יש מאין חלק ב תמא

ועד עתה חד הוא

ב גם מי שירצה להתעקש לומר מאיזה טענה דגם עדיפות א"י נסתלק בימים האלה ח"ו מ"מ הרי עניי דראהביטש טוענים שרוצים לדון באה"ק באשר כי שם נמצאים כמה אנשים באה"ק שזוכרים אופני החלוקה שנתחלקו הכוללים כ"א מחבירו מה שאין נמצא בחו"ל ולדידן טענה אלימתא היא ופוק חזי להגאון עבודת הגרשוני סי' מ"ז שכתב דבין לעיקר הדין דהלוה ילך אחר מלוה בין למה שנתפשט דהתובע הולך אחר הנתבע אם טוען הלוה או התובע שבמקום הזמנתו לדין יסתתמו טענותיו ורואים אנחנו חשש שדבריו אמת אז יתהפך הדין וידונו בב"ד אחר או בזבל"א וזבל"א הגם שיצטרך הלוה או הנתבע לשלם הוצאה ע"ז עש"ב וא"כ אם על חשש סיתום טענות דן הרב כן לאו כ"ש הוא על נד"ד שלא יוכלו לטעון כלום כי האנשים אשר יודעים מהות החלוקה מי יכופם ללכת ממקומם עד שם וכן נמצא להדיא כנד"ד בכנה"ג חו"מ בהגה סוס"י י"ד וז"ל לא אמרו דילך התובע אחר הנתבע וכו' אלא כשנעשה המשא והמתן זה במקומו וזה במקומו אבל אם היו שניהם במקום אחד ואח"כ הנתבע הרחיק נדוד פשיטא שאם יש יכולת ביד ב"ד להביאו במקום התובע יביאוהו רשד"ם בח"מ סי' ק"ג ושפ"ו ובגוף תשובת רשד"ם ז"ל כתב א"כ בנ"ד כיון שאינו בעיר הנתבע ולתובע יש ראיותיו בעירו ודאי דהדין נותן שיעכבו נכסיו עד שיבא ואין לו לומר שישלח התובע טענותיו שהרי כתבו הפוסקים שאין לכוף לשום אחד מבע"ד ליתן טענותיו ע"י כתב לשלחם לארץ מרחקים ע"כ וה"ן דכוותה אפי' אם היו עניי דראהביטש שבא"י תובעים והאחרים נתבעים והנתבעים יושבים בחו"ל כיון שנעשה הפשר פה בא"י ויש ראיות ועדים פה היה הדין נותן שילכו הנתבעים כ"ש עתה שהוא להפך וכמו שיתבאר

ג בנד"ז אין אנחנו צריכים לכל הנז' דלפמ"ש מור"ם בהגה"ה בסי' י"ד דאם הם בשני עיירות התובע הולך אחר הנתבע הנה עניי דראהיבטש הניזונים מצדקת אחיהם אשר עליה עתה באים לדון כבר החזיקו בזה יותר מארבעים שנה בלי פקפוק ושאר הכוללים באים להוציא מהם ונמצא שהם התובעים מעניי דראהביטש וא"כ דינא הוא שהתובע הולך אחר הנתבע וכיון שהם שוכנים באה"ק צריכים לילך אחריהם לדון שם וכ"ש ששניהם יחד גם הנתבעים הם דרים בארה"ק כי לעניי א"ו היא הצדקה ולא לשל חו"ל ומה שתולים עצמם לדון עם הרה"ג הנשיא הי"ו אשר הוא חונה בחו"ל לאו בע"ד דידהו איהו כי כבודו אינו רק שליח לעניים ובודאי יש לו הרשאה גם מהם עם הרשאתו מגדולי חו"ל ומצוה איהו דקא עביד וזוכה לעניים אשריו והיה לנו לדון אפי' למטונייהו דאיהו הנתבע עפ"י מ"ש הכנה"ג בהגה"ט אוכ"א דמה שנהגו להיות התובע הולך אחר הנתבע הוא לטובת הנתבע ואמרי' האומר אי אפשי בתק"ח שומעין לו אלא דהאמת הוא דאין כבוד הנשיא רק שליח וכמש"ל ומכל הני טעמי קם דינא שדין זה לא ידונו אותו רק בארה"ק ולא בחו"ל וכמ"ש לפנים הגאונים והרבנים הי"ו המה בחכמתם אשרי יולדתם ולאפושי גברי אתינא אנן בדה"ץ פעה"ק טבריה הבאים עהח"ת באדר תער"ב באמת ושלום: סי' כ"ה

ראובן שמעון שותפים והביאה גויה אחת לשניהם חמשה לימ"ץ לקנות לה בהם גוואזי והונחו ביד ראובן ועכשיו נאבדו ממנו ותובע משמעון לשלם חציים ושמעון משיב כי הוא אינו יודע אם נאבדו וגם טוען כי ראובן הלוה מהם לצרכו וגם שטרם זה בראותו כי ארך הזמן ולא קנו לה לגוואזי אמר לראובן להשיב הכסף לגויה ואם לאו הוא אינו שותף עמו בזה לא בריוח ולא בהפסד וראובן מכחישו בזה מהו שורת הדין

ואען ואומר הנה בדינם עם הגויה אם היתה באה לדון עמהם ודאי היו חייבים לשלם לה כיון שנתנה להם לא קשורים ולא צרורים וגם שנתנה להם לקנות בהם א"כ דעתה היה שיוכלו להשתמש בהם וכיון שאבדו חייבים באחריותם כמפורש בסי' רצ"ב ס"ו וגם בדין