ישועות מלכו פה

הי' נראה שיש לסמוך עלי' אם יזהירנה בעלה שלא תטבול רק בבית הטבילה שבעיר דמירתתא שישאל בעלה אם היתה בבית הטבילה, ואע"פ שעד עתה לא היתה מתירא, הנה עד עתה שלא היתה בכלל חשודה לא היתה מתירא שאין דרך הבעל לחשוד את אשתו. לא כן עתה דאיתגלי נבילתה ודאי יראה, וסברא זו נזכרת בדברי תוס' חולין ג' ע"ב בד"ה בודק סכין ונותן לו אלא שלפ"ד אמתלא זו אינה נראית כלל והיא חשודה גם על איסור נדה להכשילו, ומה שנזהרת בימי נדה וסיפורה לפי שרוב נשים יש להם ווסת קבוע ויודעת שבעלה יודע מימי טהרה וטומאה לכן היתה יראה להסתיר טומאתה ממנו ואם תשנה סדרה בפרט ע"י כתמים דשכיח טובא תסתיר ותעלים מבעלה, לכן אם היות שאם הבעל רוצה דוקא לדור עמה וע"י שתגיד לבעלה בשבועה חמורה שתלך דוקא לבית טבילה מיוחד והבעל ישאל אם היתה שם אין למחות בידו, מ"מ נכון לב"ד להודיע לבעל שמצוה גדולה לגרשה לפי שקרוב הדבר שתכשיל אותו, ואם אין לו לשלם כתובתה ישלם לה מה שאפשר והמותר ישאר עליו חוב. ועיין בש"ע א"ע סי' קי"ט ואחרונים שם: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן נב ב"ה ח"י למב"י תרמ"ז לפ"ק קוטנא. שוכט"ס לכבוד י"נ הרב הגאון הגדול ערוגת הבושם מו"ה אלי' פינחס רויטעגבערג אב"ד דק"ק פילץ יצ"ו ע"ד הבליעל ממדינת פרייסען שבא למדינתינו והחזיק בעצמו בשם אברהם הגר וגם הביא עמו תכריך כתבים להעיד עליו שהוא תמים במעשיו ונשא אשה אלמנה עניי' ואח"כ ברח ממנה ולקח הכסף אשר הכניסה לו, וגם מאחרים לקח בהלואה והכל עשק ולא החזיר כלום ועקבותיו לא נודעו עד אשר חקרו שהוא בעיר אמשינאוו וע"י השתדלות השיגה אשתו ממנו ג"פ בשם אברהם בן אברהם כמנהג לכתוב לגר המגרש, ואח"כ נודע שנשא אשה גם בראקאוו ובזירעדאוו וגירש אותן בשם זה, ואח"כ נודע הדבר שאמו היא זונה ישראלית חרשת שאינה שומעת ולא מדברת וא"א לברר ממי נתעברה אמנם הדבר ברור שאינו גר שהרי אמו היתה ישראלית, והנה עתה יש לדון על הנשים הגרושות שאע"פ שנראה שהוחזק בכל המקומות גם במקום הכתיבה בשם אברהם הגר מ"מ אין בידו לשנות שם אביו כמש"כ הרא"ש בתשו' כלל י"ז סי' י"ב והובא בטוש"ע סי' קכ"ט, אמנם מתלתא גדולי הדור והם הרלנ"ח בסי' נ"ב והמבי"ט ח"ב סי' נ"ב והרדב"ז סי' שע"ח שמענו שהגט כשר בדיעבד, וע"כ ל"ק הרא"ש אלא במקום שהוחזק מכבר במקום שגירש בשמו ושם אביו וע"ז קאמר הרא"ש דדוקא בשם שלו יכול לשנות את שמו וכל שהוחזק בשם החדש שלשים יום שפיר דמי לכתוב השם החדש אע"פ שיודעין שלא הי' כן שמו אבל לא שם אביו דמה לי לשנות השם של אביו בלא דעתו, אבל אם במקום הכתיבה והנתינה לא נודע בשם אחר כשר בדיעבד גם בהחזיק בשם אביו, ואע"פ שבתשו' מבי"ט סי' הנ"ל לא הכשיר אלא בנשאת מ"מ בתשו' רלנ"ח וגם מדברי הרדב"ז נראה דגם בלא נשאת כשנתגרשה מותרת, ונראה שגם המבי"ט שהחמיר בלא נשאת לפי שהחזקה קלישה שבמדינתו לא נהגו לקרות בס"ת בשם אביו ועיין