתב שאין מחללין עליו כיון שהי' בר קטלא ואיפכא מסתברא ועיין בכתובות דף ל"ד ע"ב דמבואר להדי' דאחר שבא במחתרת לאו בר קטלא הוא אלא שמ"מ י"ל דהוא בכלל לא מורידין ולא מעלין דמקרי לגבי הא התראה אבל א"ל דכיון דהוא גרם לעצמו ע"י פשיעתו שחתר ונפל עליו המפולת אין מחללין שכבר השגתי ע"ז בחי' לח"מ סי' כ"ז

והנה אם יש לפניו בשר נבילה ולשחוט תרנגולת הי' מיני' עדיף אם לשחוט להצילו מאיסור נבילות או להאכילו נבילות להנצל מאיסור סקילה כיון דאיסורין דחויין לגבי חולה צריך להאכילו הקל תחילה כמבואר בפ' בתרא דיומא ודבר זה נשאל עליו הראב"ד הובא בדברי הרא"ש והר"ן בפ"ב דיומא וכפי מה שהביא הרא"ש בשמו דעתו לשחוט עבורו כי כבר ניתן השבת לחלל בהבערה ובישול ומחמין לו חמין אבל נבילה לא ניתן לדחות כלל כשיש בשר כשר ויש לדקדק כי מנ"ל כיון שכבר ניתן שבת לידחות שיהא זה קולא לגבי שאר איסורין שהרי במנחות ר"פ ר' ישמעאל אמרינן דאם יש ב' גרוגרת א' שנים בשני עוקצין והב' שלש בעוקץ אחד קוצרין זה שג' בעוקץ אחד אלמא דאפי' הוא מלאכה אחת מלאכת הקצירה בוחרין זה שהוא ממעט בקצירה ק"ו נטילת נשמה שאינו מוכרח כלל דזה קיל יותר מנבילה דאינו אלא איסור לאו ובוודאי שזה צריך ראי' מש"ס אמנם נראה שהראב"ד נתכוין לאותו שאמרו בר' פר"א דמילה פ"א שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו דרך גגות וחצרות שלא ברצון ר"א דס"ל מכשירי מילה דוחה את השבת מתקיף לה ר' יוסף שלא ברצון ר"א אדרבא ר"א הוא דשרי וכ"ת שלא ברצון ר"א דשרי אפי' דרך רה"ר אלא ברצון רבנן דשרי דרך גגות ואסור דרך רה"ר ומי שרי והתניא כשם שאין מביאין דרך רה"ר כך אין מביאין דרך גגות וקרפיפות וחצירות והקשו בתוס' ואפי' לר"א דס"ל מכשירי מילה דוחה שבת היכי שרי כיון דאפשר להביאו דרך גגות הא אמרינן לקמן בפירקין כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהן מקיימין והכא כיון שיכול להביאו דרך גגות דליכא אלא איסור דרבנן אין לו להעבירו דרך רה"ר ובחי' הרשב"א כתב לתרץ דלא אמרינן דכ"מ שאתה יכול לקיים שניהם מקיימין אלא במקום שלא ניתן הל"ת לדחות אבל במקום שא"א לקיים המצוה בלי לדחות הל"ת אין מדקדקין לכן לר"א דס"ל דמכשירי מילה כמילה אריכתא הא כיון שא"א לקיים המצוה כ"א ע"י מילה דהוא חובל גם המכשירין אע"ג שאפשר לעשות דרך גגות מוציאין גם דרך רה"ר אע"ג דלגבי הוצאה לא ניתן לדחות מ"מ לגבי איסור שבת ניתן לדחות לכן נתקיימו דברי הראב"ד דנהי דאנן לא קיי"ל כר"א היינו דמכשירי מילה אין דוחין כלל שבת אבל מכשירין לצורך חולה דוודאי דחי שבת ואין הפרש בין מכשירי להרפואה עצמה כיון שניתנה שבת לדחות הו"ל כחילול חדא אבל להאכילו נבילות דלאו זה לא ניתן כלל לדחות כיון דיש בשר כשר לכן שוחטין ואין מאכילין נבילות ואין זה ענין להא דאמרינן בר"פ ר' ישמעאל דקוצרין זה שיש בו ג' בעוקץ אחד אע"ג דע"כ ניתן שבת לדחות קצירה אלא שבזה שתי