ישועות מלכו על הרמב"ם קטז

אלא דמילה נחשב לצורך תיקון א"כ כשת"ל דהוא בן ח' דליכא אינו אלא כמחתך בשר בעלמא ואינו אלא מקלקל דפטור וע' בתוס' שבת דק"ו במבעיר בעצי איסור דסובר דמותר להנות בהם מקרי מקלקל וה"נ אע"פ שסבור שהוא בן קיימא מ"מ אם באמת אינו בר קיימא הוי מקלקל אמנם צ"ע אם זה מקרי מקלקל דעכ"פ מחויב הוא למולו מצד ספק, גם הא דקאמר התם כתנאי אי בן ח' מקרי מחתך בבשר בעלמא ע"ש ולפמש"כ אין זה ענין אם בן ח' מקרי מת או לא כיון דהפטור הוא רק מצד דהוי מקלקל

מיהו לקושטא דמילתא נ"ל ברור הגם לרבינו דחובל חייב משום מפרק א"ח רק בחי לא במתה והכי דייק לישנא דרבינו שכתב שהחובל בחי חייב וזה מבואר בפי' דרק בחי חייב לא במת ולא תקשה הא דאוקי ר"י בפצעו מת דחייב לר' יהודה משום דישה דהנה יש לחקור דהרי אנן קיי"ל דאינו חייב אלא על סחיטת זתים וענבים בלבד ולמה יחייב בחולב משום מפרק דהוא תולדה דדש כמו סחיטה, ותו דהא בהד' מבואר בפ"ק דכתובות דדווקא בדם חבורה מחייב אבל כשהוא פקיד לא מחייב ולדעת רבינו דחובל חייב משום מפרק הרי דאף במפרק א"ח במפקיד פקיד והרי חלב במעי בהמה מפקיד פקיד ולמה יתחייב משום מפרק, אמנם ישוב דבר זה למדנו מדברי הר"ן דשאני חלב דהוא משקה דהוא מז' משקין המכשירין ודם חבלה דאדם נראה דדווקא חבורה מכשיר אבל דם שהוא פקיד אינו מכשיר דהא בש"ס חולין פ"ד יליף מדם חללים דמ"ל קטלה כולה ומ"ל קטלה פלגי וזה ל"ש אלא בדם חבורה לא כשהוא מפקיד פקיד וכן דם חבורה דבהמה אע"פ שאינו מכשיר מ"מ מקרי דש דמעקרא הי' עליו שם חיות ונהי דאינו מחויב לדעת רבינו משום נט"ש דל"ד למלאכת משכן דהי' שוחטין בע"ח לגמרי לצורך מלאכת המשכן מ"מ מפרק וודאי הוי, מיהו לר' יוחנן דס"ל דכבשים ושלקות לצורך מימיהן חייב ולדעת הר"ח גם בחולב לאוכלין חייב לר"י משום מפרק אע"ג דמשקה הבא לאוכל כאוכל מ"מ כיון דהוא שני מיני אוכלין חייב משום דש, א"כ חייב נמי לר' יוחנן במוציא דם ממת משא"כ לדידן דקיי"ל כרב ושמואל וא"ח אלא על סחיטת זתים וענבים א"כ א"ח אלא בפצעו חי לא בפצעו מת והא דקאמר אפ"ת פצעו חי היינו דנוכל לומר דר"י ורבנן כתנא דב' בשבת קמ"ד ס"ל דא"ח רק על סחיטת זתים וענבים וא"ח נמי משום מפרק אלא בפצעו חי

ומש"כ רבינו דשיעור חולב הוא כגרוגרת, הנה התוס' ר"פ המוציא יין צדדו דגרוגרת יבש הוא ולפ"מ דמבואר שם דכל כזית ביבש הוא רביעית בלח א"כ שיעור גרוגרת הוא כחצי לוג דגרוגרת עכ"פ ל"ה פחות מב' זתים ול"נ כן מדברי רבינו בה"ה ועיי"ש בתוס' שהקשו למה בחלב בהוצאה שיעורו כדי גמיעה ובחולב ובמגבן כדי גרוגרת וכתבו דסתם חלב לאו לשתי' קיימי אלא לגבינה לכן מסתמא א"ח אלא בכגרוגרת והא דתנן המוציא חלב כדי גמיעה היינו בפי' להדי' דלשתי' קבעי ול"מ כן במשנה אלא דסתמא חייב כדי גמיעה והא דלא תרצו דברייתא דפ' המצניע הוא בפירש בהדי' דלגבינה קבעי משום דכדי גמיעה זוטר מגרוגרת וכיון דקיי"ל דהמוציא כפי פרה לגמל חייב כיון דחזי לפרה א"כ אם נאמר דסתמא לשתי' יתחייב בחולב לגבינה נמי כדי גמיעה ולולי דברי רבעהתו"ס הי' נ"ל ליישב לפמש"כ הרמב"ן והמ"מ דבסוחט שהוא תולדה דדש פטור מלאכה שאצל"ג דכל דלא ניחא לי' לא מקרי מלאכה כלל א"כ ניחא נהי דמוציא פי פרה לגמל חייב כיון דחזי לפרה אע"ג דהוא הוציא לגמל זה דווקא בהוצאה אבל בחול דהוא תולדה דדש אזלינן בתר מחשבתו וכיון דהוא לא בעי לשתי' רק לאכילה שיעורו כגרוגרת ודו"ק

והנה מש"כ רבינו דבחובל להנקם אע"פ שא"צ חייב תמה עליו הראב"ד מהא דקורע בחמתו דפריך בש"ס ובכה"ג מי שרי ומשני ל"צ דרמי אימתי' ומש"כ המ"מ בזה וודאי לישנא דש"ס ל"מ הכי דהא פריך על ברייתא דחייב בקורע בחמתו וע"ז משני ל"צ דרמי אימתי' משמע דווקא בכה"ג מחייב, אמנם לפענ"ד נראה ליישב דהנה המדקדק בדברי רבינו יראה דדווקא בהוציא דם כגרוגרת חייב אע"פ שא"צ לשמש בדם כל שעושה להנקם חייב לר"י אבל בלא הוציא דם כגרוגרת אע"פ שעשה זה להנקם וכבר יש לו נקמה אף בפחות מגרוגרת מ"מ פטור ובמילה או לרפואה נראה פשוט דחייב אפי' פחות מגרוגרת והיינו טעמא דהא לר"י דחייב במלאכה שא"צ לגופה היינו כמו במכבה שאע"פ שאינו מתכוון לעשות פחם מ"מ כיון שנעשת בהכרח פחם חייב ובדבר שצריך שיעור צריך עכ"פ שיהי' שיעור ובדבר שהוא לצורך תיקון גמור א"צ שיעור דהא המוציא כזית מת חייב אע"פ שכל שיעורי דשבת בגרוגרת בזה חייב בכזית והמוציא ריח רע חייב בכ"ש והיינו כיון שבעצם הוא תיקון תדע דאטו מילה בשבת מוציא דם בגרוגרת ומקרי דוחה שבת וע"כ בדבר דהוא תיקון גמור חייב בכ"ש אבל דבר דאינו תיקון גמור צריך שיהי' כשיעור אלא שלא יהי' כמקלקל ואפי' תיקון כ"ש ואפי' הפסד יתר על התיקון מיחייב כדאמרינן בפ' אלו דברים תיקון להוציא אמה"ח, ולפ"ז בחובל לרפואה גם לרבינו א"צ כגרוגרת חסר [ונראה דכוונת אז"ל דבאיסור כמו קורע בחמתו או בחובל להנקם ל"ה תיקון גמור והוי קלקולו יותר על תיקונו דצריך שיעור שלם ולהכי בחובל להנקם צריך כגרוגרת אף דבמילה או לרפואה א"צ כגרוגרת]

פי"א ה"ט הכותב שתי אותיות, הנה משמע מדברי רבינו דהכותב ב' אותיות כגון שכתב יא מיאמר חייב אע"ג דלא נמצא שם זה, ודוקא באות או שכתב כפל כגון גג ודד כתב רבינו בה' ט"ז דצריך דוקא שיהי' שם אחת וכן נראה מדברי המ"מ שכתב דבכתב א"א מאאזריך פטור אבל אם כתב ב' אותיות שונות אע"פ שאינם תיבה אחת נראה מדבריו דחייב, ובירושלמי פרק הבונה אמרינן דיש קולא וחומרא לר"י וקולא וחומרא לרבנן שאם כתב ב' אותיות כפולות כגון שש לר"י חייב ולרבנן פטור ואם כתב ב' אותיות שונות ואינם שם במקום אחר כגון שכתב יא מיאמר לרבנן חייב ולר"י פטור, ע"ש, ולכאורה יראה דרבינו זיכה שטרא לבי' תרי שהרי בכותב ב' אותיות ואינם שם במקום אחר ס"ל דחייב וגם באות א' כפול ס"ל דחייב, והי' אפשר לומר דהא דמבואר בירושלמי דרבנן פטרי באות א' כפול אע"ג דהוא שם במקום אחר היינו כמו שפרש"י כגון שש מששבצר ותת מתתראו שלא כתב כל התיבה רק מקצתו וזה לרבנן פטור ולר"י חייב דמ"מ הוא שם במקום אחר אבל אם כתב כל התיבה מגג ודד גם לרבנן חייב א"כ י"ל דרבינו פסק כרבנן, אלא דקשה דלפ"ז הי' לרבינו לחלק בה' יו"ד דדוקא במתכוין לכתוב לשם אבל אם נתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב ב' אותיות כפולות פטור, לכן נראה דרבינו לטעמי' אזיל דס"ל בפה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב אלא דבהא פליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל דרושם הוא מלאכה בפ"ע ואם כתב ואח"כ רשם חייב ב' חטאות ורבנן ס"ל דרושם תולדה דכותב לכן אם כתב ב' אותיות שונות לעולם חייב שהרי נתקימה המלאכה בב' אותיות ע"ד רושם שהרי אם שרט שתי שריטות על נתר אחד חייב לר"י ורבנן לא פליגי עלי' א"כ לעולם נתקיים בב' אותיות אבל באות כפל דאינו חייב עד שירשום על ב' דפין לא מחייב ופסק כת"ק וס"ל דת"ק בפרק הבונה דבין משם אחד ובין משתי שמות מחייב בהכי איירי בין