ישועות מלכו פז

נתבטלה לגמרי לגבי העיר יש להסכים לכתחילה לכתוב ווילקא דבצד לוצקא, זה הנלפע"ד: נאום הדוש"ת ישראל יהושע. סימן נז ע"ד הגט שהאשה שם העריסה שלה הי' בונא פערקא וכעת היא נקראת בפי כל בונא, רק שמקצת בני אדם קורין אותה בונא פערקא, ונכתב בהגט בונא דמתקריא בונא פערקא, הגט כשר בלי שום פקפוק כלל ומותר ליתן לה כדת משה וישראל בלי שום מוחה וערעור: סימן נח ב"ה יום ויו עש"ק י"א תמוז תרמ"ד לפ"ק. לכבוד י"נ הרב הגדול מעוז ומגדול מ' אפרים אוירבאך נ"י אבד"ק מעזריטש הגדול. קבלתי מכתבו והנה הדבר פשוט שכיון שנשתקע הא' ולא נקרא כלל בשם יעקב שהגט כשר ותנשא לכתחילה ואף לכתחילה א"צ לכתוב השם שנשתקע לגמרי כי אביו ואמו שקראו לפעמים בשם יעקב כבר מתו ומה שהתפלא כ"ת על אשר לא כתבתי ע"ד המו"צ דשם אין דרכי להכניס עצמי במחלוקת וע"ד הגט זכורני שהשבתי לו בחורף העבר לא ידעתי מפני מה לא הגיע לידו: והנני דו"ש באהבה וחבה. סימן נט ב"ה ב' כסלו תרנ"ב לפ"ק קוטנא. כבוד הרה"ג וכו' מגזע היחס ומעלה מו"ח בצלאל נר"י אבד"ק לויביטץ יצ"ו. ע"ד אבי המגרש, הנה נקרא ע"ש אבי זקנו הגאון מוהר"א ז"ל אבד"ק קאליש והוא הי' חותם עצמו אבלי וכן נקרא לס"ת בשם אברהם ע"כ ודאי יש לכתוב בן אברהם המכונה אבלי, וכן בשם המגרש, אביו א"ל שבנו נקרא ע"ש דודו הרב הצדיק מו"ה נחום ז"ל אשר מ"כ בירושלים עה"ק והוא הי' נקרא מהעריסה בשם נחום לבד לזאת קרא לבנו בשם נחום לכן גם בזה אין ספק שיש לכתוב יצחק נחום אמנם הכינוי שנקרא בשם איטשא והיינו שקורין בשין שבורה אשר היא קרובה להברת ט"ש, אמנם מעכ"ת הביא שבמדינות ליטא נוהגין שכותבין איציא והיינו שהיו"ד שאחר הצדיק מורה על צדיק שבורה אמנם כ"ת אין דעתו נוחה בזה לפי שבמדינתינו אין המנהג כן, ויפה כיוון, והנה אכתוב לו ליישב מה שהקשה הגאון מהר"י ז"ל פדאווה להגאון רמ"א ז"ל לפ"ד הרמב"ם ז"ל שאע"פ שהגט שכתבו בכל לשון כשר מ"מ גט שכתבו בשתי לשונות פסול והרי נוסח הגט שאנו כותבין הוא בשתי לשונות שרובו בלשון ארמי ואעפ"כ כותבין כמה לשונות בלשון הקודש שהרי בשם המגרש כותבין בן פלוני והוא בלה"ק שהרי בלשון ארמי הוא בר פלוני וכן בשם המתגרשת בת פלוני ובלשון ארמי היא ברת וכן והרי את מותרת לכל אדם הוא לה"ק וכתבתי ליישב ע"פ דברי הר"ן בריש נדרים דאפי' למ"ד דכינוים לשון שבדו חכמים להיות נודר בו מ"מ דינו כדאורייתא שהרי כל הלשונות אינו אלא הסכמת העם של מדינה אחת וה"נ ע"כ לא פסל הרמב"ם בכתבו בשתי לשונות אלא אם כתבו אדם אחד בשתי לשונות אבל בנוסח הגט שתיקנו לשון אחד ותיבות מיוחדות בלה"ק לא נקרא שתי לשונות כ"א לשון אחד מיוחד וזה ברור למבין, וע"כ צ"ל כן שהרי בנוסח השמות והעיירות המנהג לכתוב שני יודי"ן המורות על נקודות פתח חריף כמו פריידל ורייצא המורות על נקודות חדשות ולא נמצא לא בלה"ק ולא בלשון ארמי שתי נח נסתר באמצע התיבה וכן בשם בער ופעריל