ישועות מלכו על הרמב"ם קד

ונתנו ע"ג בהמה כמו גמל במשא וחמור באוכף שעליהן וכן עגלה המושכת בקרון אבל בשני טבלאות דירושלמי דלא סמכי אהדדי בעליהן לצורך השני אע"ג דנגעי אהדדי אין דינן כמגע גופו אלא כצרורות ושוב ראיתי להגאון פנ"י בחי' לב"ק דף י"ט ע"ב צידד כן מסברא אלא שלא הביא דברי ירושלמי אמנם לקושטא דמילתא א"א לומר כן דהרי שם בדף כ"ב בהא דכלב שנטל חררה באנח אנוחה חייב על מקום הגחלת נ"ש אע"ג דאנחה ולא שרפה בגופו ממש ואף שבפנ"י שם תירץ זאת מ"מ לא מסתבר ע"ש ועוד משמע מדברי התוס' ראב"ד והרא"ש דבדליל שנקשר מאליו ברגלי התרנגול חייב בעל התרנגול נ"ש כיון שהוא בחיבורין ע"ש בדף כ':

ד"ה אבל קשרו. לכן הי' נראה לפענ"ד דע"כ לא אמרינן דכל בחיבורין נ"ש משלם אלא בגוונא דהשתא בשעת הנזק נתחדשה הנגיעה בגוף הכלי הניזקת כמו חמור במשא שעליו דהשתא ע"י המשא שע"ג הבהמה נתחדשה הנגיעה בכלי וכן כל הנך דמייתי התם אבל אם כבר קדמה הנגיעה בכלי כמו בגווני דשתי טבלאות שכבר היו נוגעין זה על גב זה אלא שהבהמה נגעה עתה מחדש בטבלא העליונה זה לא הוי אלא צרורות ואע"ג דהש"ס מדמה לעגלה מושכת בקרון בזב ובזב אין הפרש אי נתחדשה עתה הנגיעה או לא הנה כלשון הזה נזכר בע"ז דף ס' גבי מגע עכו"ם דאמר רב אשי כל שבזב טמא בנכרי עושה יי"נ וכתב הריב"ש בסי' ש"י הובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ד ס"ק נ"ז די"ל שלא אמרו דמגע נכרי ע"י ד"א אסור בשקדמה נגיעת הקנה ליין כגון שהי' קנה צפה ע"פ היין ונגע בקנה שהיא ע"פ היין ואחר שלשון הזה נאמר נמי גבי צרורות אין תימה אם נחלק חילוק זה בין קדמה נגיעה לנתחדשה כעת וסעד מצאתי לדברי מדברי הרשב"א בחי' שכתב ליישב דברי הרי"ף שהביא בהא דתרנגולין שהי' מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי דמשלמין נ"ש וקס"ד דגם על הדלי משלמין נ"ש ובעי למפשט התם דבתר מעיקרא אזלינן ומשני רב ביבי דאזיל מיני' ולדעת הסוברין בדעת הרי"ף דס"ל דבתר מעיקרא אזלינן לא הי' צריך להביא הא אוקימתא דאזיל מיני' ותירץ הרשב"א דאי לאו דאזיל מיני' גם למ"ד דבתר מעיקרא אזלינן לא הי' חייב כלל כל שלא נגעו בגוף הדלי והא דקאמר דקאזיל מיני' לא גרסינן אלא שאזלה מיני' דגם אם נתגלגל אח"כ למק"א נחשב כשבור מעיקרא דבתר מעיקרא אזלינן דכל שאינו פועל בגוף של הדלי אינו אלא צרורות ע"ש ולכאורה קשה הא כל בחיבורין נ"ש משלם וע"כ כדכתיבנא לחלק בין קדם הנגיעה ע"י ד"א לבין נתהוה הנגיעה עי"ז שהי' הבע"ח תפיס בהן וכיון שגם הרשב"א הסכים כן בדעת הרי"ף וכן נראה מדברי הירושלמי שהביא הרשב"א בחי'. ובהיות כן דברי הסמ"ע בסי' שפ"ט בעץ ארוך הנ"ל צ"ע דהא הוא דינא דירושלמי הנ"ל ובאמת אין תימה על הסמ"ע כי בימיו לא נתפרסמו עוד חי' הרשב"א ומדברי הרא"ש בפ"ק דב"ק אין סתירה דאיכא למימר דח"נ קאמר ומה"ט אין לה"ר מדברי הטוש"ע שם די"ל דח"נ קאמר ומהא דקיי"ל בש"ע סי' ש"ץ בתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי דמשלם נ"ש דבתר מעיקרא אזלינן אין ראי' דש"ה דחבל הוא תשמיש הדלי וככלי אחד נחשב גם לענין קבלת טומאה וה"ז כעשה מעשה בגוף הדלי אבל בשני טבלאות זו למעלה מזו י"ל דגם הנך רבוותא מודי ושוב התבוננתי בדברי הרשב"א בחי' ונראה שלא חילק בין נוגע בחבל המחובר לבין נוגע בגוף הדלי אלא דעיקר ההפרש בין שנעשה בגופו מעשה חדש שאזל הכלי מחמתו שדרסה בחוזק על הכלי ונתגלגל למ"א ונשבר שעשה מעשה בכלי לבין שהסיר ההצלה שהדלי נתלה בחבל באויר וכשפסקו התרנגולין החבל נפל מאליו הדלי ונשבר כדרך כל הכבד שנופל לארץ בטבעו בהסר המונע דהא חזינן בחולין דף ט"ז דבסדנא דמיא אם הסיר את סתימת הרחיים של מים ועי"ז גלגל האופן ושחט שחיטתו כשרה וכן באשקלי' גירי דילי' ואע"ג דברוצח חייב מיתה וכן בשחיטה שחיטתו כשרה היינו דהו"ל כגירי דילי' והר"ז כחיציו דחייב ברוצח וכן בזרק חץ ושחט שחיטתו כשרה ומ"מ בחיציו דשורו אינו חייב אלא ח"נ דעל כמו שאינו בגופו ממש הלמ"מ דא"ח אלא ח"נ לכן גם למ"ד בתר מעיקרא אזלינן כל שלא טלטלה בגופה גוף הדלי כיון שהדלי ממילא נפל שהסירו את המציל כמו בהסיר מגופת חביות ועי"ז נשפכו לא נחשב רק כגורם אפי' בכח ראשון ואינו נחשב כגופו ממש לכן כל היכי דחייב בזוציו חייב נמי ברוצח וכן בשחיטה כשר אבל היכי דלא מתחייב רק ח"נ גם היכי דנפל ע"י פעולתן שהסירו ההצלה א"ח רק ח"נ דלא מחשב רק כחו והדלי ממילא נפל והו"ל רק כחו וע' סנהדרין ע"ט בזרק צרור למעלה והלכה לצדדין חייב מ"ט כחו הוא וע' רש"י דאם נפלה כנגדו פטור דלאו כחו הוא אלא נפלה לארץ מאלי' ואע"ג דהנפילה לארץ הי' ע"י ובסיבתו שהגביה הצרור למעלה ועי"ז נפל למטה מ"מ א"ח מיתה ע"ש, מיהו בההוא דינא דרשב"א בפסקו החוט גם בנפל הדלי מחמת הפסיקה אינו משלם רק חצי נזק דלא נחשב רק ככחו

וראיתי לרבינו הגדול הב"י בחו"מ סי' ש"ץ דברים תמוהים מאד שעל מש"כ הטור דתרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי אם הי' מאיס בלישה או שהי' חבל בלוי שדרכן למצוץ המים ולחטט בו משלם בין על הדלי בין על החבל נ"ש ואם לא הי' מאיס בלישה והי' חדש משלם על החבל ח"נ וגם על הדלי ח"נ ואם גלגלתו עד המקום שנשבר שם חייב על הדלי נ"ש וכתב ע"ז רבינו הב"י שכ"ד התוס' והרשב"א והה"מ תסכים לזה דעת רבינו ע"ש ודברים אלו תמוהים מאד דמה ענין דברי הרשב"א לדברי התוס' שהרי לדעת התוס' בנפל הדלי ע"י חטיטת החבל שהי' מאוס בלישה או שהי' חבל בלוי כל שלא הי' שינוי בחטיטה משלם נ"ש ולדעת הרשב"א גם אם הי' מאיס בלישה כל שלא נגעו בגוף הדלי אינו אלא צרורות וכן למש"כ מתחלה דלא אמרו צרורות בחיבורין משלם נ"ש אלא בנתחדש מעשה נגיעה מחדש בגוף הכלי הניזק כמו חמור במשא אבל חבל שנקשר בדלי שלא עשו מעשה נגיעה מחדש שכבר הי' החבל קשור בדלי ולא נגעו בגוף הכלי אינו משלם רק ח"נ וזה מבואר מאוד בדברי הרשב"א וכן לפמש"כ וא"כ די"ל דאין משלם נ"ש בצרורות בחיבורין אלא בכוחו ממש שע"י הדחיפה והנענוע נתגלגל למ"א אבל אם ע"י החטיטה נפסק החבל ונפל כדרכו לארץ אינו משלם רק ח"נ ולא מטעם שינוי אלא מטעם צרורות ובזה אין הפרש בין מאיס בלישה או שהי' החבל ישן דדוקא לדעת התוס' דגם בנפסק החבל ונפל לארץ אמרינן בתר מעיקרא אזלינן אבל לדעת הרשב"א דווקא. בדרסה על הכלי דכוחו הוא שנענע אותו וע"י כן נפל לארץ אזלינן בתר מעיקרא אבל לא בנפסק החבל ונפל לארץ וכמו שהארכנו ובאמת הה"מ בהי"ד הביא דברי הרשב"א ע"ד רבינו ופי' דברי רבינו במה שכתב והוא שנתגלגל הדלי מחמתן לכוונה שנגעו בגוף הדלי והוא ממש דברי הרשב"א בחי' דגם בחבל שדרכו לחטט בו אינו חייב נ"ש על הדלי דמקרי צרורות וכפי הפירושים שכתבנו למעלה על כל פנים דברי הב"י צ"ע

והנה בש"ס ב"ק י"ז: איבעי לן דרסה על הכלי ונתנלגלה למק"א ונשתברה בתר מעיקרא אזלינן וגופי' הוא ומשלם נ"ש או דלמא בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו ופשיט מדרבה דאמר בסו"פ כיצד זרק כלי