יש מאין חלק ב תמג

סי' נ"ב לענין היתר השכירות לגוי קודם השמיטה וה"ה למכירה וכמ"ש הרב שמן המור יו"ד סי' ד'. וכ"ש במכירת כרם דחמיר משדי הלבן דהא ידוע בבירור שהגוי יעבוד בהכרם בשביעית כמבואר באורך בשמן המור שם ומסקנתו שצריך למכור להגוי הכרם מכירה גמורה וחלוטה גוף הקרקע ממש בשטר גמור לשתי שנים דהיינו שנה אחת תמימה קודם השמיטה ושנת השמיטה עצמה. כמה ששוה כרם זה להיות להגוי גוף הקרקע והאילנות להיות אדון ומושל בה שתו שנים כקונה קנין עולם ע"ש (והגם שהאריך להתיר שם איסור לא תחנם דמכירת קרקע בא"י לפרט זה מ"מ לענ"ד הנכון הוא למכור לישמעאל דוקא דקיל טפי וכמ"ש הרב מזבח אדמה יו"ד סימן קנ"ח ואפשר דכן כוונת השמן המור) וא"כ מי יעיד לנו אופן המכירה שמכר הבארון המושבות ודי לחכימיא. ועוד דכל ההיתר הוא דוקא כשהגוי ופועליו הם העובדים בכרם כל השתי שנים וכו' אך בנ"ד בעו"ה הוא מכירת חוכא ואטלולא כי היהודים בעלי הכרמים הם הם העובדים שם בזמירה ובצירה כדרך הבוצרים. וכ"ש שאר המלאכות ממש כמו בשאר השנים כנודע. והקונה הוא דר בפאריס. וידוע שאפי' בקרקע של גוי ממש מקנה קנינו מימי קדם. אסור לישראל לסייעו בידים בשנת השמיטה כלל וכלל כ"א בדברים בעלמא וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות שמיטה ה"ח ואם עבר ישראל ועבד בקרקע גוי הפירות אסורים וכמ"ש מרן בכ"מ בדעת הרמב"ם פ"ד מה' שמיטה הלכה כ"ט וז"ל ופירוש דברי רבינו כך הם עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיה מותרים כלומר מפני שהשדה של עכו"ם וגם לא נעבד בה עבודה ע"י ישראל הלכך מותרים עכ"ל ועי' להמל"מ שם הכ"ו ובערך השולחן סי' כ"ט ראש ס"ק כ"ט, וגם אין לסמוך ולהתיר אף בלי מכירה לגוי מצד חלק הארנונא שלוקח המלך יר"ה מעשר בין שיעבוד בכרם בין שלא יעבוד וכמ"ש המבי"ט ומהרימ"ט שם דכבר כתב המבי"ט שם בסי' מ"ו והרב לחם שמים פ"ד דשביעית מ"ב בדיוק לשון הרמב"ם בפ"א משמיטה הלכה י"א דחלקים הנותרים לישראל אחר חלק הארנונא חייב לנהוג בהם דין קדושת פירות שביעית וכן מסקנת הרב שערי רחמים ח"א יו"ד סי' ד' בהסכמת הגאון מהר"א אשכנזי ז"ל שם סי' ה' עש"ב. וממילא גם הקונים פירות אלו באופן הקנין המותר בפירות שביעית כמ"ש הרמב"ם פ"ו משמיטה צריכים לנהוג בהם קדושת שביעית דגם אחרי הקנין הפירות הם בקדושתם כמו שהיו. וכמ"ש הרמב"ם שם בראש פ"ו. וידוע שדיני קדושת שביעית רבו למאד וכמבואר ברמב"ם פ"ה וכו' ועל כולם צורך הביעור בזמן הביעור. וכל מאי דקפצי זביני על ענבים דראש פנה היינו משום היין הנדרך מהם המשובח והיין דינו שוה לענבים שצריך ביעור בפסח בשנה שמינית וכמ"ש המבי"ט שם סי' מ"ו וסי' מ"ב. וכמבואר להדיא בפסחים דף נ"ד רב ספרא הוה בהדיה גרבא דחמרא דשביעית והגם שהרמב"ם בפ"ז משמיטה הלכה י"א לא הזכיר ביעור ביין כ"א בענבים כבר כתבו הרבנים שערי צדק שער מצות הארץ סוף פרק י"ט ושנת השבע נתיב הששי דין ח' דלרוב פשיטותו לא הוצרך להזכירו והרי גם שמן לא הזכיר בחיבור. ומ"מ בפירוש המשנה פ"ט דשביעית מ"ג הזכיר שמן וה"ה יין. וא"כ אף אם היו אנשי ראש פינה נוהגים בהם קדושת שביעית דאז היה מותר לקנות מהם באופן המותר כנז"ל מ"מ מי הוא הקונה הפתי דשביק היתרא דהיינו פירות הגויים ולינקט דבר העלול להכשל בו ובפרט כשידרוך אותם ליין ויצטרך לבערו בזמן הביעור. ובפרט שבעו"ה אעיקרא דמלתא אסור לקנות מהם כלל שום דבר שיש עליו זיקת שביעית וכמ"ש הרמב"ם פ"ח משמיטה הי"ד דבחשוד לעשות סחורה בפירות שביעית או לשמור פירותיו ולמכור מהן אסור ליקח מאצלן כלל ואם הפירות הן פירות שכמותן בשמור כגון תאנים ורמונים וכיוצא בהן אסור לקנותן אפי' מעם הארץ שאינו חשוד וכו' לפי שאין מוסרין דמי שבועות לעם הארץ וכמ"ש ברמב"ם בפ"ח הלכה יו"ד ואילך. וגם אין להקל בזה עפ"י הירושלמי תענית ריש פ"ג כשם שמתריעים וכו' ע"ש דכבר כתב הרב מראה הפנים שם דהרמב"ם השמיט זה משום דש"ס בבני דידן פליג ע"ש, וא"כ הגם