יש מאין חלק ב רצו

צלי אש הוא ופירש"י אאש קפיד רחמנא וחום התנור תולדת האש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ע"כ וא"כ מוכח דאף גרוף בלתי פחמים אלא חום התנור לבד שורף בגד וה"ה דשורף דם ומצאתי בהגה כת"י למהרע"י ז"ל עמד בס' זה והשיב מלשון רש"י זה וכו' מוכח דשרי עכ"ל והרב דב"מ ז"ל ח"ג ביו"ד סי' ג' הביא דברי כנה"ג הנז' והוסיף דגם לי"ק לא קאמר דילפינן בלאו אש אלא כלומר היכא דכתיב אש אמרינן דבעינן אש ממש במו ערלה וכיוצא אבל היכא דלא כתיב אש כגון צלי דמי אמר שיהיה אש רק שיהיה כאש ששורף אנה"ן גם לי"ק מודה דסגי וכגון תנור גרוף זת"דק ע"ש ולעד"ן אחה"ר דאי מהא לא ארייא ואדרבה כלפי לייא דלגבי דם לא אשכחן לרז"ל להדיא רק בשרא אגומרי וכן מרגלא בפומייהו נורא משאב שאיב וא"כ י"ל שטבע זה אינו רק באש ממשית ולא בתולדתה דהו"ל כמאן דכתוב בה צלי אש אבל גבי ערלה לא נמצא מפורש בה איסור אפייה באש רק איסור הנאה אמרו ואסר רבי משום שבח עצים וא"כ כיון דללי"ק גם בערלה לא חשבינן חום התנור כאש מכ"ש לגבי דם ושו"ר להחק"ל ז"ל ביו"ד סי' ל"ו תמה עליו מעין זה ע"ש רק מ"מ הודה בעיקר הדין דשרי מטעם אחר והוא כי התו' שם ד"ה וגרפו הקשו מאי מבע"ל בתנור שגרפו לערלה והלא גם לרבי דאסר באבוקה קאמר בשלה ע"ג גחלים הפת מותרת ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות מ"מ חומם גדול מחום התנור שגרפו ואפי"ה שרי ותי' דשאני גחלים שאין חומם בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הם אבל חום התנור הגרוף מחמת שלהבת האבוקה בא שהוא גוף האיסור הילכך מבע"ל ע"כ מוכח מתי' דחום התנור עדיף מחום הגחלים אלא דמ"מ הפת מותרת בו וללי"ק לא חשיב אש משום דס"ל דבעי אבוקה ממש אבל לצלות הבשר כיון דמהני ע"ג גחלים ודאי דמהני על חום התנור זתד"ק ואחרי נע"ר מלבד דלפי יסוד הנוב"י ז"ל די"ל דוקא ממשות האש ואפי' בחום קטן י"ל ששואב ולא בחום דתולדתה אפי' חום גדול ומ"ש רש"י בפסחים דכ"ו כ"ש לתנור גרוף מגחלים הוא לגבי ערלה דאיסורה תלוי במציאות ממשות האש לתת העצים שבח וגחלים לא לזה כתב כ"ש לתנור וכו' דאין שם מציאות עצים כלל ומאי דק' לכאורה דבדע"ה מבע"ל בתנור גרוף והוא כתב זה בפשיטות מק"ו י"ל דכ"כ לפי המסקנא שאמרו הפת מותרת וס"ל דהוא מכ"ש) עוד אני תמה איך אפשר לומר שהתוס' תוך כ"ד הפילו היסוד דפשיט"ל בקו' דחום גחלים יותר מחום תנור אלא דפשט תי' הוא דנהי דחום גחלים גדול אינו בא רק מעפר ולא מעצים מה שא"כ חום התנור אם מעט הוא מ"מ מאבוקה בא שהיא האיסור וז"פ ולפ"ז מנ"ל למילף לצלי דדם מקו' הגחלים (במ"ש ניחא דפסח ע"ג גחלים אמר רבי צלי אש הוי ובתנור גרוף לא משום דחום גחלים עדיף מחום תנור ואפי' אם חום תנור עדיף מ"מ הוי צלי מחמת דבר אחר דאין ממשות אש בעין משא"ך גחלים וגחלים דפסח אגחלים דערלה ל"ק אפי' למ"ד לוחשות נמי שרי משום דהתם העיקר תלוי בשבח עצים וס"ל דגם לוחשות נמי חום הבא מן העפר הוא שכבר כלו העצים ועיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל בסוגייא והנלע"ד כתבתי) ועוד הנה המעיין בסוגייא התם יראה לכאורה דפשיט"ל דבכל מילי דבעינן אש תולדת האש אינה כאש כלי"ק דהא גבי מכות אש אי לאו דמכוה מכוה ריבה לא הוה בכלל זה רמץ וסוד וגפסים וכו' וכן קאמר התם גבי פרים הנשרפים וכו' ואע"ג דהני מילי תולדת אש נינהו כחום תנור גרוף

ומ"מ הדין דין אמת כמ"ש הרבנים ז"ל דהא התו' שם ד"ה נכוה בגחלת הק' דמ"ש דלעיל בתנור גרוף בעי למימר דהוי כאש ממש ומאי שנא סוד וגפסים מיניה והניחו הדבר בתימה ע"ש מוכח שתופשים עיקר כלשנא בתרא ולכן הניחו בתימה וכן אח"ז בד"ה הא לא"ה כתבו דהש"ס נטפל לתרץ תי' אחר משום לי"ב ש"מ דהעיקר כוותיה וללי"ב פשיטא דחום תנור גרוף הוא אש ממש וכמ"ש הכנה"ג ז"ל ועוד יגיד עליו ריעו דהא רמץ בכלל הני דאצטרפו לריבוייא דמכוה משום שאינן רק תולדת אש ועכ"ז