הע' מורה על תורת סגול ולא נמצא בשתי הלשונות לה"ק וארמי שהע' תורה על תנועת ותרמוז על סגל וע"כ מטעם שכתבתי שכך תקנו רבנן קשישאי שהשמות של האנשים והנשים יכתב כפי הנקודות והרמיזות שתקנו הם ומ"מ צריך שיפשוט המנהג בכל העיר ובסביבות העיירות: ונבוא היום אל השאלה אם בנקודות הט"ש נוכל לכתוב לכתחילה לרמוז על הצ' שבורה שאין לנו בלה"ק אות המורה על צ' שבורה, והנה מעכ"ת שיחי' הרגיש שלא מצינו בב"ש שיכתוב בכינוים אות המורה על קריאה כזה, אמנם אח"כ נזכר שבשם טשארנא המוזכר בשמות הנשים נזכר האותיות ט"ש המורין על קריאה זו, והנה חקרתי אצל היודעין קצת משפט הלשון וא"ל שכפי דקדוק הלשון אשר מהם נקח השם יש להם שני מיני צע שבירה אות $ציור בספר$ במכתבם תכתב עם קו קטן בראשו כזה $ציור בספר$ וזו מורה על שינוי קריאת הצע ויש עוד הנכתב בשני אותיות כזה $ציור בספר$ ויש להם בזה סימן אימתי נכתב בשני אותיות כזה $ציור בספר$ ואימתי נכתב בקו קטן על ראשו כזה $ציור בספר$ והשם טשארנא נכתב בצ"ז לכן כותבין הכינוי ג"כ בשם ט"ש אשר הוא קרוב לזה יותר צ' שבורה אמנם שם איציא כותבין בלשונם בצ' לבד עם קו קטן כזה $ציור בספר$ לכן אין לדמותו לשם טשארנא, אמנם למש"כ בתשו' בית אפרים בשם טשיזא שהרוב קורין בשם ציזא והמועט קורין בשם טשיזא דכותבין ציזא דמתקריא טשיזא משמע לכאורה דה"נ יש לכתוב איטשא בט"ש, ואע"ג דיש לחלק דש"ה דהרוב קורין ציזא והמועט טשיזא אינו מעכב מ"מ ה"נ הכינוי א"מ והרי כתבו שם העיקר יצחק נחום וכן מסתבר לפי שלא יקרא שינוי בכינוי אחרי שהברתן קרובה והרבה מהמון כותבין בשם איטשא ולרווחא דמילתא נ"ל שהמגרש יקבל בפני הב"ד שמסדרין הגט שיחתום עצמו בשם איטשא בט"ש, וכ"כ בתשו' אחת דהיכי דליכא למיחש לערמה א"צ הוחזק ל' יום ודי במה שמקבל על עצמו לפני ב"ד שיחתום עצמו בשם איטשא נחום: ידידו ישראל יהושע. סימן ס ב"ה י"ב מנחם אב תרנ"ב לפ"ק. לכבוד הה"ג שיחי' דק' לויביטץ. בדבר המגרש שהי' נקרא בשם הענך מאיר ונסתפק כ"ת כי חתם עצמו הענעך מאיר אם יש לכתוב בוי"ו אחר הנון או ביו"ד כי כן דרך רוב הנקראים בשם הענך, הנה אחר שחתם עצמו בע' אחר הנו"ן ורוב הנקראים בשם זה אינם חותמים עצמם בשם זה כן וידוע כי כפי השפה הנשתחה הרגיל במדינה אינו ניכר אם במלאפום אם בחירק אם בסגל כי אינם מדקדקים ומרגישים הנקודה ובודאי כי הנכון יותר הוא לכתוב אחר הנו"ן שום תנועה קטנה שאין כותבין אות לסימן על התנועה, זה דעתי, ומעכ"ת הטוב בעיניו יעשה, וע"ד שם מאיר שחותם מייאיר בשני יודין נראין דברי כ"ת אחר שכל העולם במדינה זו קורין לשם מאיר ותותמין כמו ר"מ המוזכר במשנה ואין שום שינוי לקריאתו משם אחר כותבין כן, ואין לכתוב בשני יודי"ן כי בשני יודין מורה קריאה אחרת שהם מכנים פתח חריף ויש חשש שינוי גמור, וע"ד שם אבי המגרש הוא ניסן מרדכי ואין רגילות כלל במדינתנו לקרוא בשם נסים: ידידו ישראל יהושע.