ישועות מלכו על הרמב"ם קיז

משם אחד שכתב אות אחת כפול והוא שם במקום אחר כמו גג דד או מב' אותיות חייב דב' אותיות חייב כמו באורג ב' חוטין, ובהכי א"ש הא דכתב רבינו בפה"מ על הא דאמר ר"י מצינו שם קטן משם גדול כגון דן מדניאל שם משמעון דאע"ג דזה פתוח וזה סתום מ"מ חייב ולכאורה תימה דהא בש"ס פריך הא זה סתום וזה פתוח ומתרץ זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר ואנן קיי"ל דסתום ועשאו פתוח פסול ולמש"כ א"ש דדוקא לר"י דס"ל דאינו חייב עד שיהי' שם במקום אחר פריך מסתום ועשאו פתוח אבל לדידן דקיי"ל כת"ק דאפי' כתב ב' אותיות שאינן שם במקום אחר חייב לפי שיש בכלל רושם א"כ פשיטא דסתום ועשאו פתוח לא גרע מכתב אות אחר ודו"ק: הגהות על הרמב"ם

ה' עכו"מ פ"ב ה"ז ה' המיוחד דעת התוס' דכרת עכ"פ מחייב מיהו פלוגתא הוא בירושלמי ולכאורה קשה ע"ד התוס' דס"ל דעל כינוים בכרת א"כ גם לרבנן אליבא דר"י נפחא ליחייבו ב"נ דהא ב"נ אזהרתן היא מיתתן והי' אפשר ליישב בזה דעת הרמב"ם ז"ל בה' מלכים

שם פ"ד ה"ו בכ"מ ויש לומר שמש"כ רבינו שולחין להם שני ת"ח: דברי הרב ז"ל תמוהין שהרי הראב"ד מדקדק ע"ד הרמב"ם ז"ל שנראה דגם אחר שהותרו כל אחד קודם שדנין אותן כדין עיר הנדחת שולחין להם ב' ת"ח דהזהרה אינה מועלת אחרי התראה ומעשה ומה זה תירץ דאינה התראה גמורה

ה' נזירות פ"א ה"ב משום לא יחל: ויש להסתפק בנזיר מן החרצנים לבד, או שאמר הרני נזיר שעה אחת דהוי נזיר ל' יום אי עובר על בל יחל כיון דאינו אסור מצד דיבורו עוד י"ל בגילח בסם אפשר דעכ"פ עובר משום בל יחל ומ"מ הספק הראשון צ"ע

שם ה"ד בבל תאחר: ואי בעינן ג' רגלים עי' בר"ן וברא"ש נדרים דף ג' ובטו"א חי' ר"ה דף יו"ד ע"א

שם ה"ו בלח"מ אלא די"ל דרבינו ז"ל משמע לי': עי' פיה"מ לרבינו ובתוי"ט

שם פ"ב הי"ג מפי הקבלה ובחי' כתבתי דאפשר דאינו לוקה על ערלת חו"ל וכמו כן י"ל דאין מלקות במגלח את הקטן ויש לדחות ומ"מ לדעת הסוברים דאף אחר שהגדיל לא נתבטלה הנזירות י"ל דאינו לוקה דאין לוקין על הלמ"מ

שם ט"ו קרוביו: שיעור הקרובים המה אפשר כמו בפסולי עדות או כמו לענין טומאת כהנים, עוד יש להסתפק בקרובים מצד האם מהו

שם במל"מ היכי דהדירו כשהי' קטן: עי' בתוי"ט פ"ג: דסוטה מחלוקת לראשונים אם נתבטלה הנזירות ומדברי רבינו אין הכרע אך בתוספתא פ"ג דנזיר מבואר כדברי התוס' וכ"כ המאירי בחי'

שם פ"ה הכ"א נזיר טהור שטימא עצמו לוקה ולדעת הרא"ש נראה דאינו לוקה עי' נדרים דף ד'

ה' ערכין וחרמין פ"ד הי"ג בכ"מ: ולפמ"ש הרמב"ן הובא בבעה"ת אדרבה דעת רש"י כהרמב"ם ודברי הכ"מ לא הבנתי

שם פ"ה ה"ב וכן אם רצה לגאול חצי': הרשב"א ז"ל כתב בחי' לקידושין דמ"מ א"י לחולין ורק שאם מצא ידו אח"כ נותן ומשלים ולא משמע כן מדברי רבינו ועי' בחי' הרמב"ן פרק בית כור דף ע"ג