קצירות ובזה קצירה אחת וכאן דאפי' במלאכה אחת אמרינן דמוטב למעט בקצירה אחת ואע"ג דגם קצירה שני' היא לצורך פקוח נפש שהרי צריך לשתי תנאים ק"ו בהוצאה מרה"י לרה"ר היכא דאפשר בהיתר אע"פ שעדיין ניתן שבת לדחות לגוף המילה ונ"ל דגם לסברת הרשב"א דהיכי דצריך לחלל שבת וע"כ ניתן לדחות לא קפדינן אריבוי בשיעורין אע"פ שיכול לעשות בלא ריבוי המלאכות כמו בהוצאה מרה"י לרה"ר ומילה דהוצאת דם דהיא משום חובל אינו אלא במקום דהוא הידור מצוה טפי דהא מבואר בר"פ ר"א דמילה דלר"א מביאו מגולה עפ"י עדים משום חבובי מצוה ונהי דתניא בשבת דף קל"ג דכ"ז שעוסק במילה חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה ואם סילק את ידו אינו חוזר על שאינן מעכבין מ"מ ל"מ לדעת בעה"ט דס"ל הלכה כר' יוסי דגם על שאינן מעכבין חוזר גם בסילק ידו דודאי ניחא דכיון דלר' יוסי חוזר גם על שאין מעכבין ולר"א מכשירי מילה הרי היא כמילה עצמו וכיון דהיא מחבובי מצוה מה שהביא דרך רה"ר הרי זה כמילה אריכתא ולא קפדינן מה שאפשר לעשות ע"י מיעוט מלאכות כיון שע"כ צריך לדחות שבת בשביל מילה אלא דאפי' לרוב פוסקים שחולקין על בעה"ע וס"ל דאם סילק ידו א"ח על שאינם מעכבין מ"מ נראה דסילק ידו מן המילה ל"מ אלא אם סילק ידו לגמרי והסיח דעתו מהמילה שכבר נתעבד מצוותו מד"ת אבל אם עדיין עוסק בצרכי מילה להביא סכין חד וכיו"ב לא מקרי סילק את ידו כעין דאמרינן גבי הפסק בברכה לכן בזה שעוסק עדיין בצרכי מילה כחד חילול חשיב משא"כ בפיקוח נפש שעושה לצורך הדיוט וודאי למעוטי במלאכות עדיף אבל מ"מ כחד חילול חשיב עמש"כ בחי' ליו"ד לכן נהי דבג' תאנים בעוקץ אחד וב' תאנים בב' עוקצין קיי"ל למעט בקצירה עדיף ומביא ג' בעוקץ א' דל"ש בזה חבובי מצוה אמנם בלאו דנבילה ואיסור שחיטה שפיר כתב הראב"ד דכיון דאיסור שבת ע"כ ניתן לדחות והוא עדיין בצורכי החולה נחשב רק כחילול אחד וכדעת הרשב"א שכתבתי משא"כ איסור נבילה שהל"ת דנבילה לא ניתן כלל לדחות, ובהכי ניחא מה דהוי ק"ל בדברי הר"ן שכתב די"ל דנבילה חמור אע"ג דאין בו רק איסור לאו מ"מ חייב על כל כזית וכזית משא"כ באיסור שבת דאין בו אלא חילול חד וק"ל דהא בשבת חייב על כל משהו שהרי כיון דנקיבת הושט לדעת רוב הפוסקים אינו אלא טריפה אלא שאין שחיטה מועלת לו ואם מתה אחר ששחטו כיון שהושט הי' נקוב אין שחיטה מועלת לו וה"ז כמתה מאלי' אבל כל כמה שהוא חי אין דינו אלא כטריפה עיין ביו"ד סי' ל"ג ולדעת הפ"ח גם הרמב"ם ז"ל סובר כן ועמש"כ בחי' ליו"ד סי' הנז' ראי' לדברי הפרי חדש והרי בטריפה שהומת בשבת חייב ואפי' בשחט בה שנים או רוב שנים אמרינן הרי הוא כחי לכ"ד וחייב בשבת משום נטילת נשמה ואע"ג שראיתי להתוס' רי"ד בשבת דף קל"ו שהביא בשם הריב"ם דלמאי דאסקינן שם בשבת בחותך בבשר נפל א"ח בשבת גם בטריפה שהרגה בשבת לא מחייב משום נטילת נשמה מ"מ וודאי דבמשנה דפסחים פ' אלו דברים דף ע"ב מבואר להדי' להיפך