בחי' הגאון בעל תויו"ט לא"ע סי' קכ"ט שדעתו ג"כ להקל בחזקה שהחזיק שם אביו וחולק בין הא דתשו' הרא"ש לנידן דידי' לפי שהי' חזקה טובה ושם נודע שהי' חזקה טובה ושם נודע לכל ששם אביו לא הי' כן ואפ"ה היקל, אמנם כנראה לא החליט כן למעשה אבל כשלא נודע במקום הכתיבה ונתינה רק בשם זה הכל מודים, וכאן שהחזיק עצמו לגר והכל יודעין דלגר כותבין אברהם בן אברהם פשוט שכשר בדיעבד, איברא שאם יש מי שירצה להחמיר באפשר בקל ליקח גט אחר ממנו, אבל אם א"א בקל פשוט שיש לסמוך על הגדולים הללו כי הוחזק יפה בשם זה בלי ספק שהכל החזיקו אותו לגר וכמש"כ: ידידו הדוש"ת בלו"נ ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו סימן נג בעזהי"ת עש"ק ל"ד למב"י תרמ"ז לפ"ק קוטנא. לכבוד י"נ הרב המאוה"ג חכם לב כקש"ת מו"ה משה גרשון שי' אבד"ק פלינסק. אחדש"ה מכתבו הגיעני זה איזה שבועות וכבר נשאלתי כיו"ב זה יותר מעשרים שנה מאת הרב המנוח מו"ה משה ז"ל אבד"ק ניישטאדט בדבר הגט פיטורין אשר שלח חתנו לבתו ממדינת סיביריע והשבתי לו תשובה ושם בארתי בעזה"י בטוב טעם, דעת הגאונים שאסרו לעשות ש"ה בכתב, וטעם חכמי צרפת שהקילו אין להאריך בזה אחר שכבר נתפשט הוראה להיתר, אמנם שם כתבתי להחמיר אחר שלא נתפרש שם העיר מן השליח השני ובעולם נמצא הרבה בשמות כאלו, ואחר זמן רב ראיתי במכתב מהגאון החסיד המנוח אבד"ק טשעכאנאוו [עי' נפש חי' אה"ע סי' י"ז] שהחמיר ג"כ בלא נזכר שם העיר מהשליח השני והנה אז כתבתי להרב המנוח דק"ק ניישטאדט שימסרו הגט לאשה, כי יש לחוש שיתקלקל הגט, ולא יודיעו להעדים ולהאשה שיש חשש בדבר, ואחר המסירה יאמרו לה שאל תנשא לאיש עד אשר יכתבו להמסדר אם כיוון להאיש הזה, וכן עשו מעשה, וכן יראה מעכ"ת לעשות כן, למסור הגט לאשה ולא יודיע לה כלל מחשש כדי שתקבל הגט בפשטות ותדע שהיא מגורשת ואח"כ יכתבו לס' פראנציסקא להמסדר אם כיוון להשליח שני משה גרשון לכבוד מעכ"ת, ויצרף עמו עוד שני אנשים בתורת ב"ד ויכתבו שהגט הנשלח בירח אדר לעיר פלינסק איננו מזויף, ובזה יסורו שני חששות הן מצד הקיום והן מצד חסרון שם העיר, והנה שמעכ"ת הוא השליח השני כיון שמעכ"ת יתן הגט ומעכ"ת ידע שיש חשש בדבר זה לא תסור חשש דלא ניתן לכריתות מבורר, אמנם עכ"ז אין זה ענין לברירה אחר שהספק בדבר העבר [על מי כיוון ול"ש ברירה עי' סי' ע'] ובשעת הדחק לא קפדינן על חששות כאלו: ידידו הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. עיין לקמן סי' נ"ה] סימן נד ב"ה טוב כסלו תרמ"ט לפ"ק פה קוטנא כבוד ידידי הרב הגדול פ"ה כש"ת מוהרא"י שיחי' אבד"ק פארצאווי יצ"ו. אחדשה"ט, ע"ד הגט והרשאה אשר בא מקונשטנטינא רבתי מב"ד האשכנזים לעיר פארצאווי ע"י הבי דואר, כבר נתפשט המנהג להקל לשלוח ע"י הבי דואר, וכדעת רבנן בתראי שהביא הרשב"א והר"ן בפ' שני דגיטין וכבר נעשו מעשיות למאות ואלפים וחלילה להרהר בהוראה זו, [ובימי חרפי אמרתי טעמם של