שם ה"ג או אשתו צ"ע והכ"מ לא הראה מקורו ועי' בקידושין גבי מע"ש

ה' תרומות פ"א הי"א במל"מ דמן התורה כל לוקח פטור מן המעשר: לפמש"כ בפ"ב דמעשר ה"ב אין מקום לדברי מוהרי"ט הללו

שם הכ"ב חייבין בחלה: הרב בכ"מ צידד דמחויב נמי בתרומה מדאורייתא ולא הבנתי כלל א"כ הא דפליגי ר"י ורבנן בעפר ח"ל שבא לארץ היכי משכחת לה ממנ"פ אם היא בא"י בעת מירוח מה נפ"מ שבספינה הוא ח"ל ואי המירוח בח"ל לעולם פטור, וכן הא דאמרינן עציץ נקוב המונח ע"ג יחידות אין ציור לפ"ד הכ"מ וכן הא פלוגתא אי יש קנין לנכרי בא"י אין לו הבנה, ולפ"ז דיש חילוק בין חלה לתרומה א"כ י"ל דעציץ [נמחקה תיבה] חייב בחלה מדאורייתא וצ"ע, וכן מש"כ רבינו בה' כ"ד אין לו הבנה לפ"ד הכ"מ וע"כ דיש הפרש בין חלה לתרומה

שם פ"ד ה"ג כלך אצל יפות וכו' תרומתו תרומה בירושלמי הובא במל"מ דוקא מכאן ולהבא אך קשה מהא דפריך בריש אלו מציאות על אביי דס"ל דיאוש של"מ לא הוי יאוש ומה קו' שאני הכא. דמכאן ולהבא נעשה תרומה משום דעתה שגילה דעתו שניחא לי' הו"ל תרומה ולא דמי ליאוש של"מ דע"כ דנעשה למפרע דאל"כ באיסורא אתי לידי וע"כ דש"ס דילן פליג על הירושלמי בהא ותימא על המל"מ שלא הרגיש בזה, ולקו' זו עוררני ח"א

שם פ"ט ה"ב בכ"מ וי"ל שטעמו וכו': צ"ע מגיטין פרק כל הגט עיי"ש

שם ה"ח לא יאכילנה בתרומה: עי' תוס' פ"ק דע"ז דף ט"ו ובפי' הר"ב פ"ב דתרומות ובירושלמי

שם אבל כהן ששם עיין ירושלמי דוקא תרומת כרישין ורבינו השמיט זה לפי שסמך על מימרא דש"ס דילן יבמות ס"ז ע"ב

ה' מעשר פ"ב ה"ב בכ"מ והשתא סברת רבינו כפירוש ר"ת ולפענ"ד שדעת רבינו דלוקח אינו פטור מן המעשר מדאורייתא אלא כשמרחן המוכר ע"ד למכור וכמו שנראה מדבריו בה' א' ובהכי מיושב קו' התוס' ב"מ פ"ה ד"ה תבואת זרעך, וע"ד התוס' ק"ל הא בלוקח יין ל"ל ברירה וע"כ דהוא בדאורייתא ואמאי וע"כ כדפרשתי

שם פ"ג הט"ו מפני שהוא מתבשל: תימא דבכאן פסק דאפי' כ"ש מבשל ובשבת סתם ולכאורה י"ל דש"ה דלא גרע ממולח אבל בירושלמי מדמה וצ"ע על כל האחרונים שהקילו בכ"ש

פ"ו ה"א מחליקין: בירושלמי מבואר דדוקא בטבל דרבנן ותימא על רבינו ז"ל שהשמיט כי לא מצינו חולק ואפשר דלטעמי' אזיל דס"ל חיוב בתרו"מ אינו אלא מדרבנן אבל על הר"א שלא השיג עליו בזה קשה

פי"ג הי"ד בירושלמי מבואר חוץ משירי מנחות ובלקוח בכסף מע"ש במחלוקת

ה' שמיטה ויובל פי"א ה"ט ואפי' רצה הלוקח: עיין חי' רשב"א קידושין בדיעבד אם רצה הלוקח קיים הפדי' וצ"ע למה ל"נ כ"ח דא"ר ל"ת א"ע ל"מ

שם הי"ח אין שומעין לו ואם רצה הלוקח ודאי רשאי ועי' חי' הרשב"א קידושין

ה' בית הבחירה פ"ג ה"ד בכ"מ נ"ל היינו לומר שאינה מקשה עי' היטב בסוגי' ורש"י חולק ע"ז אולי הי' לרבינו גירסא אחרת: