ישועות מלכו ג

סימן א ב"ה יום ו' עש"ק י"ב אדר שני תרמ"ט לפ"ק קוטנא. החיים והשלום וכ"ט לכבוד מר חביבי ויד"נ הרב הגאון המפורסם תפארת ישראל מו"ה איסר שיחי' אבד"ק מעזריטש. אחדשה"ט מכתבו הנכבד הופיע אל עבר פני, וקראתיו באהבה רבה, ובדבר תכלת, הנה אין ספק שבזמן אמוראים הי' תכלת וצבעו בו ציצית, גם בימי אביי ורבא לבשו תכלת וצבעו כמפורש במנחות מ"ב ע"ב דאביי שאל לרב שמואל ב"י היכן צבעיתו והוא השיב לו אלמא שהיו עוסקין בצביעות תכלת, וקשה לומר שהי' להם אז דם חלזון מקודם חרבן שהי' יותר מר' שנים. ונ"ל דהא איפלגי תנאי בר"פ התכלת אי תכלת מעכבת את הלבן, דלמ"ד מעכבת בלא תכלת א"א לקיים מצות ציצית כלל וכיון דבציצית כתיב על כנפי בגדיהם לדורותם הבטיח להם השי"ת שלא יתבטל מצות ציצית לעולם, לכן מסרו נפשם לקיים גם מצות תכלת כי בלעדו גם הלבן אינו מועיל, ועיין בכריתות דף ט' בדרשת רב אחאי בר יעקב, ובתוס' קידושין ס"ב ע"ב בד"ה גר, ובחי' רמב"ן יבמות דף ע"ב, ועיין בפי' הרמב"ן על התורה פר' מסעי מה שתירץ על לדורותיכם הנאמר בערי מקלט ועל לדורותיכם הנאמר בפ' אמור בחדש, וק"ק ע"ד הרמב"ן מהא דאמרינן במנחות דף פ"ד גבי עומר וכן בבכורות י"ב ע"ב גבי חלה והרי עומר וחלה אינם נוהגים בזה"ז כלל מד"ת אפי' בירושלים, גם יש לעיין בחדש לדעת התוס' דגם כלאים אינו נוהג בזה"ז מה"ת יעוין יבמות דף פ"א שם בתוס', ובמ"א הארכתי עכ"פ בדורות הראשונים של אמוראים שחשו לדעת רבי דמעכבין זא"ז הוצרכו לסכן עצמם לתכלת כדי שלא לבטל מצות ציצית לגמרי שנאמר בו לדורותם, אמנם בדורות האחרונים שהוקבע להלכה דתכלת ולבן אין מעכבין זא"ז ולדורותם הנאמר בציצית לא נאמר אלא על הלבן סמכו כיון שיש חשש סכנה בתכלת עיין בספרי פר' ברכה ע"כ לא קיימו אלא לבן בלבד. וכן הורו לכל ישראל ואתא שפיר מדרשו של האר"י ז"ל דאין תכלת אלא בזמן בהמ"ק, ודבריו נראין כסותרין לכמה מקומות, ועם האמור צדקו, ואל תתמה שבדורות הראשונים חשו לדברי רבי ובדורות האחרונים לא חשו שמצינו כמה פעמים כיו"ב. כדאמר רנב"י בברכות ובחולין קל"ו האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי אע"פ שמקודם החמירו, לכן ודאי שאין לנו להחמיר ולחוש לצבוע חוט מדם דג ידוע אחר שכבר הוחזק אצל ישראל זה יותר מאלף שנה שנגנז התכלת ופשט לשון הספרי ומדרשו של האר"י ז"ל מסכים לזה, אמם לבוא בקטטות ומריבות אין לנו אחר שהציצית של לבן כשרים גם כשהם צבועים כדמשמע מהא דמנחות דף מ' דקאמר ל"י אלא קלא אילן, ומהא דר"פ תכלת מידי צבעא גרים, ומצד לא תתגודדו אין לחוש יותר משאר דברים, והתירוצים שנאמרו שם יש לתרצם גם בזה, ולא רציתי להאריך במכתב כי לא ניתן לכתב בכתב, יתענג מעכ"ת ויחוג את חג המצות בחדוה ודיצות כנפשו ונפש נאמן באהבתו ישראל יהושיע חופ"ק קוטנא. סימן ב ב"ה יום ה' י"ב למב"י שנת תר"נ לפ"ק פה קוטנא. כבוד הרב החריף וכו' מו"ה יודא ליבוש הכהן מזאמושטש חדש. הנה אין ספק שבימי אמוראים גם בימי אביי ורבא היו צובעין ומטילין תכלת על כנפי בגדיהם וזה מבואר בסנהדרין דף י"ב. וגם במנחות דף מ"ג גבי מר ממשכי, ולפי הנראה נגנז בימי אחרוני האמוראים וזה הי' בימי רבינא האחרון שנפטר בשנת רל"ד לאלף החמישי, והי' זה כיון דנחלקו התנאים אם תכלת מעכב הלבן ולא הוקבע הלכה עדיין אם מעכב הלבן והי' חשש סכנה בתכלת כמבואר בסנהדרין דף י"ט, ובציצית נזכר על כנפי בגדיהם לדורותם סכנו נפשם לקיים מצות ציצית, ועיין בכריתות דף ט' במימרא דרב אחי בר יעקב ובתוס' קידושין ס"ב ע"ב בד"ה גר צריך ג'. ומדרש האר"י ז"ל שכתב שבזה"ז אין מצוה בתכלת הי' אחר שנקבע הלכה דאין מעכב התכלת ואל תתמה ע"ז שהרי גם בדרש עמוני ולא עמונית אמרו במדרש שאם היתה באה רות מקודם לא היו מקבלין אותה רק אחר שנקבע הלכה דמואבי ולא מואבית, וגם אנו נאמר דאחר שנקבע הלכה דאין מעכבין זא"ז בדקו דאין צריך בזה"ז לתכלת וקרא הכי דייק, דקרא דעל כנפי בגדיהם לדורותם דמזה נלמד דהובטח להם לישראל שלא תתבטל מצות ציצית בשום דור הוא על לבן אבל על תכלת לא נאמר לדורותם, וזה סמך למדרש האר"י ז"ל, ויעויין בחי' הרמב"ן במגילה בראש המסכתא, ומה דמבואר בספרי דגנזוהו אז יש לומר כמו דמבואר בשבת בפ"ק ובפ' אין מעמידין דבימי שמאי והלל גזרו ולא קבלו ובימי תלמידיהם נתקבלה התקנה וגם אנו נאמר דבימי ר' יוסי גזרו לגנוז ובימי רבי דאיהו ס"ל דמעכבין לא נתקבלה, וכן בימי תלמידיו לוי ושמואל בר"פ התכלת לא קבלו עד שהוקבע הלכה דאין מעכב וגנזוהו וגם מצאו להם טעם כמ"ש האר"י ז"ל, ודע כי לפי דברי הבעהמ"א והנשיא ר"י בר ברוך שנזכר בס' תמים דעים הלכה כרבי וכל מצות ציצית היא רק מדרבנן, וקשה ע"ז ממימרא דראב"י בכריתות דף ט' דלדורותם שלא יתבטל בשום דור משמע, אמנם גם מחדש קשה לדעת הסוברים דחדש א"נ בחו"ל דמושבות לאחר ירושה וישיבה משמע וזה בטל מחורבן ראשון עיין [ברמב"ם[ בפ"א מה' תרומות דגם בימות עזרא לא הי' חיוב מד"ת גם בא"י וביארתי במ"א דלענין חובת קרקע גם בירושלים א"נ בזה"ז תו"מ מד"ת א"כ גם חדש לדעת הסוברים בחו"ל דרבנן גם בא"י א"נ אלא מדרבנן א"כ קשה לדורותיכם דכתיב גבי חדש, ואולי יש ליישב אמנם אין להאריך בזה כי דעה זו נדחה מכל הפוסקים, ונבוא לנידן דידן הנה כבוד הרב הג' שיחי' אמר שלפ"ד הדג הנקרא טינט פיש הוא החלזון שהיו צובעים בו התכלת לפי שנמצא בו כל הסימנים, הנה זה היא רק סברא בעלמא, הן מצד הזמן שזה הדג נמצא בכל שנה בחדשה ימצאנו והן מצד המקום כי נמצא גם בימים אחרים והגם כי הרב שיחי' תירץ זאת אינו אלא סברא בעלמא. אמנם מש"כ עוד לא יהא אלא ספיקא כיון שאפשר שיקיים מצות תכלת נכון ומחוייבין לעשות עכ"פ מצד הספק אחר שזה אינו מזיק בזה ודאי יפה כתב כי החוט לא נפסל ע"פ דין כדאמרינן בפ' התכלת דף מ' לא יהא אלא קלא אילן הרי דגם התולה קלא אילן נהי דמשום תכלת לא יצא משום לבן מיהו יצא, והגם כי קצת פוסקים חלקו ע"ז, מ"מ דעת רוב הפוסקים הוא כן, אלא שאחר שאין לנו ידיעה ברורה שזה תכלת ודעת גדולי ישראל שהאידנא נגנז ושאין אנו מחויבין בתכלת אין לנו להניח הודאי ולהחמיר מספק, ועכ"ז איני אומר קבלו דעתי ולהכריח להסיר התכלת אחר שלא נפסל גם אם איננו תכלת ואין לנו ג"כ ידיעה ברורה שאינו החלזון ואפשר שמתנוצץ הגאולה כנלפע"ד, אמנם לסייע ג"כ אינו נ"ל ומי שלבו שלם בדבר הוא ידין: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו